מדינת ישראל נ' עמר(עציר) ואח'

החלטה

ניתנת ארכה להוצאת תעודת חיסיון למשך 14 יום.

ניתנה והודעה היום ז' אלול תש"ע, 17/08/2010 במעמד הנוכחים.

ליאורה ברודי, שופטת

החלטה (לגבי משיב 2)

בהתחשב בנסיבות שפורטו בפניי, אני נעתרת לבקשה ודוחה את מועד הדיון ליום 25.8.10 שעה 10:00 לפני שופט תורן.

המשיב יובא באמצעות שב"ס.

ניתנה והודעה היום ז' אלול תש"ע, 17/08/2010 במעמד הנוכחים.

ליאורה ברודי, שופטת

החלטה (לגבי משיב 1)

1.לפניי החלטה לעצור את המשיב עד תום ההליכים הפליליים נגדו.

2. כנגד המשיב הוגש כתב אישום, המייחס לו עבירות של תיווך בסם מסוכן (לגבי אישום ראשון) ויבוא סם מסוכן וניסיון להחזקת סם שלא לצריכה עצמית (לגבי אישום שני).

3. אין מחלוקת בדבר קיומן של ראיות לכאורה ועילת מעצר, והמשיב הופנה לקבלת תסקיר מעצר, לצורך בחינת אפשרות שחרורו לחלופת מעצר.

לאחר קבלת התסקיר, ובו המלצה לשחרר את המשיב לחלופת מעצר בבית הוריו ובפיקוחם, הסכימה ב"כ המבקשת לעצם שחרורו של המשיב לחלופה, אך התנגדה לחלופה הספציפית המוצעת על ידי שירות המבחן, בטענה כי העבירות נושא האישום השני נעברו באותו מקום, ודהיינו: חבילת הסם המסוכן שיובאה נשלחה לכתובת מגורי הוריו של המשיב.

4. על פי עובדות כתב האישום במועד הרלוונטי שירת המשיב כשוטר מג"ב, ושני המשיבים הם חברי ילדות.

במהלך החודשים מאי-יולי 2010 נהג המשיב להגיע לבית משיב 2 ורכש ממנו כמות בלתי ידועה של סם מסוג קנבוס עבור אחותו.

בסוף חודש מאי 2010 פנה משיב 2 למשיב שבפניי וביקש להסתייע בו לקבלת חבילה המכילה סם. המשיב 2 הציג בפני המשיב שבפניי מצג כוזב חלקי, באשר לסוג הסם, בציינו כי החבילה אמורה להכיל זרעים של קנבוס כמותם אין בארץ. המשיב 2 הסביר למשיב שבפניי כי מכיוון שהאחרון שוטר, לא תיבדק תכולת החבילה שתישלח לביתו. המשיב נעתר לבקשת המשיב 2. בתמורה לאמור, התחייב משיב 2 לשלם למשיב שבפניי סך של 5,000 ₪.

בתאריך 29.6.10 לבקשת משיב 2, נשלחה מקוסטה ריקה לבית המשיב שבפניי על ידי אחר חבילה המכילה סם מסוכן מסוג קוקאין בכמות של כ – 800 גרם.

בתאריך 11.7.10 התקבלה החבילה בבית הוריו של המשיב, שם מתגורר המשיב, ונתפסה על ידי משטרת ישראל.

5. מתסקיר המעצר עולה כי המשיב הוא רווק, כבן 21 שנים, טרם מעצרו התגורר בבית הוריו ושירת בשירות סדיר כחובש קרבי במג"ב.

המשיב תיאר בהרחבה את הקשר עם המשיב 2, והסביר את הנסיבות בגינן פחד להתלונן במשטרה, כאשר קיבל את ההצעה לקבל את הסם לבית הוריו (עמוד 1 לתסקיר, פיסקה 4).

המשיב הביע חרטה על כך שלא התלונן במשטרה וכן כאב וצער על הפגיעה בהוריו, וציין כי ההליך המשפטי מהווה עבורו גורם מרתיע.