מדינת ישראל נ' עמר(עציר) ואח'

גזר דין לגבי נאשם 2

הנאשם הורשע על פי הודאתו בעבירה של החזקת תחמושת.

נסיבות ביצוע העבירה פורטו בכתב האישום המתוקן ולפיהן בסמוך לתאריך 19.5.09 החזיק הנאשם קופסה ובה 50 כדורי אקדח 9 מ"מ ומחסנית.

בתאריך 19.5.09 בשעות הערב מסר הנאשם 1 את הקופסה והמחסנית לנאשם 1.

באשר לנאשם 1 – שבנתיים כבר נדון כתב האישום המתוקן ייחס לו את החזקת אותה תחמושת וכן תת מקלע מסוג קרל גוסטב ובתוכו מחסנית ריקה ברכבו תוך שהוא נוהג ברכב ובהמשך לאחר שנקרא ע"י שוטרים לעצור , המשיך בנסיעתו תוך שהוא מאיץ כדי להימלט מהשוטרים עד שאיבד שליטה על הרכב , פגע בגדר ונעצר.

התביעה מבקשת להשית על הנאשם שלפני עונש שיכלול רכיב של מאסר בפועל מאחורי סורג ובריח, מאסר על תנאי וקנס ואילו עתירת ההגנה היתה לכתחילה לאמץ המלצת שירות מבחן להימנע מהרשעה תוך השתת צו של"צ.

בהכרעת הדין שניתנה בענינו של הנאשם עמדתי על החומרה הגלומה בעבירות נשק – לרבות החזקת תחמושת .

עוד עמדתי על ההנמקה שנמסרה ע"י ההגנה למסירת התחמושת לידי נאשם 1 – ירי בחתונת בן דודו אך לא מצאתי כי יש בכך כדי לפוגג מעוצמתו של פוטנציאל המסוכנות הגלום בהחזקת כדורים ובודאי בכמות כה משמעותית (50 כדורי אקדח 9 מ"מ) .

מתסקיר שירות המבחן וכן מטיעוני הסניגור עולות נסיבות מקילות, אלא שאין בהן כדי לפוגג מהחומרה אל לא כדי שיהיה בהם כדי להביא לענישה מקילה באופן המתבקש על ידי הסנגור.

בענין זה ראה דברי בית משפט עליון בע"פ 5220/09 הייטם עוואדה נ' מדינת ישראל תק-על 2009(4), 4508 המצטט בהסכמה מרע"פ 2718/04 אבו דחל נ' מדינת ישראל:

ברע"פ 2718/04 אבו דאחל נ' מדינת ישראל (לא פורסם) ציין השופט ג'ובראן כלהלן:

"יוער כי הסכנה הטמונה בעבירה החמורה של החזקת נשק מצדיקה הטלת עונשי מאסר לריצוי בפועל גם על מי שזו עבירתו הראשונה.בבוא בית-המשפט לשקול את הענישה בעבירות מסוג זה, עליו לתת משקל נכבד יותר לאינטרס הציבורי ולצורך להרתיע עבריינים בכוח מלבצע עבירות דומות, על פני הנסיבות האישיות של העבריין".(ההדגשה לא במקור נ.ד.).

שקלתי טיעוני הסניגור באשר לנסיבות ההחזקה – מציאת התחמושת בקופסה עטופה - החזקתה בפרק זמן קצר יחסית ומסירתה לידי נאשם 1.

ככל שינתן משקל לנסיבות אלה עדיין פוטנציאל הסיכון קיים וצריך לקבל מענה ענישתי ראוי.

לענין פוטנציאל הסיכון הגלום בעצם החזקת נשק את הפסיקה שאוזכרה בהכרעת הדין לגבי הנאשם בענינו של הנאשם שלפני וכן בגזר הדין בעניינו של נאשם 1 וכמובן הענישה שנקצבה לצידן של עבירות אלה בחוק.

עם זאת , כפי שכבר צוין מוצאת אני להבחין לענין החומרה בין העבירות שביצע הנאשם 1 לבין העבירה בה הורשע נאשם 2.

כך גם יש להבחין ביניהם לענין הענישה לה ראוי כל אחד מהם.

לענין הנימוקים ההבחנה - ראה גזה"ד בענינו של נאשם 1

בנוסף לנגד עיני מכלול הנסיבות המקילות שפורטו ע"י הסניגור וכן האמור בתסקיר שירות המבחן שראה אף להמליץ על הימנעות מהרשעה.

ביחוד אציין את ההודיה אשר יש בה יסוד חשוב של קבלת הדין כאשר לצידה הבעת החרטה ולקיחת האחריות לצד כל אלה העבר הנקי ואורח החיים הנטרמטיבי.