מדינת ישראל נ' עמסלם(עציר) ואח'

החלטה

בפני בקשה לעיון חוזר בתנאי שחרורו של המשיב, במסגרתה מתבקשת אני לחדש את הדיון בשאלת הראיות לכאורה ולקבוע כי קיים חסר ממשי בתשתית הראייתית המוביל לטעמה של ב"כ המשיב למסקנה כי יש בעת הזו להורות על ביטול תנאי שחרורו של המשיב ולחילופין להקל בהם באופן משמעותי.

כנגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של החזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית.

לצד כתב האישום הוגשה בקשה למעצרו של המבקש עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים כנגדו.

בתאריך 12/07/10, הודה בא כוחו הקודם של המשיב עוה"ד חצרוני בקיומן של ראיות לכאורה לעבירות המיוחסות למשיב, וזאת לאחר שעיין בחומר החקירה ועתר לשחרורו של המשיב בחלופה.

בית המשפט קמא מפי כב' השופטת סילש הורה על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים כנגדו. על החלטה זו הוגש ערר לבית המשפט המחוזי.

במסגרת אותו ערר הציגו ב"כ הצדדים הסכמה דיונית אליה הגיעו בהמלצת בית המשפט לפיה יתקבל תסקיר משלים אודות המשיב ולאחריו יקבע דיון נוסף בפני בית המשפט קמא שתבחן שוב שאלת שחרורו של המשיב בחלופה.

לאחר שהתקבל תסקיר מעצר משלים בתאריך 15/09/10 נערך דיון בענינו של המשיב והתקבלה החלטה להורות על שחרורו בתנאים מגבילים הכוללים מעצר בית מלא בפיקוח וערבויות כספיות.

לימים, הוחלף הייצוג בענינו של המשיב ועורכת הדין גלית יפה מטעם הסנגוריה הציבורית קיבלה עליה את הייצוג בתיק העיקרי.

לאחר שבחנה את החומר סברה עוה"ד יפה כי לא היה מקום להסכים לקיומן של ראיות לכאורה מאחר וקיים פגם בשרשרת הסם ולפיכך עתרה בפני מותב זה לחידוש הדיון בראיות.

הלכה פסוקה מפי בית המשפט העליון כי דרך כלל אין שינוי בייצוג של בעל דין, מהווה כשלעצמו עילה לחזרה מהסכמות דיוניות שהושגו בין הצדדים והדברים יפים גם בכל הנוגע להליך הפלילי (ראה בש"פ 7391/01 אנואר נ' מדינת ישראל).

בית המשפט העליון שב והבהיר בשורה ארוכה של החלטות, כי אין מקום לפתיחתו של דיון בענין תשתית ראיתית, לאחר שעמדת המשיב מפי בא כוחו הקודם הייתה כי קיימת תשתית שכזו.

שינוי ייצוג אינו מהווה בשום פנים ואופן עילה לפתיחת שאלה זו שניתנה לגביה הסכמה דיונית בעבר.

בית המשפט העליון מציין כי ניתן להעלות על הדעת מקרים חריגים ויוצאי דופן אשר יצדיקו סטייה מכלל זה. ואולם, בטיעוני ב"כ המשיב לא מצאתי כי הצליחה להצביע על העובדה כי מדובר במקרה חריג ויוצא דופן המצדיק חריגה מן הכלל.

סבורני כי המקרה שבפנינו אינו נמנה עם אותם מקרים חריגים להם כיוון בית המשפט העליון ולפיכך העובדה כי המשיב החליף סנגור אין בה כדי להצדיק חזרה מן ההסכמה שהושגה עם סנגורו הקודם ולפיה לא תועלנה במסגרת בקשת המעצר טענות בדבר קיומן של ראיות לכאורה.

למעלה מן הצורך, ואך ורק על מנת להפיס את דעתה של ב"כ המשיב, בחנתי גם אני, מעבר לנדרש, את טענותיה של ב"כ המשיב לגופן, והגעתי למסקנה כי גם לגופם של דברים אין לקבל את טענתה לענין חולשתן של הראיות לכאורה.

ב"כ המשיב הפנתה לעובדה כי בדו"ח שרשרת הסם קיימים ליקויים, שכן מחוות דעת מז"פ שהוגשה לתיק בית המשפט עולה כי השקית שנשלחה לבדיקה, הגם שלוותה בשקית מאובטחת, הייתה פתוחה.

ב"כ המבקשת השיב לענין זה כי מאחר ודובר בכמות גדולה מאוד של סם, לא ניתן היה להכניסה לתוך שקית מאובטחת והשקית המאובטחת הוצמדה והודבקה לאותה שקית בה נתפסה סם ואף הציג תמונות המתעדות באופן חזותי כיצד הוצמדה השקית המאובטחת לשקית השחורה.

ב"כ המבקשת טען כי בכל מקרה מדובר בענין השמור לניהול התיק ואף הפנה לחקירת המשיב במשטרה, ממנה עולה כי המשיב מודה כי בתוך השקית השחורה "היה גראס" אם כי טוען כי מצא את השקית.

שמעתי טיעוני ב"כ הצדדים ולענין זה אומר כי ההלכה הפסוקה קבעה כי ענין זה לו טענו הוא ענין למשקל בעת ניהול התיק ואין בו כדי לאיין ראיות לכאורה: