מדינת ישראל נ' עמית

גזר דין

הנאשם בפניי הורשע על סמך הודאתו בעבירה של נהיגה בשכרות, עבירה על סעיפים 62(3), 64ב(א) ו- 39 לפקודת התעבורה, התשכ"א-1961 (להלן: "הפקודה"); ועל תקנה 169 א לתקנות התעבורה, התשכ"א- 1961.

הטענה העובדתית היא כי בתאריך 25.02.2011 בשעה 02:05, נהג הנאשם ברכב מסוג "פולקסווגן" מ"ר 57-045-18 ברח' דרך חברון בירושלים, בהיותו שיכור. בבדיקה שנערכה לו באמצעות מכשיר הינשוף, נמצא כי ריכוז האלכוהול בליטר נשוף שלו הוא 310 מיקרו-גרם.

מכיוון שכך ביקשה ב"כ התביעה להשית על הנאשם את עונש המינימום הקבוע בחוק, פסילה על תנאי וקנס. התביעה הדגיש כי ביום מושא האירוע נדף מפיו של הנאשם ריח חזק של אלכוהול. כן ציינה כי הנאשם כשל במבחני הביצוע וכי בעברו התעברותי יש שתי הרשעות קודמות.

כידוע קיימת מחלוקת בנוגע לעונש המינימום שראוי להטיל על נאשמים שנתפסו כשהם נוהגים בשכרות, כאשר כמות האלכוהול עולה על הכמות הקבועה בחוק. המאשימה סבורה, כי יש להשית על נאשמים אלו לכל הפחות את עונש המינימום- שנתיים פסילה ורק במקרים נדירים בלבד, ומנימוקים חריגים יכול בית המשפט להפחית מעונש המינימום.

אם כי לא הצלחתי עד היום להבין מהם אותם המקרים הנדירים ויוצאי הדופן שבהם ניתן להשית פחות מעונש המינימום לדעת התביעה. אין אחידות דעים בסוגייה זו בקרב שופטי בתי המשפט לתעבורה ובתי המשפט המחוזיים בישראל. כך ישנם מותבים המשיתים על נאשמים שנתפסו בנהיגה בשכרות עונש פסילה קצר מהקבוע בחוק, ללא כל הנמקה וישנם מותבים העושים כן לאחר מתן נימוק מפורט בגזר הדין.

עמדתו של מותב זה היא שבהתקיים נסיבות מיוחדות רשאי הוא להפחית מעונש המינימום הקבוע בחוק ולהורות שהפסילה חלקה תהא על תנאי. זאת בעיקר בשל כך שעונש הפסילה הוא עונש שרק פוגע בנאשם ולא תורם לחברה. כאן המקום לציין גם, כי מחקרים מצביעים על כך ש- 60% מהנהגים שרישיונם נפסל ממשיכים לנהוג בזמן פסילה ולפיכך אין עונש הפסילה אפקטיבי בהכרח. (יש הסוברים כי המספר הנכון הוא 75%) (ראו במאמרי "על הענישה הראויה בתעבורה", הסניגור 154, ינואר 2010, עמודים 8-7).

הסנגור בטיעוניו לעונש ביקש להתחשב בנסיבותיו האישיות של הנאשם ולהפחית מפסילת המינימום ולהמיר את יתרת הפסילה בפסילה על תנאי ובביצוע עבודות שירות לתועלת הציבור. הסנגור ציין כי מדובר בנאשם בן 24, רווק העובד לפרנסתו בחברת השכרה. כן ציין כי הנאשם עתיד להתחיל לימודים במכללת הוד השרון. בנוסף ציין הסנגור כי בדיקת המאפיינים הייתה טובה. מלבד זאת טען ב"כ הנאשם כי ככלל קיימת בעיה עם תיק השכרות מאחר שהחוק בסוגיה זו דרקוני ולא ברור.

כידוע שיטת הענישה בשיטתנו היא שיטה המשקללת את נסיבותיו האישיות המיוחדות של כל אדם ואדם. משום שכך בבואו של בית המשפט לגזור את דינו של הנאשם עליו להביא בחשבון את נסיבותיו האישיות של הנאשם ובהתאם לכך לגזור את דינו. בעניין זה מן הראוי להביא את דבריו של כב' השו' י' דנציגר בפרשת אוחיון (אומנם הדברים נאמרו שם בהקשר של עבירת סמים- אך השיקולים הינם רלוונטיים לעניינו):

".. כידוע, עקרון הענישה האינדיבידואלית הוא עקרון יסוד בשיטת המשפט הפלילית שלנו [ראו סעיפים 5-7 לחוות דעתי ברע"פ 3173/09 פראגין נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 5.5.2009)], ויש להימנע מהחלת כלל עונשי שרירותי מבלי להתייחס לנסיבות המקרה הקונקרטי ולבחון את משקלם של מכלול שיקולי הענישה, ובגדרם אף את נסיבותיו האישיות וסיכויי השיקום של הנאשם, כל זאת לאור המסכת העובדתית כפי שזו נפרסת בפני הערכאה הדיונית ובשים לב לחומרת העשייה הפלילית...." (ע"פ 3820/09 מדינת ישראל נ' אוחיון (לא פורסם, 06.09.09).

עוד ראו בהקשר זה את דבריה של כב' השו' ד. דורנר בע"פ 5106/99 אבו- ניג'מה נ' מדינת ישראל, פ"ד נד (1) 350, פסקה 7 לפסק הדין).

במקרה שלפנינו כאמור מדובר בנאשם צעיר, המנהל אורח חיים תקין ונורמטיבי. הנאשם הודה בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום ובכך חסך מזמנו של בית המשפט. הנאשם לקח אחריות על מעשיו. זאת ועוד, שירות המבחן התרשם באופן חיובי מהנאשם ולאחר שמצא אותו מתאים לביצוע צו שירות לתועלת הציבור בנה לו תוכנית בהיקף 250 שעות אותן יבצע במסגרת עיריית מעלה אדומים, בסיוע בספריה העירונית.

בנסיבות האמורות, הגעתי למסקנה כי יש להטיל על הנאשם את עונש המינימום, אך תוך הטלת חלקו על תנאי, כאמור בהתאם לסמכותו של בית המשפט. זאת, לאחר ששמעתי את הצדדים וטיעוניהם, ולאחר ששקלתי את האינטרס הציבורי במניעת נהיגתם של נהגים שיכורים, ולאור נסיבותיו האישיות של הנאשם, הודאתו באשמה, כמות האלכוהול הגבולית ולקיחת אחריות.

לסיכומו של דבר, אני דן את הנאשם לעונשים הבאים:

פסילה של שנתיים ימים, מתוכם ירוצו בפועל שישה חודשים בניכוי הפסילה מינהלית שכבר ריצה. הפסילה של חמשת החודשים תחושב החל מיום 26.09.2011 (בו הפקיד הנאשם את רישיונו), ושמונה עשר חודשי פסילה על תנאי לשלוש שנים, אם ינהג בזמן שכרות.

250 שעות לתועלת הציבור, אותם יבצע הנאשם במסגרת עיריית מעלה אדומים, בסיוע בספריה העירונית. אם יהיה צורך בשינוי מקום ההשמה, שירות המבחן יבצע את השינוי וידווח על כך בכתב לבית המשפט. הנאשם מוזהר כי אם לא יעמוד בתנאי השירות, ייאלץ בית המשפט להפקיע את השל"ץ ולגזור את דינו מחדש.

למרות שלא הוטל עליו עונש של מאסר על תנאי, הנאשם מוזהר כי העונש על נהיגה תחת השפעת אלכוהול בפעם שנייה, הוא מאסר בפועל.

5129371

המזכירות תשלח העתק גזר הדין לב"כ הנאשם עו"ד שוסהיים, לתביעה ולשירות המבחן.

5129371