מדינת ישראל נ' עמירה

בפני

כב' השופט אהרן האוזרמן

הכרעת דין

כנגד הנאשם נרשמה ביום 31.01.11 הודעת תשלום קנס, בגין עבירה של אי ציות לתמרור ד-14, בכך שעבר על שטח הפרדה המסומן על פני הכביש, זאת בניגוד לתקנה 22 (א) לתקנות התעבורה.

הנאשם כפר באישום המיוחס לו וביום 06.02.2012 נשמעו בפני הראיות בתיק שבנדון.

מטעם המאשימה העיד עד התביעה השוטר יעקב יוסף, מאת"ן ירקון, שערך דו"ח הודעת תשלום קנס (ת/1), צייר באולם ביהמ"ש סקיצה (ת/2) בנוסף העתיק את נסיבות המקרה בכתב יד ברור, והציג השכתוב לנאשם (ת/3).

ואלו העובדות הרלוונטיות לביצוע העבירה על פי גרסת המאשימה:

ביום 31.01.2011 בסמוך לשעה 09:05 נהג הנאשם אופנוע קוואסקי, בתל אביב, ברחוב רוקח, ממערב למזרח, התקרב לצומת עם רחוב שטרית, ופנה ימינה.

בכיוון נסיעת הנאשם כאמור 2 נתיבי השתלבות בפניה ימינה לרחוב שטרית. אותה עת, שעת בוקר, עמדו רכבים ב-2 טורים בנתיבים כאמור, בפקק. נטען כנגד הנאשם כי הנאשם נסע עם האופנוע, עקף מצד שמאל את טורי כלי הרכב, בפניה ימינה לרחוב שטרית, ובעשותו כן טוען השוטר כי הבחין בנאשם כאשר הוא עולה עם גלגלי האופנוע על שטח ההפרדה המסומן בצומת.

הנאשם כופר כי עלה על שטח ההפרדה ד-14.

על פי גרסת הנאשם, פנה ימינה לרחוב שטרית תוך שהוא נוסע משמאל לטור הרכבים השמאלי, ברווח שבין כלי הרכב העומדים בפקק לשטח ההפרדה, ולאי התנועה הבנוי שבהמשכו, וזאת מבלי לעבור בכל שלב , על שטח ההפרדה המסומן (ד-14).

בנוסף טוען הנאשם כי השוטר ממקום עמידתו לא יכול היה להבחין כלל בביצוע העבירה, השוטר ממקומו לא יכול היה לטענת הנאשם לראות את שטח ההפרדה במלואו, השוטר טעה בכך שרשם כנגדו דו"ח בשעה שהוא יכול להבחין רק בקצהו של שטח ההפרדה, ולא יכול לראות את כל מסלול נסיעתו של הנאשם.

הנאשם הגיש 4 תמונות שצילם לדבריו בעצמו בצומת כשבוע לאחר המקרה, תמונות המציגות לטענתו את אי התנועה הבנוי עליו עמד השוטר, את נקודת מבטו של השוטר כלפי כיוון נסיעת הנאשם, ואת הקושי שיש לשוטר (לטענת הנאשם) להבחין בשטח ההפרדה, מהנקודה בה צולמו התמונות באי התנועה.

התמונות [המסומנות נ/ 1-4] הוצגו בפני העד שאישר כי הן משקפות באופן כללי את המצב בצומת אם כי העיר כי התמונות צולמו בחלקן מזוית לא נכונה.

העידו בפני עד התביעה, הוגשו מסמכים שערך, והעיד הנאשם, ופרס בהרחבה את גרסתו.

לאחר שבחנתי את גרסאות הצדדים, הראיות שהוגשו מטעמם, שמעתי את עדויותיהם, השתכנעתי במידה הנדרשת במשפט הפלילי כי הנאשם עבר את העבירה המיוחסת לו בכתב האישום וזאת מהנימוקים הבאים:

1.       עד התביעה מס' 1 - תיעד באופן מפורט את נסיבות העבירה, כפי שעולה מהדו"ח שרשם, ומהסקיצה שערך, תוך התייחסות לכל רכיבי העבירה, כולל סימון ד-14 בכביש, מסלול נסיעת הנאשם, מקום עמידתו של השוטר, קשר עין עם התמרור ועם הנאשם, ומכלול העובדות הרלוונטיות לאישום.

2.       עדותו של עד התביעה בביהמ"ש הייתה עניינית, בהירה, עקבית ואף לא נסתרה בחקירה נגדית על ידי הנאשם.

3. הנסיבות המיוחדות של המקרה כפי שרשם השוטר בדו"ח מפורטות ומתארות את כל יסודות העבירה.

4. גרסת הנאשם לקתה באי דיוק ובסתירה פנימית וחיצונית, המתבטאת במיוחד בתמונות שצילם. עיון בתמונות שצילם מראה – כפי שאמר גם השוטר בחקירתו – כי ניתן להבחין בקצה שטח ההפרדה, גם מהנקודה שממנה צילם הנאשם, שהיא באופן טבעי הנקודה הקיצונית ביותר לטובתו.