מדינת ישראל נ' עמיאל

בפני

שופט גיל קרזבום

הכרעת דין

כנגד הנאשם הוגש כתב אישום בגין ביצוע עבירה של אי ציות לשוטר במדים, עבירה בניגוד לתקנה 23 (א) (2) לתקנות התעבורה.

הנאשם כפר במיוחס לו בכתב האישום וביום 8.2.11 לאחר שמיעת הראיות וסיכומים בעל פה, זיכיתי את הנאשם. להלן נימוקי הכרעת הדין:

מטעם התביעה העיד רס"ב כחלון עמי, עורך הדו"ח נ/1 בו נרשם תחת נסיבות המקרה, כי ביום 12.10.08 ניגש העד ביחד עם שוטר נוסף בשם יוסי אדרי, לעזור לרכב שנתקע בנתיב שמאלי מתוך שני נתיבים: "כאשר עזרנו לו לדחוף את רכבו עצרתי את התנועה כדי שלא יפגעו על ידי הרכב שהזזנו. הרכב הנ"ל (רכב הנאשם – ג.ק.) המשיך בנסיעה תוך כדי שהוא מנסה לעקוף אותי ואני ממשיך לסמן לו לעצור בעזרת ידי תוך כדי שאני עומד באמצע הכביש מולו. ואז הוא נסע לכיווני ואני זזתי הצידה בכדי לא להיפגע בידי הרכב, נתתי לו מכה כדי להסב את תשומת ליבו, לאחר שנעצר בקשתי ממנו ר.נ......". בחקירתו הראשית אישר את תוכן האמור בדו"ח.

אני מתקשה לקבוע ממצאים על סמך עדותו של העד אשר לא ידע למסור פרטים מהותיים או לחילופין העלה השערות. לשאלה מהיכן עבר רכב הנאשם השיב: "לא יודע להגיד.". גם לשאלה היכן עמד הנאשם השיב: "לא, לא יכול להגיד." (עמ' 3 ש' 14-17 לפרוטקול) - יצוין כי גם הדו"ח נ/1 שותק בנושאים אלו. העד לא זכר באם סימן לתנועה לעצור בטרם החל בדחיפת הרכב וכאשר נשאל האם קיימת אפשרות כי לא סימן לתנועה לעצור לפני שהחל בדחיפת הרכב השיב: "אמרתי שאני לא זוכר מן הסתם שעשיתי זאת לפני". (עמ' 3 ש' 29 לפרוטוקול). לשאלה האם ייתכן שרכב הנאשם עצר מיוזמתו ללא קשר לאות השוטר השיב: "קיימת אפשרות אבל אני לא אקח את הסיכון הזה אם לא ווידאתי שהרכבים עצרו" (עמ' 4 ש' 4 ו-5 לפרוטוקול). בהמשך נשאל בעניין פעם נוספת והשיב: "אמרתי שאני משער שעצרתי אותו קודם אני לא יודע שהוא עצרת מיוזמתו" (עמ' 5 ש' 29 לפרוטוקול). העד שלל את האפשרות לפיה סימן לנאשם לעצור תוך כדי דחיפת הרכב התקוע אך כאשר הופנה לאמור בדוח השיב: "אני מסכים איתך. כנראה זו טעות ברישום ולא רשום תוך כדי שדחפתי עצרתי את התנועה". (עמ' 4 ש' 5 לפרוטקול).

עד תביעה נוסף מר יוסי אדרי אישר את האמור במזכר ת/2 שם נרשם בין היתר: "אנו החננו את הניידת בצד וירדנו לעצור לבחור לדחוף את הרכב התקוע והשוטר עמי עצר את התנועה כדי שלא תגרם תאונה ואז הבחנתי שרכב אחר שהיה במקום רכב פורד לבן.... החל לעקוף את עמי תוך שעמי ממשיך לסמן לו לעצור בעזרת ידיו. עמי עמד באמצע הכביש וסימן לנהג לעצור והנהג המשיך בנסיעה לכיוון עמי ועמי זז הצידה....".

גם עד זה לא ידע לומר באם הנאשם עצר את רכבו בטרם סומן לו לעצור (עמ' 8 ש' 21 לפרוטוקול). כמו כן העד לא ידע לומר באם הבחין באירוע תוך כדי דחיפת הרכב והאם גבו היה מופנה לכביש אם לאו (עמ' 9 ש' 5-1 לפרוטוקול). העד לא ידע לומר באם רכבו של הנאשם עבר משמאל או מימין לשוטר עמי (עמ' 9 ש' 9 לפרוטוקול) וכן לא ידע לומר באם הנאשם ראה או שמע את הוראות השוטר (עמ' 9 ש' 26 לפרוטוקול).

הנאשם העיד להגנתו כי היה הראשון בשיירת הרכבים שעצרה למראה הרכב התקוע והבחין בשוטרים שירדו לדחוף את הרכב: "הגענו למקום עצרתי, ראיתי שהשוטרים יורדים מהרכב כדי לחלץ את הרכב התקוע. הם ירדו דחפו את הרכב התקוע, הערכה שלי כ- 2 מ' אחורה, וסיבבו אותו בדיוק כפי שרואים בתמונה כדי להכניס אותו לחנייה, הרכב המשטרתי חסם חלק מהכניסה לחנייה של הבית בצד ימין ואני חסמתי את שאר הכניסה וראיתי שהם דוחפים אותו וכדי שלא יפגעו בי , כי אני עמדתי ממש פה והם דחפו את הרכב ואני זזתי כשני מטר קדימה, הם דחפו את הרכב קדימה כשהוא בזווית והוא עמד לפגוע ברכבי ולכן זזתי טיפה קדימה כדי להיפגע ואז שמעתי חבטה על הרכב בצד וישר עמדתי, אני עברתי בין הניידת לפיאט" (עמ' 11 ש' 18-12 לפרוטוקול).

הנאשם העיד כי לא הבחין בסימון השוטר לעצור בטרם התקדם וציין כי היה הראשון שנעצר (עמ' 11 ש' 31-32 לפרוטוקול). לשאלה מתי הבין לראשונה כי התבקש לעצור השיב "כשהוא נתן לי את המכה על הרכב ובאותה שנייה עצרתי..." (עמ' 12 ש' 2 לפרוטוקול).

בחקירתו הנגדית חזר על גרסתו ואישר כי השוטר עצר את הנתיב השמאלי והוא עצמו עמד בנתיב הימני (עמ' 12 ש' 18 לפרוטוקול).

לא מצאתי סתירות בגרסתו של הנאשם, בוודאי שלא סתירות מהותיות. גרסתו היתה ברורה ועקבית. הנאשם השיב על כל אשר נשאל וניכר היה כי הוא זוכר את האירוע היטב, זאת, להבדיל מעדי התביעה שלא ידעו להשיב על שאלות רבות בעניינים מהותיים.

אני מאמץ את גרסת הנאשם כי אילולא התקדם מספר מטרים קדימה היה רכבו נפגע על ידי הרכב הנדחף.

מטעם ההגנה העיד אביו של הנאשם מר עמיאל דוד. גרסתו תומכת בגרסת הנאשם ולא מצאתי בה כל סתירות. גם במסגרת חקירתו הנגדית עמד על גרסתו. הגם שמדובר באדם הקרוב מאוד לנאשם וראוי לשקול את עדותו בזהירות, התרשמתי מעד אמין אשר זכר את האירוע היטב, השיב לכל אשר נשאל ולא ניסה להתחמק ממתן תשובות.

אין בידי לקבל את טענת המאשימה בסיכומיה לפיה עדויות השוטרים היו עקביות בעוד שהנאשם סתר עצמו. כאמור לעיל, החלטתי לתת אמון בגרסת הנאשם ולאמצה על כל חלקיה.

כך גם אינני מקבל את הטענה לפיה ראוי לכל הפחות לקבוע כי הנאשם נהג "בעצימת עיניים" בכך שהחליט להתקדם עם רכבו למרות שהשוטרים היו עדיין עסוקים בדחיפת הרכב. הנאשם היה הראשון שעצר את רכבו על מנת לאפשר את פינויו של הרכב התקוע ויכול היה להמשיך בדרכו עוד בטרם החלו השוטרים בפעולות הדחיפה ולא מדובר במי שהחליט להתעלם מהוראת השוטרים. כך גם, לא ניתן לקבוע מהראיות שהוצגו בפני כי הנאשם הבחין בהוראה שניתנה לו לעצור.

מכל מקום, אילולא הזיז את רכבו לפנים היה עלול להיפגע מהרכב הנדחף והתקדמותו לפנים היתה הכרחית בנסיבות שנוצרו.

לאור כל האמור לעיל החלטתי לזכות את הנאשם.

ניתנה היום, כ"ד אדר א תשע"א , 28 פברואר 2011, במעמד הצדדים