מדינת ישראל נ' עמור

החלטה

זו החלטה בבקשת המבקשת להורות על פסילת רשיון נהיגה של המשיב עד תום ההליכים בתיק העיקרי 7862-09-11.

המשיב הואשם בתיק העיקרי באחריות לגרימת תאונת דרכים קטלנית שהתרחשה ביום 28.5.11 בכביש 31 כאשר בהיותו נוהג ברכב משא מסוג פולקסווגן אחוד (מיניבוס) מכיוון כסייפה לכיוון צומת שוקת, סטה עם רכבו שמאלה התנגש ברכב המעורב שהגיע בכיוון הנגדי ולאחר מכן נפל והתהפך בתוך התעלה בצד שמאל של הדרך.

כתוצאה מן התאונה ניזוקו שני כלי הרכב, נפצעו נוסעים רבים בשני כלי הרכב וכן נהרג מר אבו חמיד סלימאן (להלן: "המנוח") שהיה בין הנוסעים בתוך רכב המשיב.

בכתב אישום מתואר כי התאונה ארעה ביום גשום בכביש רטוב כאשר המשיב נסע במהירות לא פחותה מ – 113 קמ"ש בקטע כביש, בו מהירות מותרת המקסימלית הינה 80 קמ"ש בלבד.

המבקשת עותרת להורות על פסילת רשיון הנהיגה של המשיב עד תום ההליכים, נוכח מסוכנות נהיגתו, התוצאה הקטלנית הקשה של התאונה והוראות סע' 46 ב (א ) (ב) לפק' התעבורה.

מנגד, עיקר טיעוניו של ב"כ המשיב מופנים לחוות דעת של ד"ר איתמר שרון, שבדק את הצמיג הקדמי ימני שברכב המשיב כפי שאתייחס להלן.

על מנת לדחות את הבקשה לפסול את המשיב עד תום ההליכים, חייב המשיב לעבור מספר מכשולים " קשים " , ראשית כל, עליו להפריך את חזקת המסוכנות הקבועה בתיקון לפקודת התעבורה שבסעיף 46 ב לעיל, עליו גם לשלול את חזקת "כלל הדרך" כדי להראות שהיתה סיבה שלא בשליטתו שגרמה לרכבו לסטות שמאלה למסלול הנגדי ולבסוף לנסות להראות כי נהיגתו אינה מסכנת את שלום הציבור.

תיק החקירה הוצג לעיוני, וממנו ניתן ללמוד בבירור על נסיבות התרחשות התאונה.

עולה מכל הראיות כי במקרה זה יש לבחון את אופן נהיגתו של המשיב במהלך כל הנסיעה, החל מאיסוף הנוסעים בכסייפה ועד למקום התרחשות התאונה בהמשך הדרך לכיון צומת שוקת.

אירוע תאונתי אינו מנותק מאופן נהיגתו של המשיב במהלך כל הנסיעה.

מבלי להכנס לפירוט יתר של כל העדויות של הנוסעים שנסעו ברכב שלו, מסתמנת תמונה על נהיגה מסוכנת ביותר. לפחות 5 מהנוסעים ברכב מתארים כי לאורך הדרך נסע המשיב "מהר מאוד", "כמו מטוס", התריעו לו אפילו בתוך יישוב כסייפה להוריד את המהירות. מר סאלח אבו שריקי, שישב ליד המשיב במושב הקדמי, עוד מוסר כי ראה שמד המהירות הגיע עד ל – 160 קמ"ש.

הנוסעים מוסרים כי התאונה התרחשה כאשר המשיב החליק עם רכבו ביציאה מעקומה לצד שמאל של הכביש, אחרי ביצוע עקיפת מספר כלי רכב ברצף.

עוד מתברר כי חלק מהנוסעים לא היו חגורים בחגורת בטיחות בטיחות ולכן עפו מהרכב כתוצאה מן התאונה, כאשר מר אמין צריעה מוסר בהודעתו כי האוטו לא היה מסודר מבחינת חגורות, "חלק לא נסגרים וחלק חסר חגורות בכלל".

פרט לעדות של הנהג המעורב המדברת בעד עצמה, קיימת גם הודעה של נהג נוסף - מר לוי קמראלקר המוסר כי בהיותו נוהג את רכבו במהירות של כ – 100 קמ"ש, נעקף לפני כן ע"י רכב המשיב שנעלם מהר מאוד ממנו עד שראה אותו פעם נוספת במקום התאונה הוא מעריך את מהירות נסיעת רכב המשיב בעת העקיפה כ – 120 קמ"ש.

המשיב אינו זוכר פרטי המקרה, פרט שבאותו יום היה יום גשום חזק.

אכן, הצמיג הקדמי ימני שברכב המשיב נבדק ע"י ד"ר שרון ושמצא כי היה בו "כשל לפני התאונה", אבל יחד עם מסקנה זו יש לקרוא את כל פרק המסקנות של ד"ר שרון, ממנו עולה כי היה לחץ ניפוח נמוך מהנדרש ושלא ניתן להתעלם ממצב הכללי של הצמיג לפני התאונה.

ד"ר שרון מסיק כי המצב של הצמיג יכול היה לגרום למשיכת ההגה ימינה וקושי בעת נסיעה בעקומה, אבל יחד עם זאת הוא קובע כי הסטיה שמאלה בעקומה כפי שהתרחשה במקרה דנן "אינה מהלך תאונה המאפיין תוצאת כשל גלגל קדמי ימני ואולי יכול היה להפריע לנהג לתקן את ההיגוי אחרי הסטיה שמאלה וכי יש לראות בכשל רק " גורם אפשרי אחד לתאונה או גורם מסייע לתאונה" ואין קביעה זאת שוללת את האפשרות שלתאונה היו גורמים נוספים ואף חשובים ממנו "במיוחד מהירות, חוסר תשומת לב , חוסר עירנות, חוסר כשירות וכד'".

נראה לי כי בסוגייה זו יפים הדברים שנאמרו ב –ע"פ 5910/94 ברקוביץ נ' מ"י ( תקדין עליון כרך 96 (1) תשנ"ו ) :

"נהג הנוהג באופן היוצר תנאים להיווצרות מצב של מצוקה קשה בו לא יהיה בידו להשתלט עד כדי חוסר יכולת למנוע תאונה קטלנית אינו יכול ללחוץ בנקיון כפיו בטענה שלא התכוון ליצור את המצוקה אליה נקלע ולהביא לתוצאות שנגרמו בעטייה אין להטיל ספק ... התקווה שלו זה לא יקרה כשאין לה בסיס מציאותי ומקורה בהתעלמות מהמציאות ומהסקנה שהיא חופכת בתוכה איננה מפחיתה מעוצמת הרשלנות"