מדינת ישראל נ' עמור

בפני

שופט שמואל מלמד

הכרעת דין

נגד הנאשם הוגש כתב אישום, לפיו, ב- 08.04.10 בשעה 17.00 או בסמוך ברחוב ויטל קורדברו תל אביב, נהג הנאשם ברכבו תוך שהוא פוגע ברכב אחר. בנסיבות האמורות עזב הנאשם את המקום מבלי להותיר פרטיו.

הנאשם כפר בהאשמה המיוחסת לו ונשמעו הראיות.

מטעם התביעה העידו הגב' אורית אברבנאל (להלן: הנפגעת) שרכבה ניזוק כתוצאה מהתאונה. לדבריה רכבה חנה ברחוב ויטל פינת קורדוברו. הנפגעת היתה בדרכה לרכבה שעה שראתה משאית עוזבת את המקום. אותה עת פנה אליה אדם שישב בבית הקפה. אותו אדם אמר לה כי שם לה פתק על השמשה, בו יש פרטים של המשאית שפגעה ברכבה. "בפתק היה מספר רכב ומס' טלפון ושם – אבי" לדבריה ניכר על הרכב נזק פח. חריטה לכל אורך הרכב ופגיעה ניכרת בדלת האחורית השמאלית. הנפגעת ניסתה להתקשר לטלפון שהופיע בפתקית. אך, הטלפון היה תפוס מהלך כל הניסיונות. לאור הכשל בניסיונות הטלפונים. הנפגעת פנתה והגישה תלונה במשטרה .

עוד בחקירה ראשית אמרה הנפגעת כי הדמות שראתה במקום, דמות זהה לנאשם באולם.יחד עם זאת בשל הזמן הניכר שחלף היא אינה זוכרת בדיוק. בחקירה נגדית טענה הנפגעת כי הנאשם דומה מאד לדמות של הנהג הפוגע.

עד התביעה השני מטעם התביעה, היה מר' חיים צברי (להלן: העד). לטענתו הוא ישב בקפה ברח' ויטל, כסאות בית הקפה נמצאים על שפת המדרכה. העד ישב לשתות קפה במקום, כשהכביש כ- 2 מטר מהכיסאות במקום. לדבריו לפתע הופיע רכב גדול מסחרי, שהתקשה לעבור במקום בשל היצרות הכביש. הרכב נעצר כיוון שהנהג הרגיש כי פגע ברכב מצד ימין של הכביש. הנהג עצר חמישה עשרה מטרים בערך לאחר מקום התאונה. הנהג חנה באמצע הכביש וירד מהרכב, ניגש לרכב הפגוע, השאיר פתק על השמשה הקדמית, עלה לרכב ונסע. בהמשך, ניגש העד לרכב הנפגע. על הפתק ראה שרשום מספר טלפון, הוא הוסיף את מס' הרכב הפוגע, את מספר הטלפון הנייד שלו. מקץ 10 דקות הגיעה הנפגעת. העד אמר לה כי היה עד לאירוע. הסביר לה את שראה ויעץ לה להתקשר מיד לפוגע. ברם, היא לא הצליחה להשיגו.

עוד הוסיף העד כי הנהג הפוגע לא עשה זאת בכוונה, אלא, הוא לא אמד נכון את המרחק. לגבי זיהויו של הנאשם, טען כי כשנכנס לאולם, הפנים של הנאשם נראו לו מוכרים. הוא הניח מאירוע התאונה. לדבריו מספר הרכב הרשום הוא רישום ודאי.

עד התביעה השלישי, מר' אלי סנדורי שהגיש לבית המשפט הצעה לתיקון הנזק ברכב בגובה 5,900 שקל.

במסגרת פרשת התביעה הוגשו מספר מסמכים:

הודעת נאשם - ממנה עולה כי הנאשם נהג ברכב הזהה במספרו למספר הרכב הרשום בפתקית. לדבריו במועד האמור בכתב האישום היה בתל אביב, אך אינו יודע היכן. הוא אינו זוכר את האירוע או כי פגע ברכב חונה. וכי לא השאיר פתק על שום רכב.

מזכר – דברי העד, ממנו עולה כי את מספר הטלפון והשם רשם הנהג הפוגע. את מספר הרכב רשם העד. העד מסר את הפתקית לנפגעת מיד עם הגעתה למקום.

מזכר – בו מאשרת הנפגעת כי קיבלה את הפתקית מהעד במקום האירוע.

מזכר – תיאור הנאשם לפי החוקרת, מיום 10.05.10.

מזכר – בו רשם הנאשם את הפרטים המופיעים בפתקית.

מטעם ההגנה העיד הנאשם. לדבריו לא זכור לו כי היה במקום במועד האמור בכתב האישום. למיטב ידיעתו לא היה מעורב בתאונה. הוא לא רשם שום פתק. הנאשם ביקש מבעל הבית שלו דו"ח איתוראן המעיד על מקום הימצאו. הנאשם היצג לבית המשפט דו"ח ממנו עולה כי לא ניתן להפיק דו"ח כזה בשל חלוף הזמן ובהעדר נתונים במערכת.

בחקירה נגדית טען כי באותה תקופה נהג על רכב שהוא אינו זוכר את מספרו. אך לדבריו הוא ציין את מספר הרכב במשטרה. לדבריו הוא היחיד שנהג ברכב האמור בכתב האישום. הוא אינו זוכר כי היה בתל אביב אבל אם רשום בחקירה במשטרה כי היה שם, כנראה היה בתל אביב. התובע ביקש מהנאשם לכתוב את תוכן הפתקית. הנאשם טען כי אינו גרפולוג וכתב היד הרשום בפתקית אינו שלו.

לאחר ששמעתי את הצדדים הגעתי לכל מסקנה כי יש מקום להרשיע את הנאשם בעברה המיוחסת לו.

ראשית אציין כי עד התביעה שהעיד מטעם המאשימה, הוא עד נטרלי. עד זה עשה עלי רושם אמין. עדותו הייתה רציפה, עניינית ולא מצאתי בה סתירות לעדות הנפגעת. לפי עדות זו. העד ישב במקום שהוא צופה באירוע מתחילתו ועד סופו. בסמוך מאד לארוע. העד ראה את הנאשם פוגע ברכב הנפגעת. יורד מהרכב רושם דבר מה. שהסתבר בהמשך, כי הוא מספר טלפון שיקרי. עד זה רשם בעצמו את מספר הרכב של הנאשם. לא נסתרה בשום שלב ע"י הנאשם נכונות מספר הרכב. הנאשם הודה בפני כי הוא זה שנהג ברכב שמספרו צוין בפתקית ורק הוא. הנפגעת העידה בפני כי עשתה נסיונות לאתר את הנאשם באמצעות מספר הטלפון שרשם, ברם ניסיונות אלו כשלו כיוון שמספר הטלפון היה שגוי. כמו גם הוכח בפני הנזק שנגרם לרכב הנפגע. בנסבות אלו אני מוצא כי התביעה עמדה בנטל.