מדינת ישראל נ' עמאש(עציר)

גזר דין

הנאשם הורשע עפ"י הודייתו בעבירה המיוחסת לו בכתב האישום המתוקן.

הנאשם כבן 21 שנה ללא הרשעות קודמות, הודה בהזדמנות הראשונה בכתב אישום מתוקן המייחס לו עבירת אלימות כלפי אחר בכך שחתך אותו באמצעות סכין במותן בצד שמאל כך שהמתלונן נחבל חבלה של ממש ונזקק לטיפול רפואי. כתב האישום תוקן כך שצויין שהעבירה בוצעה במהלך אירוע אלימות בין שתי משפחות.

מקבלת אני את עמדת ב"כ המאשימה שגם לאחר שהנאשם הודה ולקח אחריות וגם כאשר אין לו הרשעות קודמות, ומדובר במעורבות ראשונה בפלילים, יש לראות את העבירה במהות ובנסיבות בחומרה יתרה, לאור האלימות הגואה בחברה הגורמת לפגיעה של ממש בכלל הציבור ומהווה איום של ממש על עצם קיומנו כחברה במדינה.

אין יום שלא מתרחשים אירועים אלימים ובדרך כלל אלימים עד כדי פגיעות קשות באחרים ולעיתים קרובות מידי גם מוות. סכין נשלפת במהירות בגין מחלוקות פעוטות ערך וכאמור התוצאות קשות כך שביהמ"ש מחוייב ליתן ביטוי לצורך לעקר את האלימות מן השורש בדרך של השתת עונשם משמעותיים אשר ירחיקו את העבריינים המסוכנים לחברה מהחברה, ירתיעו אותם ורבים כמותם .

כלומר מן הראוי היה בענייננו להשית על הנאשם את העונש אשר מבקשת המאשימה להשית עליו בין היתר מאסר בפועל לתקופה ממושכת מאחורי סורג ובריח.

אך יחד עם זאת, כלל ידוע הוא שהענישה היא ענישה אינדיוידואלית וביהמ"ש מחוייב לשקול את מכלול השיקולים והנסיבות הבאים בפניו במסגרת התיק הספציפי ובענייננו, מעבר לאמור לעיל התקבל תסקיר קצין מבחן בעניינו של הנאשם אשר ממנו עולה שמלבד מעורבותו בעבירה הוא מנהל אורח חיים נורמטיבי כאשר שירות המבחן לא התרשם שמדובר מקיום קוים עברייניים באישיותו או בצורת מחשבתו ואלה לא מאפיינים את אורח חייו בדרך כלל. לא רק זאת, הנאשם חי במסגרת משפחתית בעייתית כאשר הנטל לקיום המשפחה נופל על כתפיו והוא מהווה גורם תמיכה כלכלית ורגשית להוריו ולאחיו הצעירים ולכן נאלץ להתנהג התנהגות אחראית ובוגרת שלא במתואם לגילו.

הנאשם עושה מאמצים לעמוד במה שנצפה ממנו ובדרך כלל כאמור עושה זאת כשהוא מרוחק מאורח חיים עברייני. ובאשר לעצם מעורבותו בעבירה, שירות המבחן התרשם שמדובר בהתנהגות חריגה שבאה לידי ביטוי לאור הנסיבות הייחודיות של האירוע, ולא בכדי תוקן כתב האישום, שכן אין מדובר במעשה אלימות יזום או מכוון על ידי הנאשם, אלא מעורבותו באירוע אלימות אחר שהוא חש צורך להגן עליו ועל משפחתו, דהיינו כאשר אירוע מסוג קטטה הגיע לחצר ביתו ואיים גם עליו ועל בני משפחתו, והוא חש צורך להגן עליו ועל בני משפחתו מתוך חשש ופחד ואז כאמור בנסיבות אלה פצע את המתלונן.

למרות הנסיבות והמעורבות דהיינו מעשה האלימות שבוצע על רקע תחושה של צורך להגן עליו ועל משפחתו, הנאשם מביע חרטה כנה ומשמעותית עקב מעשיו, ולא רק זאת, נערכה סולחה בינו ובין המתלונן.

דהיינו לנסיבות הגם שהתוצאה היא קשה, יש משמעות לענישה שביהמ"ש אמור לגזור על הנאשם תוך התייחסות לנסיבות הספציפיות של המעשה ושל העושה.

עוד יש לציין לענין העונש שהנאשם היה עצור בגין תיק זה 11 ימים ומעבר לכך כשנה במעצר בית מלא אשר לא נטען שהופר, ולאחר מכן עוד מספר חודשים מעצר בית חלקי. אין לי ספק שלנסיבות אלה יש השלכה של ממש באשר לענישה במיוחד לרכיב המאסר בפועל.

עוד צויין בתסקיר שירות המבחן ששליחתו של הנאשם למאסר מאחורי סורג ובריח לא רק שעלולה לחבל באורחות חייו התקינים כיום, אלא עלולה לחשוף אותו להתנהגות וחשיבה עברייניים, כמו גם ניצולו בכלא.

לפיכך הגם שאני סבורה שיש מקום להשית על הנאשם עונש של מאסר אשר יתן ביטוי לחומרת המעשה ולמסר שצריך לצאת מביהמ"ש, במכלול כל הנסיבות גם האינטרס הציבורי יכול לספוג ענישה של מאסר בפועל שתרוצה בעבודות שירות בצד ענישה הצופה פני עתיד ופיצוי למתלונן.

לפיכך אני גוזרת עליו את העונשים כדלהלן:

1.אני דנה את הנאשם ל- 6 חודשים מאסר בפועל שירוצו בעבודות שירות בשירותי כבאות חדרה החל מיום 19.5.10 והכל על פי חוות הדעת של הממונה על עבודות השירות מיום 26.4.10.

2.מאסר על תנאי לתקופה של 10 חודשים והתנאי הוא שהנאשם לא יעבור במשך 3 שנים מהיום עבירה מסוג אלימות גופנית שענשה שנתיים מאסר ומעלה עפ"י חוק העונשין התשל"ז – 1977, ויורשע בה בין בתקופת התנאי ובין לאחריו.

3.אני מורה לנאשם לפצות את המתלונן עבדו עמאש בסך של 3,000 ₪.

הפיצוי ישולם באמצעות מזכירות ביהמ"ש תוך 120 יום.

המזכירות תמציא עותק הפרוטוקול לממונה על עבודות השירות.

הודעה והוסברה זכות הערעור תוך 45 יום מהיום.