מדינת ישראל נ' עמאש(עציר)

החלטה

בפניי בקשה להורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים המתנהלים כנגדו בת"פ 35702-02-13 בבית המשפט המחוזי בחיפה. 

כתב האישום

כנגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו החזקה ונשיאת נשק שלא כדין, עבירה לפי סעיף 144 (א) רישא + (ב) רישא לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: "החוק"); חבלה בכוונה מחמירה, עבירה לפי סעיף 329(א)(2) לחוק; ואיומים, עבירה לפי סעיף 192 לחוק.

בעובדות כתב האישום נאמר כי אמנה גרבאן (להלן: "אמנה"); חמותה של אמנה - סדיקה גרבאן ילידת 1947 (להלן: "סדיקה" או "המתלוננת") ונכדה של סדיקה, חאמיס גרבאן (להלן: "חאמיס") מתגוררים יחדיו עם שאר בני משפחותיהם במתחם מגורים משותף בג'סר א-זרקא (להלן "מתחם הבית"). בסמוך למתחם הבית מתגוררים המשיב ובני משפחתו.

על-פי האמור בכתב האישום, ביום 1.2.2013 סמוך לשעה 21:00, הגיע חוסין עמאש, אחיו של המשיב (להלן :"חוסין"), יחד עם כלבו עד סמוך למתחם הבית. באותן נסיבות, התפתחו חילופי דברים בין חוסין לחאמיס בנוגע לכלב, במהלכם יצאה סדיקה מביתה וביקשה מחוסין לעזוב את המקום, והוא אכן עזב את המקום. כעבור כחצי שעה, הגיע המשיב, כשהוא מצויד בנשק, סמוך למתחם הבית, עת סדיקה עמדה בפתח המתחם. בשלב זה, המשיב כיוון את הנשק לעבר סדיקה וירה ארבע יריות לעברה בעודה מנסה להסתתר. מיד לאחר מכן רץ המשיב לכיוון ביתו. עוד נאמר בכתב האישום כי בסמוך לאירוע הירי, בני משפחתו של המשיב ובני משפחתה של סדיקה זרקו אבנים ובקבוקים אלה לעברם של אלה.

בהמשך כתב האישום נאמר כי לאחר הירי, ראתה אמנה ממרפסת מתחם הבית בו עמדה את המשיב וחוסין ששהו בסמוך. כאשר שאלה אותם לגבי הריבים עם חאמיס, איים עליה המשיב שירצח את ילדיה וזאת בכוונה להפחידה.

עד כאן עובדות כתב האישום.

טענות המבקשת

ב"כ המבקשת הפנתה לראיות המצויות בתיק החקירה המקימות לשיטתה יסוד סביר להוכחת האשמה. המבקשת הפנתה בהקשר זה בין היתר להודעותיה של סדיקה בהן תיארה כיצד ראתה בבירור את המשיב מחזיק בנשק ויורה לעברה ארבע יריות, לשחזור שביצעה, ולעימות עם המשיב בו חזרה על גרסתה. נוסף על כך הפנתה המבקשת להודעותיו של חאמיס בהן סיפר כיצד ראה את המשיב מחזיק בנשק ויורה ארבע יריות אל עבר סבתו; לשחזור שביצע בו תיאר את שארע ולעימות שנערך בינו לבין המשיב, שם חזר על גרסתו. המבקשת הוסיפה והפנתה להודעות של אמנה בהן תיארה כיצד המשיב איים עליה שיהרוג את ילדיה ובהן אף סיפרה על כך ששמעה ארבע יריות. על גרסתה זו היא חזרה בעימות שנערך בינה לבין המשיב.

עוד הפנתה המבקשת להודעתו של בעל המכולת הסמוכה למקום האירוע - ג'אמל גרבאן, אשר שהה במקום בזמן האירוע. בהודעתו סיפר כי ראה את המשיב סמוך למקום האירוע ובחלוף מספר דקות שמע את היריות בעודו נמצא בחנות ואת סדיקה אומרת שהמשיב ירה לעברה. נוסף על אלה ישנה הודעת מחמוד גרבאן, המתגורר בסמיכות לסדיקה. עד זה סיפר כי בזמן האירוע ראה את סדיקה עומדת בפתח ביתה ומספרת כי משפחת תאופיק עמאש ירו עליהם. לא זו בלבד אלה שבסמוך למקום בו עמד המשיב באירוע הירי, נמצאו שלושה תרמילים. לבסוף הפנתה המבקשת לטענת המשיב כי שהה בבית קפה בכפר בזמן האירוע, טענה אשר נסתרה מיסודה על-ידי אשרף עמאש, בעל בית הקפה.

בהתייחס לקיומה של עילת מעצר, טענה המבקשת, כי נוכח נסיבות ביצוע העבירה המעידות על מסוכנותו של המשיב, לאור עברו הפלילי, הכולל בין היתר, הרשעה משנת 2010 בגין תקיפה הגורמת חבלה של ממש והרשעה משנת 2007 בגין שבל"ר וקשירת קשר לעוון, ובשים לב לכך שכנגד המשיב תלוי ועומד כתב אישום בגין תקיפה הגורמת חבלה של ממש (ת"פ 24317-09-12), הרי שקמה עילת מעצר מחמת מסוכנות לציבור.

נוסף על כך, נטען לקיומה של חזקת מסוכנות לפי סעיף 21(א)(1)(ג)(4) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996, מכוח ביצוע עבירת אלימות תוך שימוש בנשק חם. עוד נטען לקיומו של חשש ממשי ששחרורו של המשיב יביא להתחמקות מהליכי שפיטה ושיבוש הליכי משפט, זאת בשים לב לכך שהמשיב נעצר רק שבוע לאחר האירוע וזאת לאחר ניסיונות חוזרים ונשנים של המשטרה לאתרו ללא הצלחה.
לפיכך, לא ניתן, לדעת המבקשת, להשיג את מטרת המעצר בדרך חלופית שפגיעתה בחירותו של המשיב פחותה.

טענות המשיב

ב"כ המשיב חלק על קיומן של ראיות לכאורה. לחילופין טען כי אין בעוצמת הראיות כדי להביא למעצרו של המשיב עד תום ההליכים נגדו ולפיכך יש להורות על שחרורו לחלופת מעצר.

לדברי הסנגור, נמצאו בקיעים וסתירות בין גרסת המתלוננת סדיקה לבין נכדה חמיס. בעוד שהיא טענה כי המשיב ירה לעברה באמצעות אקדח בסביבות השעה 21:00 בעודו עומד ליד עמוד חשמל, סיפר חמיס כי ראה את המשיב יורה באמצעות רובה וזאת בעודו עומד בפתח הבית, מבלי שהוא אזכר עמוד חשמל. עוד הפנה הסנגור לכך שבהודעה הנוספת של חמיס, הלה ציין כי המשיב נשא בשתי ידיו "משהו מאולתר". לטענת הסנגור, בעייתיות נוספת בחומר הראיות עולה מכך שרק חמיס מסר בהודעתו כי המשיב חבש כובע לבן בזמן האירוע, בעוד המתלוננת לא ציינה דבר בענין זה.

הסניגור הפנה לכך שנמצאו רק שלושה תרמילים במקום בעוד שהמתלוננת דיווחה על ארבע יריות. עוד ראה להפנות בהקשר זה לדו"ח הפעולה שנרשם בסמוך לאחר האירוע, בו צוין כי היה ירי לעבר בתים וכן לכך שבחיפוש על גופו וביתו של המשיב לא נתפס דבר. עוד הדגיש הסנגור כי בדו"ח מז"פ מיום 12.2.2013 נרשם כי בביקור בזירת האירוע לא נמצאו סימני ירי.

הסנגור ראה להפנות גם להודעתו של מחמוד גרבאן בה מסר כי המתלוננת סיפרה לו שמשפחת תאופיק עמאש ירו עליהם. לדברי הסנגור, תמוה ביותר כיצד נמנעה המתלוננת מלאזכר בזמן אמת את שמו של המשיב, כמי שבצע את הירי.

עוד נטען כי עיון מעמיק בהודעותיה של המתלוננת סדיקה מעלה כי היא נקבה בשמו של המשיב רק משום שסברה שהוא הגבוה מבין אחיו, ולא משום שראתה אותו בבירור. בהקשר זה הפנה ב"כ המשיב לעימות בין סדיקה לבין המשיב, במהלכו אמרה למשיב "מי יכול להיות חוץ ממך?" ובהמשך ציינה "אם לא אתם יש אלוהים". משפט אחרון זה מעיד לדבריו על כך שסדיקה לא היתה בטוחה בזהות היורה.