מדינת ישראל נ' עליקה ואח'

החלטה

בפניי בקשה להארכת מעצרם של החשודים למשך 5 ימים בגין חשד לביצוע חשד לביצוע עבירות של גניבה, גניבת כרטיס חיוב, והונאה בנסיבות מחמירות.

המשטרה מבקשת להאריך את המעצר בהסתמך על הצהרת התובע, של נציג הפרקליטות, לפיה עמדת המדינה עתה שיש מקום להגיש כתב אישום יחד עם בקשה למעצר החשודים עד לתום המשפטיים נגדם, וכי המדינה זקוקה ל-5 ימים על מנת שיהיה ניתן להגיש כתב אישום תוך תקופת מעצרם.

לסניגורים מספר טענות, הן כנגד ניסוח הצהרת התובע והן כנגד תקופת המעצר המבוקשת וכנגד הבקשה להארכת מעצרם בכלל.

לטענתם הצהרת התובע נערכה ביום 21.1.2010 על כן אין מקום להעתר לבקשה. בנוסף טוענים הסנגורים כי ניתן להסתפק בחלופת מעצר במקרה זה ואין מקום להורות על הארכת מעצרם של החשודים.

כמו כן, לטענת הסנגור העבירות המיוחסות בבקשה אינן תואמות את העבירות המיוחסות בהצהרת התובע.

אין בידי לקבל את טענות הסנגורים כנגד נוסח הצהרת התובע. עיון בנוסח מלמד כי לא נפל כל פגם בהצהרת התובע אשר מודיע כי עמדתו הינה שיש מקום להגיש כתב אישום.

ניסוח זה תואם את נוסח החוק וגם אם לא נאמר במפורש כי המדינה עומדת להגיש כתב אישום הרי הניסוח מלמד כי כך כוונת המנסח.

קיום שוני מסויים בין הבקשה שמגישה המשטרה לנוסח הצהרת התובע, אין בו כדי להביא לשחרור החשודים שכן גם בהצהרה ציין התובע במפורש שבכוונתו להגיש כתב אישום בעבירות גניבה והונאה בכרטיס חיוב ואף הוסיף שתי עבירות שלא הוזכרו בבקשת המעצר שהינן קשירת קשר והסתייעות ברכב.

אין בעובדה זו כדי להביא לקבלת בקשת הסנגורים שכן ברור הדבר שהארכת המעצר מתבקשת על מנת ללמוד לעמוק את חומר החקירה ולהגיע למסקנות הנוספות ואין להכריע כעת בעניין העבירות שיוגשו בסופו של יום, לכשיוגש כתב האישום.

גם אם התאריך המופיע בהצהרת התובע הינו מספר ימים קודם לדיון של היום, אין בכך כדי ללמד כי המדינה החלה בלימוד החומר וכי היא מוכנה להגשת כתב אישום, כבר עתה.

המחוקק נתן אפשרות זו על מנת לאפשר לתביעה ללמוד את חומר הראיות וימים אלו נספרים מעצם יום החקירה וברגע שהתמונה במלואה נחשפה אל מול רשויות התביעה.

על פי הודעת נציג המשטרה, החקירה הסתיימה אך הבוקר על כן אין כל רבב בהצהרת התובע שהוגשה.

הלכה פסוקה היא שגם עבירות של מרמה ורכוש, יש בהן כדי להקים עילת מעצר. הדברים נקבעו מפורשות בבש"פ 5431/98 רוסלן פרנקל מפי כב' הנשיאה בייניש. אין מקום להכביר מילים כי עבירות שכאלו בהיקף נרחב ובתדירות גבוהה, מסכנות את בטחון הציבור. החשדות המיוחסות במקרה זה הינן בהיקף כה רחב שיש בהם כדי ללמד על מסוכנות ולהקים עילת מעצר.

בבש"פ 2992/09 אריק ואנונו נגד מ"י קבע כב' השופט רובינשטיין כי הבדיקה לעת הזו מפנית קדימה למעצר עד תום ההליכים ולא אחורנית כמעצר לצורכי חקירה.

הסנגורים לא חלקו למעשה על קיומן של ראיות לכאורה.

בהתקיים עילת המעצר נותר לבדוק אם ישנה עילה לכאורה לבקש את מעצרם עד תום ההליכים.

המדובר בעילה לכאורה לבקש מעצרם, קרי אין כל מקום לשכנוע מלא בקיומה של עילת מעצר אלא כדברי השופט רובינשטיין בבש"פ 2992/09 "שכנוע באפשרות לבקש מעצר, ואין הדברים זהים".

לאחר שבחנתי את מכלול נסיבות העניין, הגעתי למסקנה כי מתקיימת הוראת סעיף 17 (ד) לחוק המעצרים. הבדיקה המלאה באשר לאפשרות שחרור לחלופה תבחן בעתיד על ידי השופט שיבחן את מלוא חומר הראיות, ולאחר שישמע את טעוני הצדדים ועל כן הנני מורה על הארכת מעצרם של החשודים עד ליום 29.1.2010 שעה 12.00.

ניתנה והודעה היום י' שבט תש"ע, 25/01/2010 במעמד הנוכחים.