מדינת ישראל נ' עליאן

החלטה

בפני בקשה להורות על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו.

נגד המשיב, הוגש כתב אישום הכולל מספר אישומים ובהם הוא מואשם בעבירות של סחר בסם מסוכן – עבירה לפי סעיף 13 לפקודת הסמים (נוסח חדש) תשל"ג – 1973:

באישום הראשון, מואשם המשיב בכך שביום 31.10.10 בשעה 16:45 או בסמוך לה מכר לשוטרת עינב ארביב חשיש במשקל של 5.1379 גרם נטו תמורת 400 ₪. המשיב והשוטרת נפגשו במקום לאחר תיאום טלפוני בו סוכם אף כי השוטרת תמסור למשיב סכום של 20 ₪ עבור הנסיעה במונית. במהלך המפגש דרש המשיב את הסכום וזה נמסר לו.

באישום השני הוא מואשם בכך שבאותו יום בשעה 22:40 לערך בבית צפפא הוא מכר לשוטר אחר, יהושע פודיאק, סם מסוג חשיש בשקל של 3.92 גרם תמורת 400 ₪. המכירה נעשתה לאחר תיאום טלפוני.

באישום השלישי מואשם בכך שביום 25.10.10 בשעה 01:25 בצומת הרחובות יעקב פת ודב יוסף בירושלים מכר לשוטרת עינב ארביב סם מסוג חשיש במשקל 3.01 גרם תמורת 200 ₪. גם במקרה זה התנהלה שיחה מוקדמת יותר בה סוכם גם על מכירת סם מסוג MDMA אך לאחר מכן הודיע המשיב לשוטרת כי אינו יכול לספק לה MDMA אלא חשיש בלבד.

באישום הרביעי נדון מקרה שאירע ביום 20.10.10 בשעה 23:10 או בסמוך לה בצומת הרחובות יעקב פת ודב יוסף . גם שם מכר המשיב לשוטרת סם מסוג חשיש במשקל של 2.49 גרם תמורת 200 ₪ וכן שולמה לו עלות נסיעתו במונית.

באישום החמישי מואשם המשיב בכך שביום 20.10.10 בשעה 20:05 או בסמוך לה באותו מקום מכר לשוטרת ארבעה כדורי אקסטזי תמורת 150 ₪. באותן נסיבות הוא אמר לשוטרת כי ביכולתו למכור לה חשיש ואבקת MDMA.

המשיב מואשם אפוא בחמישה אישומים בעבירות של סחר בסם מסוכן.

אין מחלוקת בין הצדדים על כך שקיימות ראיות לכאורה לנטען בכתב האישום וכי קמה עילת המעצר הקבועה בחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים) תשנ"ו – 1996 מכוח חזקת המסוכנות.

השאלה העומדת להכרעה היא האם ניתן להסתפק בחלופת מעצר. טרם הדיון בשאלה זו התבקש וניתן תסקיר מעצר. בתסקיר ניתן מידע לגבי משפחתו של המשיב המונה את אביו, בן 66 ואמו בת 41 כאשר המשיב הוא הבן הבכור ויש לו עוד אח ואחות. קצין המבחן התרשם מהקשיים שהביאו את המשיב לפנות לעיסוק בסחר בסמים אך מציין כי לא התרשם מקיומם של קוי חשיבה או התנהגות עברניים מגובשים. עוד מתרשם קצין המבחן מתחושת הבושה של המשיב מעצמו בשל מעצרו ומכך שההליך המשפטי מהווה גורם מרתיע ומחדד למשמעות של מעורבות חוזרת בפלילים. החלופה שהוצעה היא מעצר בית בבית הוריו בשכונת בית צפאפה. בתסקיר מתוארת עמדתם של ההורים שאמורים לשמש כמפקחים והתרשמות שירות המבחן היא כי אלו מבינים את האחריות המוטלת עליהם כמשגיחים ואת חובתם לדווח בכל מקרה של הפרת תנאי השחרור.

אף שבסיכום התסקיר ההערכה היא כי קיימת רמת מסוכנות בינונית להישנות התנהגות בדומה למיוחס לכאורה בכתב האישום ממליץ שירות המבחן בהתחשב בגיל הצעיר ובהשפעה האפשרית לרעה על שהייה בתנאי מעצר על החלופה המוצעת ועל העמדת המשיב בפיקוח קצין מבחן למשך ששה חודשים.

הוריו של המשיב שאמורים לפקח עליו נחקרו בבית המשפט. בתחילה נחקרה האם והאב ששהה בירדן התייצב בדיון שהתקיים היום. הן האם והן האב הביעו פליאה על מה שאירע לבנם ובמידה מסוימת גם בושה מכך. ניכר בהם כי הם מודעים היטב לצורך לפיקוח מיידי ולשמירה על המשיב ועל מעשיו. עוד ניתן היה להתרשם כי הם מתעתדים ליטול על עצמם את הפיקוח על המשיב באופן רציני תוך הערכות לכך שמדובר בתהליך לא קצר.

עמדת המבקשת היא כי כל חלופה לא תסכון נוכח מהות העבירות שבוצעו, מספרן, הנגישות הגבוהה שהראה המשיב להשגת סמים והמסוכנות הנלווית לכך. הסנגור מפנה לגילו הצעיר של המשיב, מעט יותר מגיל 18, להיעדרו של עבר פלילי ולנסיבות המתוארות בתסקיר שירות המבחן.

במסגרת הדיון בשאלה האם ניתן להסתפק בחלופת מעצר 'על בית-המשפט למצוא נקודות משען בטוחות, ככל האפשר, שאותן יכול הוא למצוא בתוך שתי מערכות של עובדות המושתתות על הראיות שהובאו לפניו בשלב זה: הראשונה – המעשה; השנייה – העושה, דהיינו: עליו לבדוק אם מעידות נסיבותיה של העבירה כשלעצמן שהנאשם עלול לחזור על המעשה, או לעשות מעשה דומה בדרך-כלל או נוכח צירוף מסוים של נסיבות. בשלב הבא עליו לבדוק אם אישיותו של הנאשם, כפי שהיא מתגלה מתוך עברו ואורח חייו, מעידה על כך שהוא עלול לחזור על המעשה.' (בש"פ 5222/97 קופל פטשניק נ' מדינת ישראל, פ"ד נא (4) , 702, 706 (1998)).

באשר למעשה – מדובר בחמישה אירועים שונים של מכירת סם לשוטרים שהתרחשו תוך פרק זמן קצר יחסית באופן שמפגין זמינות רבה של סם למשיב ויכולתו להענות לפניות השוטרים. עברות אלה מקשות, ככלל, על שימוש בחלופה למעצר. ההלכה הפסוקה בעניין זה היא ברורה:

"בית משפט זה עמד לא פעם על המסוכנות הרבה הנשקפת ממי שסוחרים בסמים וקבע כי המדיניות הראויה לגבי מעצרם של מי שעוסקים בסחר כאמור היא כי רק במקרים נדירים ישוחררו המשתייכים לקבוצה זו – לחלופת מעצר...

הפסיקה אף הדגישה כי ניסיון החיים מלמד כי קשה ליתן אמון במי שסחרו בסמים, כי לא ישובו לעיסוקם זה, שמחד גיסא הפיתוי הכספי בו רב, ומאידך גיסא יש בו משום סיכון לעוסקים בו, לאחרים ולחברה בכללותה..."

(בש"פ 7582/10 גרבאן נ' מדינת ישראל (פורסם במאגרים, 10.11.10).

גישה עקרונית זו חלה גם מקום בו מדובר באדם צעיר, שאין לו עבר פלילי, ונקבע כי במצב הדברים הרגיל אף חלופה של מעצר בית לא תסכון לגביו: