מדינת ישראל נ' עליאן(עציר)

החלטה

לפניי בקשה למתן ארכה להוצאת תעודת חיסיון מטעם המאשימה.

המבקשת הגישה כתב אישום נגד המשיב שבו מיוחסות לו עבירות של חברות בארגון טרוריסטי (עבירה לפי סעיף 3 לפקודה למניעת טרור, תש"ח – 1948 (להלן: "הפקודה"), וחברות ופעילות בהתארגנות בלתי מותרת (עבירה לפי ס' 85(ב) ו- (ג) לתקנות ההגנה (שעת-חירום), 1945); ועבירה של נשיאה והובלת נשק שלא כדין (עבירה לפי סעיף 144(ב) לחוק העונשין, התשל"ז – 1977 (2 עבירות). לטענת המבקשת, בחומר החקירה בתיק "כלול חומר הנמצא בהליכים להוצאת תעודת חיסיון" ולפיכך אין בכוונתה למסרו לעיון הסנגור. לדבריה, "כתב האישום הוגש תוך ימי מעצרו של המשיב, ולא הייתה בידי המבקשת שהות מספקת להוציא תעודת חיסיון. יובהר כי מאחר ומדובר בחקירה מורכבת בה נחקרו מספר רב של מעורבים ואשר נוהלה על ידי מספר גורמי חקירה, תהליך איסוף החומר והוצאת התעודה מורכב מהרגיל." על בסיס האמור, מתבקש בית המשפט ליתן למבקשת ארכה של 60 יום להוצאת תעודת חיסיון.

הסנגור מצדו מתנגד לארכה של 60 יום. עם זאת, ועל אף שלטענתו, על גורמי התביעה לדאוג להגשת תעודת החיסיון מיד עם הגשת כתב האישום לבית המשפט, ובהעדר תעודת חיסיון, עליהם להעביר לעיון ההגנה את כל חומר החקירה מיד עם הגשת כתב האישום, מוכן הסניגור להסכים לארכה של 30 יום.

לאור הסכמת הסניגור האמורה, ובהתחשב גם בטיעוני המבקשת, אני נעתר חלקית לבקשת המאשימה ונותן בזה ארכה של 30 יום להוצאת תעודת חיסיון.

ניתנה היום, כ"ה שבט תשע"א, 30 ינואר 2011, בנוכחות הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: