מדינת ישראל נ' עלי מוסטפאי (במעצר) ואח'

גזר-דין

ההרשעה

1.בהכרעת-דין מיום 12.12.12 בעניינו של נאשם 2, ובהכרעת-דין מיום 19.12.12, בעניינם של נאשמים 1, 3 ו-4, הורשעו הנאשמים, על-פי הודאותיהם, כדלהלן: באישום הראשון – בעבירה של חברות בארגון טרוריסטי – לפי סעיף 3 לפקודה למניעת טרור, תש"ח-1948 (להלן – הפקודה), ובעבירה של תמיכה בארגון טרוריסטי – לפי סעיף 4 לפקודה; באישום השני – בעבירת סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה – לפי סעיף 332(3) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן – חוק העונשין או החוק) (לגבי נאשמים 1, 2 ו-3 – שתי עבירות, ולגבי נאשם 4 – עבירה אחת), ובעבירה של ניסיון לתקיפת שוטר בנסיבות מחמירות – לפי סעיף 274(2) ו-274(3) לחוק בצירוף סעיף 25 לחוק (לגבי נאשמים 1, 2 ו-3 בלבד); באישום השלישי – בעבירת סחיטה באיומים, לפי סעיף 428(רישא) לחוק; ובאישום הרביעי – בעבירת סחיטה בכוח – לפי סעיף 427(א) (סיפא) לחוק, ובעבירת פציעה בנסיבות מחמירות – לפי סעיף 335(א) בנסיבות המנויות בסעיף 334 לחוק.

הודאות הנאשמים ניתנו במסגרת הסדרי טיעון, בגדרם הודה כל אחד מהם במיוחס לו בכתבי-האישום המתוקנים (כתב-האישום המתוקן (שסומן ד') בעניינם של נאשמים 1, 3 ו-4, וכתב-האישום המתוקן בשנית (שסומן ה') בעניינו של נאשם 2. הסדר-הטיעון לא חל על העונש.

בהכרעת-דין משלימה בעניינו של נאשם 2, הורשע הלה, על-פי הודאתו, בעבירות שיוחסו לו בת"פ 60471-05-12: נשיאת והובלת נשק – לפי סעיף 144(ב)(רישא) לחוק העונשין, והפרעה לשוטר במילוי תפקידו – לפי סעיף 275 לחוק הנ"ל.

האישומים

2.להלן העובדות המיוחסות לנאשמים בכתבי-האישום המתוקנים, העומדות ביסוד הודאותיהם והרשעתם בדין.

באישום הראשון, הורשעו הנאשמים בעבירות חברות בארגון טרוריסטי ובעבירת תמיכה בארגון טרוריסטי. במהלך שנת 2010, החליטו הנאשמים להקים בשכונת עיסאוויה בירושלים חוליה (להלן – החוליה) של ארגון "החזית העממית הדמוקרטית לשחרור פלסטין", שהִנו ארגון טרוריסטי על-פי הכרזת ממשלת ישראל מיום 30.1.86 (להלן – החזית הדמוקרטית). נאשם 1 היה ראש החוליה, ושאר הנאשמים היו חברים בה. במסגרת תפקידו, היה נאשם 1 אחראי על הקשר עם הדרג שמעליו ועדכונו בביצוע פעולות החוליה. בנוסף, דאג נאשם 1 לגייס צעירים נוספים לחזית הדמוקרטית. במסגרת פעילותו האמורה, נפגש נאשם 1 בתחילת שנת 2012 עם חסן עליאן, סיפר לו על הפעילויות השונות של החזית הדמוקרטית, וביקש ממנו להצטרף לשורותיה. בכמה מועדים השתתפו הנאשמים במספר הפגנות ומחאות הזדהות שונות, שנערכו מטעם החזית הדמוקרטית במזרח ירושלים.

האישום השני מתייחס לעבירות שביצעו הנאשמים אגב יידוי אבנים לעבר כלי רכב של כוחות הביטחון בשכונת עיסאוויה. בהמשך למתואר באישום הראשון וכחלק מפעילותם בחוליה, יידו הנאשמים אבנים, במספר הזדמנויות שונות, לעבר כוחות הביטחון, כמפורט להלן: במועד בלתי ידוע למאשימה, בתחילת שנת 2011, בסמוך לשעה 17:00, יידו הנאשמים אבנים לעבר שתי ניידות של משמר הגבול שנסעו בשכונת עיסאוויה. כשבוע וחצי לאחר האירוע האמור, בסמוך לשעה 19:00, יידו הנאשמים אבנים לעבר רכב של משמר הגבול שנסע בשכונה. גם בחודש מארס 2012, יידו הנאשמים אבנים לעבר ניידות משטרה שנסעו בשכונה. בגין המעשים האמורים, הורשעו הנאשמים, כאמור, בעבירת סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה (לגבי נאשמים 1, 2 ו-3 – שתי עבירות, ולגבי נאשם 4 – עבירה אחת); ובנוסף הורשעו נאשמים 1, 2 ו-3 בעבירה של ניסיון תקיפת שוטר בנסיבות מחמירות.

באישום השלישי הורשעו הנאשמים בעבירת סחיטה באיומים, שבוצעה כלפי שתי נשים תושבות שכונת עיסאוויה. כחלק מפעילותם בחוליה, החליטו הנאשמים, בסמוך לחודש דצמבר 2011, להביא לעזיבתן של שתי נשים מהשכונה, זאת בעקבות שמועות כי נשים אלו עוסקות בזנות. על-רקע האמור, הגיעו הנאשמים, ביחד עם כעשרה אחרים שזהותם אינה ידועה למאשימה, לביתה של אחת הנשים. הם הגיעו רעולי פנים, הציגו עצמם כחברי החזית הדמוקרטית, ואמרו לאישה כי יפגעו בה אם לא תעזוב את הכפר. בסמוך לאחר מכן, ניגשו הנאשמים ואחרים, כשהם רעולי פנים, גם לבית האישה השנייה; ואף שם הציגו עצמם כחברי החזית הדמוקרטית ואמרו לאישה כי יפגעו בה אם לא תעזוב את הכפר. למחרת היום, עזבו שתי הנשים את הכפר.

באישום הרביעי, הורשעו הנאשמים, כאמור, בעבירות סחיטה בכוח ופציעה בנסיבות מחמירות. במועד בלתי ידוע בתחילת חודש מארס 2012, החליטו הנאשמים, כחלק מפעילותם בחוליה, לפגוע במ' (להלן – המתלונן), תושב שכונת עיסאוויה, זאת בעקבות שמועות כי הלה הִנו "רמאי וגנב". בעקבות כך, הגיעו הנאשמים ביום 19.3.12 בשעה 23:00 יחד עם עשרה אחרים שזהותם אינה ידועה למאשימה, לביתו של המתלונן; זאת כשהם רעולי פנים, וכאשר חלקם מצויד בנשק קר – באלות ובצינורות ברזל וגומי. הנאשמים והאחרים הוציאו את המתלונן מביתו, קשרו את ידיו מאחורי גבו והחלו להכותו באמצעות האלות והצינורות. כל זאת עשו הנאשמים והאחרים, בשעה שהורו למתלונן לעזוב את שכונת עיסאוויה בתוך 24 שעות. כתוצאה מהתקיפה האמורה, נגרמו למתלונן חבלות בראשו, בידיו וברגליו; והוא נזקק לטיפול רפואי. יומיים לאחר התקיפה, עזב המתלונן, ביחד עם משפחתו, את שכונת עיסאוויה.

על-פי עובדות כתב-האישום בת"פ 60471-05-12, שבהן הודה נאשם 2 במסגרת צירוף תיקים, הורשע הנאשם, כאמור, בעבירות של נשיאת והובלת נשק והפרעה לשוטר בשעת מילוי תפקידו. על-פי עובדות כתב-האישום המתוקן, בתחילת שנת 2012 רכש נאשם 2 מפלוני אקדח מסוג "סטאר" וכן שתי מחסניות עם כדורים, וזאת תמורת 10,500 ₪. בשתי הזדמנויות שונות, יצא נאשם 2 מביתו כאשר הוא נושא את האקדח עִמו. ביום 2.5.12, כאשר הגיעו שוטרים לעצור את הנאשם, נטל הנאשם את האקדח, עטף אותו בחולצה לבנה וזרק אותו מעבר לחלון השירותים שבביתו.

3.יצוין, כי במסגרת הסדר-הטיעון, הגיעו הנאשמים לעובדות מוסכמות כדלהלן:

באשר לאישום השני, הוסכם כי הנאשמים יטענו שלא נגרמו נזקים או חבלות כתוצאה מיידוי האבנים, והמאשימה לא תביא ראיות לסתור זאת. בנוגע לנאשם 1 הוסכם, כי הנאשם יטען בכל הנוגע לאישום הראשון, שהפנייה לגיוס האנשים לחוליה באה לאחר פנייה דומה שהגיעה מאדם אחר, שפנה לנאשם 1 בבקשה לגייסו לארגון, והמאשימה לא תביא ראיות לסתור טענה זו; ובאשר לאישום הרביעי, יטען נאשם 1 כי רק החזיק מקל ולא הכה בפועל את המתלונן, והמאשימה לא תביא ראיות לסתור גרסתו זו, ותסכים לאחריותו למעשים מכוח ביצוע בצוותא. באשר לנאשם 3, הוסכם, כי בכל הנוגע לאירועים הנדונים באישומים השלישי והרביעי, יטען נאשם 3, שלא השתתף בהכאה בפועל, לא איים, לא החזיק בידו דבר ולא הודיע כי הוא בא מטעם ארגון כלשהו. הוסכם כי אחריותו לעבירות באישומים אלו נובעת מכוח נוכחותו בזירה והיותו מבצע בצוותא. בעניינו של נאשם 4, הוסכם בגדרו של הסדר הטיעון, כי הנאשם יטען שבאירוע הנדון באישום השלישי רק נכח במקום, ואחריותו היא מכוח דיני השותפות, והמאשימה לא תביא ראיות לסתור זאת; וכי במקרה הנדון באישום הרביעי, יטען נאשם 4 כי הִכה את המתלונן במקל גומי ברגליו, זאת על-רקע סכסוך אישי, וכי הפרקליטות לא תבקש לסתור טענה זו.

גזר-הדין בעניינו של השותף לעבירות הנדונות באישומים הראשון והרביעי

4שני הצדדים הפנו בטיעוניהם לגזר-דינו של חסן עליאן (להלן – עליאן) שותפם של הנאשמים לעבירות הנדונות באישומים הראשון והרביעי, אשר נידון בגין האירועים האמורים בת"פ 10408-06-12 בבית-משפט השלום בירושלים. עליאן הורשע, במסגרת הסדר טיעון, באותן עבירות שבהן הורשעו הנאשמים שלפנינו באישומים הראשון והרביעי. עליאן היה צעיר כבן 19 בעת האירועים, סיים 12 שנות לימוד ולא היו לחובתו הרשעות קודמות, ושירות המבחן המליץ להסתפק בעניינו בהטלת מאסר שיחפוף את תקופת מעצרו. בית-משפט השלום (כב' השופטת ח' לומפ), העמידה את מתחם הענישה ההולם באישום הראשון על תקופה שבין שישה לשמונה-עשר חודשי מאסר, וקבעה כי העונש הראוי בעניינו של עליאן הִנו תשעה חודשי מאסר. בכל הנוגע לאישום הנוסף, הוא האישום הרביעי בענייננו, סבר בית-משפט קמא כי מתחם הענישה ההולם הוא בן שישה חודשי מאסר לעשרים וארבעה חודשי מאסר, וכי העונש הראוי בעניינו של עליאן הוא שנת מאסר. הואיל ושני האישומים עסקו בפעילות של אותו ארגון ובאותה תקופה, קבע בית-משפט כי העונשים יחפפו זה לזה, באופן שעליאן ירצה שנת מאסר בפועל מיום מעצרו, זאת בצד מאסר על-תנאי.

ערעור שהגישה המדינה על קולת העונש לבית-משפט זה, בשבתו כבית-משפט לערעורים פליליים, בתיק עפ"ג 8700-12-12, נדחה ביום 16.1.13. בית-המשפט (כב' סגן הנשיא י' צבן וכב' השופטים ר' כרמל ור' פרידמן-פלדמן), החליט לדחות את הערעור, בציינו: "לאור מהות העבירות וחומרתן ובהתחשב בפסיקה המוזכרת בפסק דינו של בית-משפט קמא, ניתן היה לקבוע מתחמי ענישה מחמירים יותר. מנגד, מדובר בבחור צעיר כבן 19 שנה, ללא עבר פלילי, אשר התסקיר שהוגש בעניינו חיובי ביותר ומעיד על כך שהסיכוי להישנות העבירות נמוך... בענייננו, אף אם מתחמי הענישה שקבע בית-המשפט נמוכים, העונש הכולל, 12 חודשי מאסר, הולם את נסיבותיו המיוחדות של המשיב, ואינו מצדיק את התערבות בית-המשפט שלערעור".

כפי שיצוין בהמשך, הסנגורים ביקשו לראות בגזר-דינו של עליאן אמת מידה הולמת לבחינת הענישה בתיק שלפנינו, שכן כאמור עליאן היה שותף לעבירות בשניים מתוך ארבעת האישומים; וביקשו, אפוא, להחיל את עקרון אחדות הענישה בעניינם של ארבעת הנאשמים.

תמצית טיעוני המאשימה

5.ב"כ המאשימה הדגיש בטיעוניו לעונש את חומרת העבירות, אשר בוצעו על-רקע אידיאולוגי במסגרת התארגנותם של הנאשמים בארגון טרוריסטי. הוא ביקש כי ייקבעו מתחמי ענישה הולמים לגבי כל אישום בנפרד, בהתאם לנסיבות ביצוע העבירות ולחלקו של כל אחד מהנאשמים במעשים, כדלהלן: באישום הראשון, לגבי נאשם 1 – בין 18 ל-30 חודשי מאסר, ובעניינם של יתר הנאשמים – בין 12 ל-24 חודשים; באישום השני, בין 12 ל-36 חודשים לכל אירוע של יידוי אבנים, כאשר ניתן לחפוף בין המתחמים; באישום השלישי– בין 18 ל-48 חודשים, כאשר הוא מצא לנכון ליצור "מתחמי משנה" ביחס לכל אחד מהנאשמים, בהתאם לחלקו במעשים; ובאישום הרביעי – בין 24 ל-54 חודשים, אגב יצירת מתחם מצומצם יותר בעניינו של נאשם 4. בכל הנוגע להרשעתו הנוספת של נאשם 2, במסגרת צירוף ת"פ 60471-05-12, טען ב"כ המאשימה כי מתחם הענישה ההולם בגין העבירות האמורות הוא בין 15 ל-36 חודשים. ב"כ המאשימה גורס, כי הואיל וכל אישום מתייחס לאירוע נפרד, מן הראוי לקבוע מתחמי הענישה מצטברים. באשר לעונשים הראויים שיש לקבוע בתוך מתחמי הענישה, טען ב"כ המאשימה, כי בהתחשב במכלול הנסיבות הרלבנטיות, עונשם של נאשמים 1 ו-2 אמור להיות ממוקם באמצע מתחמי הענישה ההולמים, ואילו גזר-דינם של נאשמים 3 ו-4 – שלחובתם הרשעות קודמות – אמור להיות ברף העליון של המתחם. בסופו של יום, הוא עתר להטלת מאסרים בפועל כדלהלן: לנאשם 1 – חמש שנות מאסר, נאשמים 2 ו-3 – כשש שנות מאסר, ונאשם 4 – שבע שנות מאסר. בנוסף, הוא ביקש להטיל על הנאשמים מאסר על-תנאי וקנס, וכן לחייבם בפיצוי המתלונן באישום הרביעי.