מדינת ישראל נ' עישה(עציר)

החלטה

בעניינו של המשיב הוגש כתב אישום יחד עם בקשה למעצר עד תום ההליכים בגין עבירות שבוצעו ביום 24.6.10 לאור יום, שעניינן שוד מזוין בצוותא, החזקת נשק שלא כדין.

על פי עובדות כתב האישום, מדובר בשוד מאבטח בבנק "הפועלים" בשעה 14:45, כשהמאבטח עשה דרכו מביתו אל הבנק דרך רחוב אלי כהן בקרית עקרון. המשיב יחד עם אחר הבחינו במתלונן, החליטו לגנוב האקדח מהמתלונן, אז יצא המשיב לביתו יחד עם האחר, התקרבו אל המתלונן, האחר צפה במתרחש תוך ישיבה ברכב מסוג "מאזדה", השני ניגש אל המתלונן, הצמיד לגבו אקדח, וצעק לעברו "תן את האקדח". כשהסתובב המתלונן אל פני השודד, ירה ירייה באוויר, התנפל על המתלונן, נטל ממנו את האקדח ונמלט. השניים ברחו באמצעות רכב ה"מאזדה". האקדח נמצא בחיפוש ברכב מתחת למושב הנהג.

בהחלטת בימ"ש מיום 25.8.10 קבעה כב' השופטת לורך קיומן של ראיות לכאורה, ומצאה לבחון חלופת מעצר באמצעותה ניתן יהא להפחית מידת המסוכנות העולה מן העבירה אותה ביצע המשיב לכאורה. הדיון נדחה ליום 16.9.10, וממועד זה נדחה הדיון בפועל להיום.

הוגש תסקיר שירות מבחן, שבסופו של התסקיר ממליץ על שחרור המשיב לחלופה המוצעת, אליה אחזור בהמשך החלטתי זו, והטלת פיקוח מעצר על המשיב.

ב"כ המשיב עותר לשחרר המשיב לחלופה המוצעת, מפנה לאמור בתסקיר אשר מצא את אחותו של המשיב ובעלה, שהרשים את קצין המבחן כדמות אסרטיבית המכירה במציאות של המשיב ויכולה לפקח עליו בביתם. כמו כן, ציין הפנה ב"כ המשיב את ביהמ"ש לאסופה של פסקי דין של ביהמ"ש העליון - בש"פ 280/06, בש"פ 6236/06, בש"פ 11129/04, בש"פ 5879/06 – שעניינם שוד מזוין, במקרה אחד בתוך חנות בהרצליה, במקרה אחר בבנק, שוד קשישה, ובעוד מקרה שוד בתחנת דלק תוך הצמדת סכין לצוואר המתדלק, ובעוד מקרה בסניף דואר כשהנאשם מצוי עם סכין גדולה בידו. באותם המקרים מצא ביהמ"ש להורות על שחרור בתנאים, על אף היות עבירת השוד חמורה, אך בשל מצוות המחוקק גם כאשר עילת מעצר מחמת מסוכנות הנובעת מביצוע מעשה אלים בנשק קר או חם יש לתור אחר דרכים בהן ניתן להשיג את מטרת המעצר בחלופת מעצר.

ב"כ המבקשת מתנגדת לשחרור בשל המסוכנות הנשקפת מן המשיב ובשל חומרת העבירה. הציגה פסיקה של ביהמ"ש העליון – בש"פ 2078/10, שם לא שוחרר קטין בגין העבירות המיוחסות לו, שעניינן שוד, כניסה והתפרצות למקום מגורים, התעללות בבעל חיים, תקיפת שוטר והיזק בזדון, על אף המלצת שירות המבחן לשחרר הנאשם ועל אף עברו הנקי של הנאשם.

בנוסף הפנתה לבש"פ 6065/10, במסגרתו לא הורה ביהמ"ש על שחרור המשיב לחלופת מעצר, לו יוחסו עבירות של נשיאת נשק ותחמושת שלא כדין, החזקת נשק ותחמושת שלא כדין ויריות באזור מגורים, על אף היות המשיב אדם נורמטיבי ללא עבר פלילי ועל אף ששירות המבחן המליץ על שחרורו לחלופה.

לגופו של עניין:

כנגד הפסיקה שהוצגה על ידי ב"כ המשיב, לפיה גם בעבירות של מעשי אלימות בנשק חם או קר עדיין יש לבחון השגת מטרת המעצר בדרך של חלופה, מצויה פסיקה הפוכה, כדוגמת בש"פ 7038/09 – שם צוין:

"החובה לשקול את האפשרות לחלופת מעצר קבועה בחוק, ולפיכך על ביהמ"ש לפעול ככלל על פי חובה זו. יחד עם זאת, בחינה עקרונית זו איננה בהכרח מובילה בכל מקרה לבדיקה קונקרטית על ידי שירות המבחן. במקרים בהם נשללת על פניה האפשרות לחלופת מעצר, כגון מקרים בהם מיוחסת לנאשם עבירת אלימות חמורה ביותר, או מקרים של נאשמים בעלי עבר פלילי מכביד, או כאלה שהוכיחו בעבר כי אין ליתן בהם אמון, או שברחו ממשמורת חוקית – אין צורך העביר עניינם לבדיקה של שירות המבחן על מנת שיבחן האם קיימת בעבורם חלופת מעצר מתאימה (ראו: בש"פ 9198/04 דן אבדולייב נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 7.11.04); בש"פ 1092/05 זוהיר תראבין נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 27.2.05); בש"פ 9783/06 קרצב נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 7.12.06); בש"פ 9284/08 לוי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 14.11.08)). במקרה זה נסיבות ביצוע העבירה המיוחסת לעורר אמנם מעידות על מסוכנות גבוהה הנשקפת ממנו לבטחון הסובבים אותו. מן העובדות המתוארות בכתב האישום עולה, כי העורר לא היסס לכאורה לעשות שימוש בנשק חם באזור מגורים".

מכאן, שעל ביהמ"ש לבחון באם המשיב עומד בקריטריונים של בחינת חלופת מעצר רעיונית, ורק לאחר מכן תיבחן אפשרות חלופת מעצר קונקרטית, אם יקבע ביהמ"ש שבמקרה זה עבר המשיב את מחסום הרעיוניות לחלופה.

המשיב נמצא שהפר הוראה חוקית פעמיים, כך שנקודת המפתח או הנקודה הראשיתית הינה שאין לביהמ"ש בסיס איתן ליתן אמון במשיב זה, אם בכלל. ברור שמשיב שביהמ"ש אינו יכול ליתן בו אמון כי אכן יקפיד וימלא אחר תנאי השחרור בקפדנות, אין מקום לבחון שחרורו לחלופה אפריורי.

עברו הנקי וגילו הצעיר של המשיב משמשים כנקודות זכות למשיב, אך אינן מהוות "זכויות קסם" המהוות את מרב המשקל לבחינת חלופה. אני מפנה בענין זה לבש"פ 2078/10 (כב' השופטת חיות), שם לא שוחרר קטין יליד 1992 לחלופה, כאשר לאותו קטין עבר נקי והעבירות שיוחסו לו הן שוד, כניסה והתפרצות למקום מגורים, תקיפת זקן, התעללות בבעל חיים ותקיפת שוטר. במקרה זה מצא ביהמ"ש כי המסוכנות הנשקפת לציבור בכלל הינה גבוהה וקיים חשש להימלטות מאימת הדין (כאשר במקרה שלפניי ישנן עבירה של הפרת הוראה חוקית פעמיים המדברת בעד עצמה), וזאת על אף המלצת שירות המבחן לשחרור.

עיון בתסקיר שירות המבחן מלמד כי בעברו של המשיב הרשעה בעבירה של החזקת שיק גנוב. המשיב נשפט בבימ"ש לנוער במהלך שנת 2007 בעבירות רכוש והפרת הוראה חוקית. קיימים שני תיקים פתוחים מהשנים 2009-2010 בתחום הרכוש והאלימות. אין למשיב הסבר להסתבכויותיו הקודמות בפלילים. קצין המבחן התרשם כי דפוס התנהגותו של המשיב מבטא חשיבה עבריינית וניתן להתרשם מרמת סיכון להישנות ההתנהלות הבעייתית.

על אף הבעייתיות בתפקודו של המשיב והסיכון הקיים במצבו, לדעת קצין המבחן, החלופה המוצעת בבית אחותו גיסו עשויה להיות מציבת גבולות באופן שתפחית הסיכון.

מכאן, שאף קצין המבחן אינו מצביע לביהמ"ש על אמון שאפשר ליתן במשיב זה. נהפוך הוא, קצין המבחן מצביע על המסוכנות מפניו, מצביע על הבעייתיות בתפקודו והחשש להישנות התנהגותו העבריינית.

לעניין המפקחים, התרשם קצין המבחן מדמותו האסרטיבית של הגיס שיוכל להציב גבולות ברורים למשיב ויוכל לפקח עליו בחלופת מעצר, אך מסתבר שהגיס מגיע לביתו לאחר יום עבודה לקראת שעות אחר הצהריים.

לא עולה התרשמות זהה של קצין המבחן מאחות המשיב. אף אני בשאלותיי בביהמ"ש לא התרשמתי כי האחות יכולה לשמש כדמות אסרטיבית, מציבת גבולות, לה יישמע המשיב.

דבר נוסף, אני מוצאת בעייתיות בעובדה כי אח נוסף מתגורר בבית האחות, אח שאיננו עובד מדי יום, אלא לעיתים מזדמנות בלבד אצל אחיו הבכור.