מדינת ישראל נ' עיריית רחובות

פסק דין

כללי

1.בפני תביעה בעניין נזקים שנגרמו לאופנוע משטרתי שבבעלות התובעת (להלן: "האופנוע"), עקב תאונת דרכים מיום 11/6/06 ("התאונה") על סך של 8,255 ₪.

2.בדיון שהתקיים ביום 6.12.10 בפני כב' הרשמת גרדשטיין פפקין, ב"כ הצדדים הודיעו לבית המשפט כי הם מוותרים על ניהול הוכחות ומסכימים כי פסק הדין יינתן על בסיס חומר הראיות הקיים בתיק ועל בסיס הסיכומים. בהתאם להסכמות הצדדים, הועבר אלי התיק לכתיבת פסק דין.

טענות התובעת

3.התובעת טענה כי התאונה אירעה בתחום שיפוטה של הנתבעת. האופנוע נסע ברחוב הרצל ברחובות לכיוון צומת ביל"ו, ונסע על כתם שמן שהיה על הכביש, וכתוצאה מכך האופנוע החליק, פגע ברכב נוסף וניזוק.

4.התובעת טענה כי האחריות לנזק שנגרם לאופנוע בעטיו של כתם שמן מוטלת על הנתבעת. לטענת התובעת, על הנתבעת מוטלת החובה לבצע פיקוח ובקרה על רחובות העיר לצורך איתור מפגעים ולהסיר אותם, וזאת מכח פקודת העיריות (נוסח חדש) (להלן: "פקודת העיריות").

כן נטען כי יש להחיל את הכלל הקבוע בסעיף 41 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש), תשכ"ח – 1968 (להלן: "פקודת הנזיקין"), ולהעביר את נטל הראיה על כתפי הנתבעת.

התובעת הוסיפה וטענה כי יש לזקוף לחובת הנתבעת את העובדה שהיא נמנעה מלהגיש תצהיר, עדויות או כל ראיות אחרות מטעמה.

טענות הנתבעת

5.הנתבעת טענה כי מהראיות שהוגשו על ידי התובעת, לא ברור האם התאונה אירעה בשטחה המוניציפאלי של הנתבעת, שכן יש סתירה בין גרסת נהג האופנוע בכתב התביעה, ובין הודעת נהג האופנוע בטופס ההודעה לחברת הביטוח.

לחילופין, הנתבעת טענה כי למרות שאין חולק על קיומה של חובת זהירות מושגית, על התובעת מוטלת החובה להוכיח גם קיומה של חובת זהירות קונקרטית, וזו לא הוכחה.

6.הנתבעת הכחישה קיומו של כתם שמן במקום התאונה, וטענה כי גם לו היה כתם השמן על הכביש, מדובר בסיכונים רגילים הכרוכים בנהיגה ומצויים בתחום הציפיות של הנהג, ובמיוחד, מקום בו מדובר בכתם שמן שנוצר בסמוך למועד התאונה, ולכן, אין בכך כדי להטיל אחריות עליה כרשות מקומית.

הנתבעת טענה כי בנסיבות העניין לא היתה לה שליטה על שאירע, ולפיכך, לא היתה לה האפשרות או החובה למנוע את התאונה. כמו כן, הנתבעת טענה כי לא קיבלה כל מידע מוקדם בנוגע לקיומו של כתם השמן, ונהג האופנוע לא הודיע למוקד העירוני על קיומו של כתם שמן בכביש, אף לאחר קרות התאונה.

לחילופין, הנתבעת טענה כי לפי טענת התובעת לפיה כתם השמן היה גדול, היה על נהג האופנוע להבחין בו, ולכן, יש לייחס לו אשם תורם.

דיון

7.השאלה שבמחלוקת היא האם בנסיבות המקרה דנן יש לייחס לנתבעת אחריות לנזק שנגרם לאופנוע, כתוצאה מהחלקה על כתם שמן.

יאמר כבר עתה כי הגעתי לכלל מסקנה שיש לדחות את התביעה, בהיעדר כל ראיה לפיה התקבל דיווח אצל הנתבעת אודות כתם השמן במקום עובר לתאונה, ובהעדר הוכחה כי בגין מחדליה או מעשיה של הנתבעת נגרמה התאונה. לפיכך, אין לקבוע כי הנתבעת התרשלה במניעתו או בהסרתו של כתם השמן, והכל כפי שיפורט להלן.

8.סעיף 235 לפקודת העיריות מגדיר את אחריות העירייה לתחזוקתם ומצבם של רחובות העיר. לפי סעיף זה על העירייה, בין היתר, לדאוג לתיקון, ניקוי, הזלפה, תאורה, וניקוז של רחוב - סעיף 235 (2), למנוע ולהסיר מכשולים ברחוב – סעיף 235 (3), לנקוט אמצעי זהירות נאותים נגד תאונות בשעת בנייתם או תיקונם של רחובות, ביבים או תעלות – סעיף 235 (5).

מהאמור לעיל עולה כי על העירייה מוטלת חובה לתחזוקה תקינה של דרכים בתחום שיפוטה. אחריות זו אינה מוחלטת, ויש לבחון האם יש להטיל על העירייה גם חובת זהירות בנסיבות המקרה נשוא התביעה.