מדינת ישראל נ' עיסה

הכרעת דין

רקע

החלטתי לזכות את הנאשם מחמת הספק מהעבירה המיוחסת לו בכתב האישום. להלן יפורטו נימוקי הכרעת הדין.

נגד הנאשם הוגש כתב אישום אשר מייחס לו עבירה של העסקה שלא כדין, לפי סעיף 12 א' (ב) לחוק הכניסה לישראל, תשי"ב-1952 (להלן: "החוק").

על-פי המתואר בעובדות כתב האישום, בתאריך 17.11.09, בשעה 11:36 לערך בשוק בפתח תקווה, העסיק הנאשם שוהה בלתי חוקי, שלא החזיק בהיתר כניסה לישראל או אישור תעסוקה כלשהו.

הנאשם כפר בעובדות כתב האישום. לטענתו יש לו דוכן (בסטה) בשוק של פתח תקווה, ואותו שוהה לא עבד אצלו. השוטרים ראו את השוהה מרים גזרים מחלקו החיצוני של הדוכן, אך הנאשם מעולם לא העסיק את אותו שוהה.

עדויות וראיות המאשימה

הוגש דוח עיכוב של הנאשם, שבו טען הנאשם כי אינו מכיר את השוהה (ת/1).

הוגשה הודעת הנאשם, שבה טען כי יש לו דוכן ירקות בשוק, אך אינו מעסיק עובדים. לדבריו, באותו יום לא קיבל סחורה (ת/2, ש' 1-5). הנאשם הכחיש כי העסיק את אותו שוהה בפריקת סחורה (ת/2, ש' 6-7). יש לו בדוכן סכיני מטבח קטנות, אחת מהן עם ידית לבנה (ת/2, ש' 11-13). לדבריו, כלל לא ראה את אותו שוהה (ת/2, ש' 17).

הוגשו תעודות עובד ציבור בנוגע לשוהה, מאת משרד הפנים והמנהל האזרחי, לפיהן אין לשוהה רישיון לישיבת קבע או ארעי בישראל או אישור תעסוקה (ת/3-ת/5).

מטעם המאשימה העיד השוטר טל רמתי (להלן: "השוטר רמתי") (עמ' 6). לדבריו, אינו זוכר את האירוע (עמ' 6, ש' 13-14). לדבריו, לפי דוח הפעולה, באותו יום הם סיירו בשוק של פתח תקווה, נתקלו באדם שנראה שב"ח. השוהה עמד מול הדוכן של הנאשם וסידר גזרים, מולו עמד הנאשם. השוהה הציג תעודת זהות ללא אישורים של תושב השטחים. השוהה החזיק בכיס מכנסיו סכין עם ידית לבנה. הם עיכבו אותו, והוא השאיר את הסכין על השולחן של הדוכן (עמ' 6, ש' 25-29). בחקירתו הנגדית אישר השוטר רמתי כי אותו אדם עמד בצד החיצוני של הדוכן. השוטר רמתי אישר כי לא ראה את השוהה מקבל תשלום עבור סידור הגזרים (עמ' 7, ש' 1). השוטר רמתי לא מצא לנכון לתפוס את הסכין (עמ' 7, ש' 23-24). לדבריו, הגיע למקום ביחד עם שוטרים נוספים, דוד הרוש שהינו קצין, תומר בקל, ומשה תורכיה (עמ' 8, ש' 11-18). הקצין דוד הרוש הגיע למקום לפניו, ואף הפנה אותו לשוהה (עמ' 8, ש' 21-22).

עדויות וראיות ההגנה

הנאשם העיד בבית-המשפט (עמ' 9 ואילך). לדבריו, הוא בעלים של דוכן בשוק. לא העסיק אף שב"ח. הוא עובד במקום עם רעייתו (עמ' 10). הוא מכניס את הסחורה לבד. לדבריו, הסחורה מגיעה בשעה 08:00, ואם הארגזים נותרים במקום לאחר השעה 08:30-9:00, הם מקבלים דוחות. לכן, הוא חייב להכניס את הסחורה בשעה מוקדמת. הנאשם העיד כי הדוכן שלו קטן, ואינו מעסיק עובדים כלל, משום שהדבר אינו כלכלי בהיקף הפעילות שלו (עמ' 10).

בחקירתו הנגדית אישר הנאשם כי הדוכן הינו של בטטה, תפוחי אדמה וגזר. לדבריו מקבלים סחורה בשוק בכל יום (עמ' 10, ש' 27). במהלך האירוע היה בדוכן ליד המשקל (עמ' 10, ש' 31). לדבריו, כאשר מגיעה סחורה, הוא פורק אותה, בעוד רעייתו עובדת ליד המשקל (עמ' 11, ש' 3). הנאשם חזר על כך שלא העסיק את השוהה, והוסיף כי לאחרונה הוא מעסיק עובד סודני.

דיון והכרעת הדין

לאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים, סבורני כי התביעה לא הוכיחה מעבר לספק סביר כי הנאשם עבר את העבירה שבה הואשם.

סעיף 12 א' (ב) קובע כדלקמן:

"(ב)מעביד שהעסיק עובד שהוא תושב זר שאינו רשאי לעבוד בישראל לפי חוק זה, וכן מתווך כוח אדם שתיווך בקשר להעסקתו של עובד כאמור, דינו, על אף האמור בכל חיקוק - מאסר שנתיים או הקנס הקבוע בסעיף 61(א)(3) לחוק העונשין".

מהימנות ומשקל

לאחר ששמעתי את העדויות סבורני כי יש ליתן אמון בגרסת הנאשם. הנאשם זכר היטב את האירוע, העיד על פרטיו, ועדותו לא נסתרה ולא הופרכה. השוטר רמתי, לעומת זאת, כלל לא זכר את האירוע, ולא היה ביכולתו למסור פרטים כלשהם מעבר לאלה שרשם בדוח הפעולה. לא נמצאו בגרסת הנאשם סתירות של ממש או אותות-שקר, אשר יצדיקו את דחיית גרסתו כבלתי מהימנה.