מדינת ישראל נ' עיסא

גזר דין

לאחר ניהול הליך של הוכחות הורשע הנאשם בעבירה של הסעת תושב זר, בכך שביום 14/11/10 בכך שביום 14/11/10 החל בהסעת ארבעה תושבי איו"ש אשר לא היו להם אישורי שהייה בישראל. מדובר היה בנסיעה למרחק קצר מאוד, עד אשר נעצר על ידי שוטר.

עוד הורשע הנאשם בעבירות של נהיגה בזמן פסילה וללא ביטוח.

לאחר הרשעתו זו, ביקש הנאשם לצרף תיק נוסף בעניינו ועל פי הודאתו הורשע בעבירה של הפרת הוראה חוקית, בכך שבעת שהיה במעצר בית ובתנאים מגבילים בשל פרשה זו, הפר את הוראות התנאים המגבילים בעניינו אשר ניתנו על ידי בית המשפט.

ב"כ המאשימה פתחה את טיעוניה בכך שלטעמה מתחם הענישה הראוי נע בין מאסר שיכול וירוצה בעבודות שירות לבין מאסר בפועל לתקופה של 12 חודשים. מאחר שהעבירה בוצעה על ידי הנאשם בעוד הוא ביצע עבירה נלווית ותוך כדי נהיגה בפסילה, יש להטיל עליו עונש ברף הגבוה של המתחם. התביעה הדגישה כי אמנם הנאשם הסיע את התושבים למרחק קצר מאוד אך היה זה אך ורק בשל ערנותו של השוטר שהיה בקרבת מקום.

עוד הדגישה התביעה את יחסו המזלזל של הנאשם להוראות החוק, הן כאשר נהג בזמן פסילה והן לאחר מכן משהפר הוראות של בית משפט.

התביעה הפנתה לעברו הפלילי של הנאשם ולעונשי מאסר פועל אשר ריצה. עוד הדגישה כי גם את העבירה הנוכחית ביצע בעוד עונש מאסר מותנה תלוי ועומד נגדו.

כן הוסיפה התביעה כי גם בתחום התעבורתי יש לנאשם עבר לא קל כלל ועיקר.

התביעה הדגישה כי משהורשע הנאשם בפעם הקודמת לא רק שהוטל עליו עונש מאסר מותנה, אלא גם הרכב בו נסע חולט, על אף שהוא טען כי הוא שייך לאמו והנה אף בכך לא היה כדי להרתיעו והוא שב לסורו.

התביעה עתרה להטיל על הנאשם עונש מאסר לריצוי בפועל ברף הגבוה של המתחם, להורות על הפעלת העונש המותנה, להטיל עליו מאסר מותנה , להורות על פסילת רישיון הנהיגה שלו בפועל ועל תנאי, קנס וכן להורות על חילוט הרכב בו נהג במהלך ביצוע העבירה.

ב"כ הנאשם חזר והדגיש כי מדובר בנסיעה למרחק קצר מאוד ולמעשה אך בתחילתה של נסיעה ועל כ ן הפסיקה שהובאה על ידי התביעה אינה רלבנטית לפרשה זו. למעשה, הנאשם לא עזב את המקום בו עלו הנוסעים לרכב, הוא לא ניסה להימלט מהשוטר והתנהג באופן נורמטיבי.

מאז פרשה זו לא הסתבך הנאשם בעבירה נוספת כלשהי ויש להתחשב בכך. הנאשם היה נתון במעצר בגין פרשה זו במשך תקופה ארוכה ולאחר מכן בתנאים מגבילים למשך תקופה ארוכה במיוחד.

עוד הדגיש ב"כ הנאשם כי כיוון ההסעה של אותם תושבי איו"ש היה אל מחוץ לתחומי מדינת ישראל ויש בכך נסיבות לקולא.

לנאשם נסיבות אישיות שיש ליתן להן משקל. מדובר בנאשם העובד לפרנסתו ומסייע למשפחתו הנתונה במצב סוציו אקונומי קשה מאוד, כפי שפרט ב"כ הנאשם בטיעוניו.

לדעתו של ב"כ הנאשם ניתן להורות על הארכת העונש המותנה באשר לעבירה של הסעת תושב זר, ולהטיל עונש מוחשי וממשי בגין העבירות האחרות וכך ביקש לעשות.

באשר לחילוט הרכב טען ב"כ הנאשם כי זהו רכבה של אחותו של הנאשם אשר שוחרר במהלך ההליך לאחר דיון שנערך בבית המשפט לענין זה.

לטענתו, אחותו של הנאשם לא ידעה ולא היתה צריכה לדעת על השימוש שעשה אחיה ברכב וכי הוא נהג בו בלא רישיון נהיגה, שכן אותה עת לא היה בידיו רישיון תקף.

אחותו של הנאשם – מרעבה רובה, מסרה בבית המשפט כי מגרש כלי הרכב ביישוב מצוי בבעלות בני משפחתה. הרכב נרכש שם וזהו רכבה. היא האחות הגדולה במשפחה וכל מי שנזקק לרכב לוקח אותו ממנה. הנאשם , כך מסרה נטל את מפתחות הרכב ואמר כי הוא יוצא והיא לא ידעה מה היו מעשיו ולאן.

הסתבר בחקירתה על ידי ב"כ התביעה כי לאחות עצמה אין רישיון נהיגה מזה שנים לא מעטות שכן הוא נלקח על ידי משרד התחבורה.

משעומתה האחות עם טענתו של הנאשם בהודעתו במשטרה, לפיה רכב זה בו נתפס במהלך ביצועה עבירה נמצא ברשותו מזה כשנה, השיבה כי היא עומדת על דבריה ואינה משקרת. היא ציינה כי יתכן ובשל הלחץ בו היה נתון הנאשם כך אמר. ולמעשה, במהלך שנה קודם לכן, אף שהה בכלא.