מדינת ישראל נ' עיסא

החלטה

רקע

1.לפניי בקשה לביטול כתב האישום בשל טענת הגנה מן הצדק בשל הרשעה קודמת של הנאשם באותה מסכת מעשים שבגינה הועמד לדין בשנית.

2.נגד הנאשם הוגש כתב אישום אשר מייחס לו עבירות של שימוש במסמך מזויף, לפי סעיפים 420 ו- 418 לחוק העונשין, תשל"ז- 1977 (להלן: "חוק העונשין") ואיסור החזקה או הנהלה של מקום משחקים אסורים, לפי סעיף 228 לחוק העונשין (להלן: "התיק הנוכחי").

3.על-פי הנטען בכתב האישום בתיק הנוכחי, ביום 1.11.11, בשעה 19:00, במסגרת ביקורת רישוי עסקים בכפר קאסם, הגיעו שוטרים לבית העסק אשר בבעלותו של הנאשם "טוטו בכיכר" (להלן: "העסק"). בנסיבות המתוארות לעיל, נמצא הנאשם מחזיק בעסק 2 מכונות מסוג בינגו יפניות 16 חורים כשהן מחוברות לחשמל והן מכונות מזל אשר המשחק בהן עשוי לזכות בכסף, בשווה כסף או בטובת הנאה לפי תוצאות המשחק, והתוצאות תלויות בגורל יותר מאשר בהבנה או ביכולת. בהמשך למועד האמור לעיל, ביום 6.1.11, בחקירה במשטרה, הציג הנאשם בפני השוטרים רישיון עסק מזויף ביודעו כי הוא מזויף.

4.עוד קודם להגשת כתב האישום בתיק הנוכחי, הוגש נגד הנאשם כתב אישום בת"פ 35517-12-11 בבית משפט השלום בפתח תקווה (להלן: "התיק הקודם"). בתאריך ה- 8.1.12, הורשע הנאשם על-פי הודאתו במסגרת הסדר טיעון בביצוע שתי עבירות של עיסוק בעסק טעון רישוי מבלי שהיה בידו רישיון לפי החוק, לפי סעיפים 4 ו-14 לחוק רישוי עסקים, התשכ"ח- 1968 ולפי פריט 6.7 ופריט 4.1 לתוספת לצו רישוי עסקים (עסקים טעוני רישוי), התשנ"ה- 1995.

5.על-פי המתואר באישום הראשון בכתב האישום בתיק הקודם, בתאריך 1.11.11, סמוך לשעה 15:40, בכפר קאסם, הפעיל הנאשם מקום משחקים המופעלים באמצעות מכונות וביליארד, ללא שיש בידו רישיון כדין. באותו מקום ובאותן נסיבות, הפעיל הנאשם בית אוכל לצריכה במקום ללא שיש בידיו אישור כדין.

6.על-פי המתואר באישום השני בכתב האישום בתיק הקודם, במועדים שונים ובמשך תקופה של מספר שנים עובר ליום ה- 1.11.11, בכפר קאסם, הפעיל הנאשם מקום לעריכת משחקי ביליארד וכן משחקים המופעלים באמצעות מכונות ללא שיש בידיו רישיון כדין. באותו מקום ובאותן נסיבות, הפעיל הנאשם בית אוכל לצריכה במקום ללא שיש בידיו אישור כדין.

7.בית המשפט גזר על הנאשם בתיק הקודם קנס בסך של 17,000 ₪ וחייב אותו בחתימה על התחייבות בסך של 50,000 ₪.

טיעוני הצדדים

8.לטענת ב"כ הנאשם, עו"ד אנואר פריג', יש לבטל את כתב האישום בטענת סיכון כפול. מדובר באותו אירוע ובאותו נאשם, אשר הוגש נגדו כתב אישום שמגולל את אותה מסכת עובדתית. הנאשם הודה בתיק הקודם במסגרת הסדר טיעון, כך שלמעשה נוצרה ציפייה שהעניין יסתיים ולא ייפתח מחדש. הנאשם נענש בצורה חמורה ושילם סך של 17,000 ₪ מכספו. שפיטתו של הנאשם פעמיים בגין אותו אירוע פוגעת קשות בנאשם ובציבור, שכן פעולה זו פוגעת בשיטת המשפט ומנוגדת להוראות החוק. ב"כ הנאשם עתר להורות על ביטולו של כתב האישום בתיק הנוכחי.

9.לטענת ב"כ המאשימה, עוה"ד תמיר גינדין, יניב פרטוק ויסמין נוי, מדובר בשני הליכים שונים לחלוטין, אשר מטרתם שונה בתכלית מהותית ועניינית. קיימת הצדקה לניהול שני הליכים שונים, אשר מקורה בחלוקת סמכויות בין יחידות התביעה השונות ואין בהפרדה זו משום רדיפה או התעמרות בנאשם. כמו כן, מדובר בהפרדה של ההליכים לאור העובדה כי ישנה חלוקת סמכויות המוקנית לכל בית משפט. המסכת העובדתית אשר מצויה בתיק הנוכחי אינה זהה מהותית למסכת העובדתית בתיק הקודם, בגינה עמד הנאשם לדין במסגרת בקשה לצו סגירה. בתיק הנוכחי מדובר בהליך פלילי, ואילו בתיק הקודם היה מדובר על הליך של צו סגירה לבית עסק אשר פועל ללא רישיון או בניגוד לרישיון קיים. המאשימה טענה כי טענת סיכון כפול תעמוד לנאשם רק אם הוא הועמד לדין בהליך הראשון על פי כתב אישום "כשר" ולפני בית המשפט המוסמך, שרק אז היה נתון בחזקת סיכון להיות מורשע. במקרה דנן, ההליכים הופרדו, בין היתר, לאור העובדה כי לבית המשפט לעניינים מקומיים אין סמכות לדון בעבירות נשוא כתב האישום בתיק הנוכחי. המאשימה טענה כי בהליך הקודם עמד הנאשם לדין בגין עבירות שמהותן הפעלת עסק ללא רישיון או בניגוד לרישיון בו החזיק, כאשר הוא מוכר מזון כשבבית העסק שלו ליקויים חמורים של חשמל ותברואה, בעוד שבתיק הנוכחי מיוחסות לנאשם עבירות חמורות של ניהול מקום להימורים ושימוש במסמך מזויף. המאשימה טענה כי לא עומדת לנאשם טענת של סיכון כפול וכי אין לבטל את כתב האישום בתיק הנוכחי.

דיון והחלטה

10.לאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים סבורני כי יש לקבל את טענת ההגנה בכל הנוגע לעבירה של איסור החזקה או הנהלה של משחקים אסורים, ואולם לא ניתן לקבלה בכל הנוגע לעבירה של שימוש במסמך מזויף.

11.ראשית יש לציין, כי לא עומדת לנאשם טענת "כבר הורשעתי", אשר מעוגנת בסעיף 5 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב- 1987 אשר קובע כדלקמן:

"אין דנים אדם על מעשה שזוכה או הורשע קודם לכן בשל עבירה שבו".

12.במקרה דנן, כתב האישום בתיק הנוכחי מאשים את הנאשם בביצוע עבירות שונות מאלה שבהן הורשע בתיק הקודם, והיסודות העובדתיים המקימים את העבירות בתיק הקודם ובתיק הנוכחי אינם אותם יסודות עובדתיים (ר' ישגב נקידמון, הגנה מן הצדק, 319-320 (מהדורה שנייה, 2009)). כמו כן, לא עומדת לנאשם טענת סיכון כפול.

13.יחד עם זאת, עומדת לנאשם טענת ההגנה מן הצדק, כפי שעוגנה על-ידי המחוקק בסעיף 149(10) לחוק סדר הדין הפלילי, אשר קובע כדלקמן:

"הגשת כתב האישום או ניהול ההליך הפלילי עומדים בסתירה מהותית לעקרונות של צדק והגינות משפטית".

14.המבחנים המרכזיים לקבלת טענת הגנה מן הצדק נקבעו, עוד טרם חקיקת הסעיף האמור, בע"פ 4855/02 מדינת ישראל נ' בורוביץ, פ"ד נט(6) 776 (2005):