מדינת ישראל נ' עיסא

נוכחים:

ב"כ המאשימה - עו"ד אלינה פינצי

הנאשם

פרוטוקול

בית המשפט מוסר את הכרעת הדין לצדדים.

הכרעת דין

הנאשם הואשם בעבירה של אי ציות להוראות של שוטר במדים שהורה לו לעצור בצד הדרך בניגוד לתקנה 23(א)(1) לתקנות התעבורה.

הנאשם כפר בביצוע העבירה וטען כי השוטר לא הורה לו לעצור. לגרסתו נסע אחריו רכב ללא אורות כחולים וללא סירנה ולכן לא זיהה כי מדובר ברכב משטרה.

מטעם התביעה העידו שני שוטרים והוגשו תרשומות שערכו במועד האירוע.

הנאשם העיד להגנתו.

לאחר ששמעתי את העדויות ועיינתי בראיות שוכנעתי למעלה מספק סביר כי הנאשם ביצע את העבירה המיוחסת לו בכתב האישום, מנימוקים כדלקמן :

אמינות עלי עדויות שני עדי התביעה שתיארו בפרוטרוט את נסיבות האירוע וערכו תרשומות מהימנות ומפורטות במועד האירוע.

על פי גרסתם של שני עדי התביעה הם הבחינו ברכבו של הנאשם עומד בשול הימני בכביש 505. מן הרכב ירד אדם ורץ לכיוון גדר דבר שהעלה את חשדם כי מדובר בשב"ח. הם עצרו את הניידת לפני רכבו של הנאשם וע.ת.1 שלבש מדים ואפוד זוהר ירד מן הניידת והורה לנאשם לעצור, עם ידו המושטת לפנים.

עדי התביעה נסעו בניידת כחול לבן עם אורות כחולים דולקים.

הנאשם לא ציית להוראה של ע.ת.1 ופתח בנסיעה מהירה מהמקום. עדי התביעה נסעו אחריו תוך שמירת קשר עין עד שהרכב נאלץ לעצור עקב עומס תנועה לפניו.

תגובת הנאשם לעדי התביעה הייתה כי לא ראה אותם.

אני דוחה את טענת הנאשם כי לא הבחין בשוטרים או בניידת שכן הניידת נעצרה סמוך לפני רכבו של הנאשם בעת שעמד בשול הדרך. ע.ת.1 ירד מן הניידת והיה במרחק של מטרים ספורים מרכבו של הנאשם בעת שהורה לו לעצור.

שני עדי התביעה העידו כי במקום פעלה תאורת רחוב טובה.

על פי עדותו של ע.ת.1 הבחין בו הנאשם, יצר עמו קשר עין והביט לעברו, ובכל זאת עזב את המקום בנסיעה.

בנסיבות אלה היה על הנאשם להבחין הן בניידת והן בעדי התביעה ולציית להוראה לעצור במקום. בנסיבות המתוארות על ידי עדי התביעה אני דוחה מכל וכל את טענת הנאשם כי לא ראה את הניידת או את השוטר. נוכח המרחק הקצר בין הרכב לניידת, ע.ת.1 שלבש מדים וירד מן הניידת, תנאי תאורת רחוב ויצירת קשר עין בין הנאשם לע.ת.1, כל אלה מעידים על כך שהנאשם הבחין בניידת ובע.ת. 1 אך לא ציית להוראותיו.

בע"פ 77/66 צורבל נ' היועמ"ש קבע כבוד השופט אגרנט כי אדם שאינו מציית להוראות שוטר עובר על התקנה, בין אם ראה את האות בפועל ובין אם לאו, ובלבד שהסיבה לאי ראיית האות נעוצה ברשלנותו ובאי תשומת לבו לדרך.