מדינת ישראל נ' עיסא

החלטה

בפני בקשה להורות על מעצרו של החשוד עד תום ההליכים בהתאם לסעיף 21 (א) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים) התשנ"ו – 1996 .

ב"כ המשיב מסכים לקיומן של ראיות לכאורה ועילת מעצר לצורך הדיון היום.

לצד הסכמה זו הוא מבקש לשחרר את המשיב כבר עתה בנימוק שהמשיב שוחרר במסגרת התיק העיקרי, בהחלטת כב' השופט שטרנליכט הוא מפנה להחלטת השחרור ולמצבו של המשיב שהינו קטוע רגל.

איני סבורה כי יש מקום להורות על שחרור בערובה כבר עתה בטרם החלטה בעניין הראיות לכאורה, כאשר החלטה זו ראוי שתעשה לטעמי על ידי המותב הדין בתיק, אך לא משום כך, ואנמק.

כתב האישום כנגד המשיב הוגש ביום 2.10.11.

המשיב שוחרר בתנאים רק ביום 3.11.11, וכדי שלא להאריך, לא אפרט את השתלשלות העניינים עד אותו מועד, ואציין רק, בקליפת אגוז, כי בין לבין התבקש תסקיר בעניינו והתקיימו 3 ישיבות בפני כב' השופט שטרנליכט. בהחלטתו מיום 3.11.11 ציין בימ"ש כי מדובר במעשים חמורים המיוחסים למשיב בכתב האישום, שאין להקל בהן ראש. בלשונו: " המדובר בעבירות איומים מהרף הגבוה ביותר של איומים כלפי בת זו והילד המשותף עבירות אלו מקיימות מסוכנות. קיימות ראיות לכאורה להוכחות המעשים המיוחסים למשיב".

חרף זאת החליט בימ"ש לשחרר את המשיב, וזאת לאור המלצת שרות המבחן , ומהטעמים שפירט ובתנאים שקבע כאמור בפרוטוקול, ובהם – מעצר בית מלא בבית הוריו, בפיקוח.

ניתן למשיב היתר יציאה לטיפולים רפואיים בכפוף להודעה מוקדמת מראש של 24 שעות לתביעה, בכפוף ליווי ופיקוח מי מהערבות המפקחות.

המשיב מודה בקיומן של ראיות לכאורה לצורך הדיון היום, דהיינו- יש לקבל לצורך הבקשה כי הוא הפר את מעצר הבית שהוטל עליו.

ב"כ המשיב טוען, מפיו- כי יצא ממקום מעצר הבית דהיינו בית אמו כדי לקבל טיפול רפואי דחוף וזאת בשעה 02:38.

אמו של המשיב אמרה כעת בדיון כי היציאה היתה בידיעתה וכי הוא נסע ברכב להביא רכב אחר שבו אמור היה לנסוע לטיפול רפואי.

עיון בתיק החקירה מעלה כי על פי הודעת המשיב הוא יצא מהבית בעוד אמו ישנה. ראו בעמ' 2 להודעה שורות 14-15.

הוא גם ציין שאמו לא היתה אמורה כלל לבוא עמו שורה 19.

המשיב אף ציין שנסע ברכב, עם עוד שני שכנים שהיו עמו במקום מעצר הבית ראו שורות 8,9.

לעומת זאת אמו סיפרה במשטרה, כי היתה ערה ראו בהודעתה שורות 6-10.

היא גם אמרה לי היום שיצא מן הבית לבד.

חשוב לציין כי המשיב הודה בקיומן של ראיות לכאורה בכתב האישום העיקרי, ראו את פרוטוקול הדיון מיום 2.10.11 בפני כב' השופט שטרנליכט.

במילים אחרות- נכותו של המשיב, הגם שהיא מצערת, לא מנעה מבעדו לכאורה לא רק לבצע את המיוחס לו בכתב האישום העיקרי, דהיינו איומים מהרף החמור ביותר על פי הגדרת כב' השופט שטרנליכט אלא לא מנעה ממנו להפר את תנאי השחרור שהושתו עליו.

אני סבורה לכן כי אין מקום בשלב זה לאפשר למשיב להשתחרר בתנאים, נוכח ההפרה לכאורה, בטרם יבחן הדבר, בראי הקביעה אם יש ראיות לכאורה או הסכמה כי אלה יתקיימו כי אז- יוכל הדבר להיבחן על ידי בימ"ש פעם נוספת.