מדינת ישראל נ' עיואן ואח'

גזר דין

בפניי שני נאשמים. נאשמת 1, אישה נשואה, אם ל-3 ילדים ללא עבר פלילי. נאשם 2, אדם מבוגר, עם עבר פלילי בעבירות שאינן ממין העבירות ממין נשוא דיון זה, עבירות ישנות משנת 1991 ו-1993 ו-2002, כשגזר-הדין האחרון הוא משנת 2003.

השניים הורשעו במסגרת הסדר טיעון בכל שיוחס להם בכתב האישום: מתן שוחד ותיווך לשוחד, כאשר נאשמת 1, הנותנת ונאשם 2, המתווך.

הרקע העובדתי הצריך לענייננו בקליפת אגוז הוא כדלקמן:

מעשה חד פעמי, "הוסדר" תשלום למנהל מקרקעי ישראל בכך שהוא פחות בסכום משמעותי מהסכום אותו היתה צריכה לשלם הנאשמת בעסקת מקרקעין אותה ביצעה הנאשמת, עסקת מקרקעין שיצאה לפועל. כל זאת בתיווכו ובסיוע של נאשם 2, שהוא קרוב משפחתה, שאפשר שנלווה אליה במיוחד לצורך זה, למשרדי מנהל מקרקעי ישראל, כך עולה לפחות על פי כל הגיון, מהפרק העובדתי של כתב האישום.

לשון אחרת, מן המקובץ ניזוקו לפחות שלושה ערכים חברתיים מוגנים:

1. שמירת טוהר שיקוליו וניקיון כפיו של המנהל הציבורי.

2.שמירת השוויון והשוויוניות בין כלל הציבור הנזקק לשירותי המנגנון הציבורי ולתשלום האגרות - שוויון על פי דין, על פי תקנות המאפשר חישובים והגעה למסקנות על מצע עובדתי ריאלי ואיתן, ללא מעוות ומעוקם באמצעות מיני "שדות כבידה" כאלה או אחרים הפועלים על שיקול דעתם של פקידי ציבור כאלה או אחרים.

3.שמירת טוהר וניקיון כפיו של השירות הציבורי, קרי: של מנהל ציבורי תקין והרתעת פקידיו, לעמוד בפיתוי היום יומי, להעדיף את ביתם על פני קופת הציבור.

אשר על כן ובשל כל אלה, העבירות האלה חמורות ולא ניתן להקל בהן ראש. כל שניתן לבחון לענין הענישה בנסיבות אלה של תיק זה, הוא:

א.האם ההסכמות אליהם הגיעו הצדדים סבירות הן. ולענין זה אציין כי שיקול דעתו של השופט, גוזר הדין, צומצם לאחרונה עוד יותר בפסיקה מחייבת של בית-המשפט העליון, כך שזה, שיקול הדעת לקבל או לדחות הסדרי טיעון, הפך כמעט לחתימה אוטומטית. כל זאת כיוון שנפסק וקיימת במחוזותינו הלכה מחייבת שהבטחה שלטונית יש לקיים, אך מי מבקר את ההחלטות השלטוניות הללו ומי שוקל אם הן סבירות או לא סבירות -בית-המשפט, גוזר הדין, מנוע או למצער, צומצם עד למאוד שיקול דעתו לענין זה, מכח ההלכה המחייבת שיצאה מלפני ערכאות בכירות שפסיקתן מחייבת. כל זאת על פי שידת המשפט הנהוגה במקומותינו. נראה לי שהדבר הוא בחזקת הרהור אישי כי כדאי אולי לחשוב פעם נוספת על הצמצום בפועל של שיקול הדעת השיפוטי בהעתרות להסדרי טיעון, קרי: להתיר יותר חופש של שיקול דעת לשופט המברר, קרי: לבחון ביתר יסודיות ויותר לעומק ולא להעתר כמעט כאוטומט לכל הסדר טיעון שמגובש איי שם בין התביעה להגנה, שכן בהתמדה והרחבה של ההיעתרות האוטומטית הזאת להסדרי טיעון, יש לעניות דעתי פגיעה רבה באמון שחש הציבור להליך השיפוטי, ולפחות למראית עין של ההליך השיפוטי, כיוון שנגזל פה באופן משמעותי חלק לא מבוטל משיקול דעת שניתן על פי דין לשופט מכהן.

ב.הצדדים הגיעו, כזכור, להסדר טיעון. הסדרי טיעון יש לקיים. כל שניתן לבחון הוא את נסיבותיהם האישיות של כל אחד מהנאשמים כדי שגזירת הדין תתאים לנסיבותיו של המקרה ולנסיבותיהם של הנאשמים, קרי: לגופה של עבירה ולגופו של נאשם. כל אלה, אגב התחשבות בצד דומם אחר שקולו לא נשמע, ודבריו לא הובאו, והוא הציבור הרחב וקופתו שסביר ביותר, שאם תותר הרצועה ויוקל הראש בעבירות מסוג זה, הקופה תדלדל והשירות הציבורי, שירות שצריך להיות הגון וחף מאינטרסים ציבוריים, יתעוות ויהפך בערבו של יום לפרסה. מדינה בה מעל המאות ובעל הדעה וחשבון והמעות החופשיות העומדות לצד, הן אלה שיכריעו את הכף - ולא הדין.

שמעתי את טיעוני הצדדים, עיינתי בפסיקה שהגיש התובע, בפסיקה שהגישה הסנגורית. כמו כן, עיינתי במסמכים המצביעים על המצב הכלכלי הקשה של הנאשמת ובהרשעותיו הקודמות של הנאשם.

הסדר הטיעון קבע כי הצדדים יעתרו לענישה של עד 6 חודשי מאסר בפועל בעבודות שירות, מאסר על תנאי וקנס כספי.

כזכור, הסדרי טיעון יש לקיים, בין אם נראים לחתום מטה ובאין אם לאו, שכן זו ההלכה המחייבת היום. אולי התבטאתי מעט בקיצוניות או בחריפות, אך זה המסר שעובר וזו ההלכה הקובעת לאורך שורה של פסקי-דין מחייבים וכשופט מכהן, ההלכה המחייבת, מחייבת אותי ללא קכל וסרק, שכן זה הדין המחויב במקומותינו ואני מחויב בו.

אשר לנסיבות האישיות של כל צד: הסנגורית הצביעה על כך שהעבירות בוצעו לכאורה באקראי, אבל לא טענה, ובצדק, שהגזלה הושבה. הסכום עדיין חסר וקופת המדינה חסרה את אותן מעות המגיעות לה כדין. לשון אחרת: הנאשמת עשתה כאן לביתה על חשבון קופת הציבור.

אמת הדבר, מצבה הכלכלי של הנאשמת קשה. בעלה מובטל, פרנסת משפחה בצמצום, המשפחה צברה חובות והיא תומכת בילדה העתידה ללמוד.

אשר לנאשם, הנאשם פועל בנין במקצועו והמציאות ידועה היום לכל כי לפועל הבנין ישראלי בגיל מבוגר קשה היום למצוא עבודה במקצועו. מעיון בהרשעות הקודמות הבנתי שהנאשם לא בדיוק עסק רק בעבודת בנין לאורך כל שנותיו. כמו כן, הונחו בפניי חוות-דעת הממונה על עבודות השירות.

לאחר ששקלתי ואיזנתי בין כל המשתנים, מצאתי לנכון לגזור על הנאשמים את העונשים הבאים:

על הנאשמת: