מדינת ישראל נ' עטייה(אחר/נוסף)

גזר דין

רקע

הנאשם הורשע, על פי הודאתו, בהחזקת סמים שלא לצריכתו העצמית. על פי עובדות כתב האישום בו הודה הנאשם, ביום 15.3.12, הגיע הנאשם ברכבו למועדון האומן 17 בירושלים, שם החזיק נתפס כשהוא מחזיק על גופו 13.2 גרם סם מסוג קוקאין, מחולק ל 14 מנות וכן 3 טבליות MDMA.

הודאת הנאשם באה לאחר הסכמה דיונית, במסגרתה תוקן כתב האישום אשר הוגש נגד הנאשם ונמחקו ממנו עובדות והוראות חיקוק, אשר לנוכח מחיקתן אינן מענייננו. כן הוסכם בין הצדדים, כי הסם נועד לשימוש חבריו של הנאשם. לא היתה בין הצדדים הסכמה לענין העונש וכל צד טען כפי הבנתו.

עמדות הצדדים

ב"כ המאשימה עתר להשתת מאסר בפועל, אשר יצטבר לעונש מאסר של 5 חודשים, אותו עתיד הנאשם לרצות החל מיום 28.6.2012 וכן להשתת מאסר מותנה ופסילת רשיון נהיגה. ב"כ המאשימה שם דגש על עברו הפלילי של הנאשם ועל הסכנות והנזקים הטמונים בסמים אותם החזיק.

ב"כ הנאשם עתר, כי אסתפק בתקופת מעצרו של הנאשם, 44 יום. בין היתר, שם ב"כ הנאשם דגש על העובדה שעיקר עברו הפלילי של הנאשם רחוק וכי הנאשם עבר תהליך שיקום בשנים האחרונות. כן טען ב"כ הנאשם, כי הנאשם הוכה על ידי שוטרים במהלך מעצרו אך התיק לא טופל על ידי המחלקה לחקירות שוטרים.

דיון והכרעה

אין צורך להכביר מלים אודות חומרת העבירות בהן הורשע הנאשם. רבות נאמר על רעתם של סמים מסוכנים בכלל, והסמים אשר בהחזקת הורשע הנאשם בפרט, ואין בידי להוסיף על כך. לא ראיתי בעובדה כי צרכני הסם המיועדים הם חבריו של הנאשם כדי לגרוע מחומרת העבירות. הנזק העלול להגרם לחבר כתוצאה מצריכת הסם אינו שונה מהנזק העלול להגרם לזר.

העונש ההולם עבירה של החזקת סמים מהסוג והכמות בהם החזיק הנאשם, הוא מאסר משמעותי בפועל וכן מאסר מותנה ופסילת רשיון נהיגה (בשל העובדה שהסתייע ברכב לשם ביצוע העבירה). זאת לנוכח חומרת העבירה והנזקים החברתיים והבריאותיים הנגרמים כתוצאה ממנה. ענישה שאינה כוללת מאסר משמעותי, אינה מבטאת נכון את חומרת העבירה. משכך, אדון בנסיבותיו של תיק זה, על מנת לבחון מהו העונש הראוי לנאשם שבפני:

עיון בעברו הפלילי של הנאשם מלמד, כי הנאשם הורשע לאורך השנים במגוון עבירות חמורות, ובהן סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, הצתת רכב, הדחת קטין לסם מסוכן, סחר בסמים, עבירות רכב שונות, נסיון שוד מזוין ועוד. אכן, כטענת בא כוחו, בין השנים 2003 ל 2009 לא הורשע הנאשם בביצוע עבירות. עם זאת, בשנת 2009 הורשע הנאשם בביצוע עבירה של נסיון פציעה בנסיבות מחמירות, בגינו נדון לעונש מאסר של חמישה חודשים (ר' למטה).

העבירה בה הורשע הנאשם בוצעה ביום 15.3.12, חודש ושבוע לאחר שנגזר עליו עונש של שבעה חודשי מאסר בגין עבירת אלימות חמורה בת"פ 4527/09. ריצוי העונש עוכב לשם הגשת ערעור, ובעצם ימי עיכוב הביצוע עבר הנאשם את העבירה מושא התיק שבפני. חודש וחצי לאחר ביצוע העבירה, הופחת ענשו של הנאשם על ידי בית המשפט המחוזי בירושלים, בעפ"ג 17014-03-12. בדיון בענין העונש הראוי לנאשם בשל אותה עבירה, התיחסו בית משפט השלום ובית המשפט המחוזי לתהליך שיקום בן שבע שנים אותו עבר הנאשם, אליו התיחס שירות המבחן. בסופו של יום, בית המשפט המחוזי הקל בענשו של הנאשם, בין היתר בשל הנימוק כי: "יש מקום להתחשב בהליך השיקום המשמעותי שעבר עד לביצוע העבירה שעליה נידון, ולצורך החברתי לייצב תהליך זה לבל ייקטע."

לא ראיתי כיצד מתישב הליך השיקום הנטען, עם העובדה שהנאשם ידע לרכוש את הסמים אשר נתפסו עליו ועם העובדה שהנאשם התכוון לספק את הסמים לחבריו. קשה שלא להתרשם, כי הצהרותיו של הנאשם בדבר הליך השיקום ובנית חיים נורמטיביים, היו אך מן השפה ולחוץ. אוסיף על כך, כי יש לטעמי בניצול תקופת עיכוב הביצוע לביצוע עבירת סמים, משום עזות מצח המשווה למעשים חומרה יתרה. עיכוב הביצוע ניתן לנאשם על מנת לנצל את זכות הערעור בצורה אפקטיבית, בטרם ירצה ענשו – ולא על מנת לאפשר לו להמשיך ולעבור עבירות. בכך העיד הנאשם על עצמו, בצורה ברורה, כי אין עליו מורא חוק כלל.

ב"כ הנאשם טען, מבלי שהיתה הסכמה בענין זה, כי הנאשם הוכה על ידי השוטרים אשר עצרו אותו. ב"כ המאשימה ציין, כי הנאשם לא הגיש תלונה למחלקה לחקירות שוטרים בענין זה וב"כ הנאשם התנגד להצגת דו"חות המעצר של הנאשם. גם הנאשם עצמו לא ביקש להעיד על ענין זה. לאור זאת, לא ראיתי לתת משקל כלשהו לטענה זו. אף לאור תיקון 113 לחוק הענשין, אשר מקל בנטל בו על נאשם לעמוד להוכחת טענות לענין העונש, לא ראיתי בסיס, ולוּ רעוע, לקביעה שהשוטרים אשר עצרו הנאשם נהגו כלפיו באלימות.

הבאתי בחשבון לזכות הנאשם את הודאתו, את מצבו המשפחתי (נשוי ואב לילדים) ואת העובדה שבמשך תקופה מסוימת חלה התמתנות במעורבותו בפלילים. יש לקוות כי יפיק את הלקח הדרוש מגזר דין זה.

לאור העובדות המפורטות למעלה, העונש ההולם למעשיו של הנאשם הוא מאסר משמעותי בפועל. הסתפקות בימי מעצרו של הנאשם, כעתירת בא כוחו, תחטיא את מטרות הענישה ותעביר מסר שגוי לחלוטין, הן מבחינת חומרת העבירה אותה ביצע הנאשם, הן מבחינת הצורך בהרתעת הנאשם והן מבחינת הצורך בהרתעת הרבים.

לנוכח האמור לעיל, אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים:

א.חמישה עשר חודשי מאסר בפועל. עונש זה ירוצה במצטבר לעונש של חמישה חודשי מאסר אשר נגזר עליו בת"פ 4527/09 והופחת בעפ"ג 17014-03-12, כך שסך הכל ירצה הנאשם עשרים חודשי מאסר. מתקופת המאסר ינוכו ימי מעצרו, מיום 15.3.12 ועד ליום 28.4.12.

ב.חמישה חודשי מאסר, אותם לא ירצה אלא אם יעבור עבירת סמים שהיא פשע תוך שלוש שנים מיום שחרורו מהמאסר.

ג.פסילה מלנהוג למשך שנה וחצי שנים מיום שחרורו מהמאסר.