מדינת ישראל נ' עטון ואח'

הכרעת דין

מזכה את הנאשמים

רקע

נגד הנאשמים הוגש כתב אישום, בו יוחסה לנאשם מס' 2 עבירת איומים ולנאשם מס' 1 עבירת הכשלת שוטר. על פי הנטען, ביום 22.2.11 עוכבו שני הנאשמים על ידי שוטרי מג"ב לבדיקה שגרתית בעת שעברו באיזור שער שכם בעיר העתיקה בירושלים. במהלך הבדיקה, איים הנאשם מס' 2 על השוטר אדם אזרן כי ירצח אותו. השוטר אזרן ביקש לעצור את הנאשם מס' 2 ואז הנאשם מס' 1 משך אותו מידיו ובכך הכשילו בביצוע תפקידו.

הנאשמים כפרו במיוחס להם. לטענתם השוטרים התנכלו להם ללא סיבה והעלילו עליהם את העבירות המיוחסות להם.

ראיות הצדדים

מטעם המאשימה העידו השוטרים אבראהים מואניס ואדם אזרן. מטעם ההגנה העידו הנאשמים.

ב"כ המאשימה מסרה לבית המשפט, כי צילומי הזירה במערכת המצלמות הפרוסה באיזור ("מבט 2000") לא נשמרו על ידי המאשימה "מפאת הזמן" (ר' ע' 9 לפרוטוקול, ישיבה מיום 21.10.12).

השוטר אברהים מואניס

על פי עדותו של מואניס, הוא היה בסיור שגרתי תחת פיקודו של אזרן. במהלך המשמרת, הם עצרו את שני הנאשמים – "החשודים" בלשונו – לבדיקה שגרתית. במהלך הבדיקה הורה אזרן לאחד ה"חשודים" שעישן סיגריה להתרחק, ואז אחד מהם סרב ואמר לאזרן שאם ימשיך לעכבו, הוא ירצח אותו. השוטרים הודיעו לאותו אדם כי הוא עצור וחברו של העצור דחף את השוטרים על מנת לשחרר את העצור.

מחקירתו של העד עלה, כי לא זכר מי משני הנאשמים קילל, מי נעצר ומי הפריע למעצר.

חשוב מכך, מחקירתו עלה כי לא ידע לומר מדוע עוכבו שני הנאשמים לבדיקה ומדוע הוגדרו על ידו כחשודים. כל אשר ידע לומר היה, כי הדבר נעשה על פי החלטו של אזרן.

בהקשר זה לא מיותר לציין, כי העד לא תעד את הארוע בסמוך להתרחשותו, וכי הודאה מסודרת נגבתה מהעד כחמישה חודשים לאחר הארוע– ר' ע' 14 למעלה.

השוטר אדם אזרן

אזרן העיד, כי ביום הארוע היה בסיור שגרתי בשער שכם. במהלך הסיור, עיכב לבדיקה את שני הנאשמים. הנאשם מס' 2 עישן סיגריה והעד הורה לו להתרחק עם הסיגריה ואז איים עליו הנאשם מס' 2 כי אם יעכב אותו שוב אז ירצח אותו. בתגובה החליט העד לעצור את הנאשם מס' 2 ולאזוק אותו. תוך כדי המעצר "והנאשם השני (נאשם מס' 1 – י.מ.) לא רצה שאאזוק אותו תפס לי את היד בצורה לא כ"כ אגרסיבי, אבל הוא גרם להתקהלות גדולה מאוד תפס את היד".

מעדותו של אזרן עלה, כי הסיבה לעיכובם של הנאשמים היתה שרירותית, מבלי שעלה כל חשד ממוקד כלפיהם. לדבריו, הורה לנאשם מס' 2 להתרחק עם הסיגריה, שכן הדבר הפריע לו, למרות שהוא עצמו נהג לעשן בעת הארוע (ולדבריו מאז גיל 16). אזרן הכחיש הטענה כי הורה לנאשם מס' 2 לזרוק את הסיגריה או כי פנה עליו בכינוי אבו אלסן (בערבית אבי השן או בעל השן – ר' בהמשך), על מנת לקנטר אותו.

במהלך עדותו התבלבל השוטר אזרן בין שני הנאשמים. בתחילת עדותו (ע' 16, ש' 4) הצביע על נאשם מס' 2 ואמר כי הוא זה שאיים עליו. בהמשך עדותו (ע' 17, ש' 25) הצביע על נאשם מס' 1 ואמר כי הוא זה אשר איים עליו.

בדו"ח פעולה שערך אזרן בסמוך לארוע, נ/2 ובהודעתו נ/4 מיום 27.6.11, תיאר הארוע בצורה שונה מאשר העיד בפני: על פי נ/2 ונ/4, הנאשם מס' 2 קילל את השוטרים בטרם איים עליהם. לעומת זאת, בעדותו בפני טען העד בביטחון כי נאשם מס' 2 לא קילל אותו (ע' 17 למטה). כמו כן צוין בנ/2 ונ/4, כי נאשם מס' 2 התחיל לצעוק מיד עם עיכובו כי הוא ממהר. בעדות בפני העד לא התיחס לענין זה כלל.

נאשם מס' 1

נאשם מס' 1 העיד, כי ביום הארוע עבר בשער שכם יחד עם נאשם מס' 2, אחיינו. העד אזרן הורה להם להציג תעודות זהות והשניים הציגו תעודות. העד אזרן בחן את תעודתו של נאשם מס' 2, כינה אותו "אבו אלסן" והורה לו לזרוק את הסיגריה אותה עישן. הנאשם 2 אמר לשוטר אזרן שאין חוק שמחייב אותו לזרוק את הסיגריה ובתגובה אזרן עצר אותו.