מדינת ישראל נ' עטאללה(עציר)

החלטה

1.בפני בקשה לעיון חוזר לפי סעיף 52(א) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), תשנ"ו – 1996.

2.נגד המבקש הוגש בבית משפט זה כתב אישום המייחס לו עבירות של נהיגה בפסילה, נהיגה ללא רשיון נהיגה, אי ציות להוראת שוטר, נהיגה בשכרות, נהיגה תחת השפעת סמים משכרים, נהיגה רשלנית, סטייה מנתיב, מהירות בלתי סבירה, נהיגה ללא תעודת בטוח בת תוקף ונהיגה כאשר רשיון הנהיגה פקע פחות מ- 4 חודשים.

3.בד בבד עם הגשת כתב האישום הגישה המשיבה בקשה למעצר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו, בהתאם לסעיף 21 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים) תשנ"ו- 1996.

4.ביום 4.4.11 הוריתי על שחרורו של המבקש למעצר בית מלא במוסד "בית חם" במרכז גמילה ושיקום בקרית אתא, על החלטה זו הוגש ערר לביהמ"ש המחוזי (עמ"ת 6267-04-11) אשר קבע כי אין מקום לשחרר את המבקש לחלופה זו, וזאת משום המסוכנות הרבה הנשקפת ממנו "מדובר באדם שחרף העובדה שמעולם לא הוציא רשיון נהיגה, צבר לחובתו הרשעות רבות בתעבורה. הרשעתו האחרונה הינה מיום 10.11.10 בגינה ריצה מאסר בפועל ממנו השתחרר אך ביום 6.2.11. לא חלפו חודשיים והנה חזר המשיב לסורו, אחז בידיו הגה ושב לסכן את בטחון הציבור ושלומו , תוך זלזול בוטה וגס בחוק, ברשויות האכיפה ובשלום הציבור. זאת שעה שתלוי ועומד מעל ראשו מאסר על תנאי בגין עבירות תנועה. הרצידיביזם שנגרם הנגלה מהתנהגותו של המשיב , והזלזול בשלומם של משתמשים בדרך, הניכר ממעשיו, מלמדים על כך שאין אימת הדין שורה עליו ועל כן לא ניתן לרחוש לו אמון".

5.על החלטה זו הוגשה בקשת רשות ערעור לביהמ"ש העליון (בש"פ 2924/11) הבקשה נדחתה נוכח רצידיביזם העולה מהתנהגותו של המבקש במקרה זה וכן מעברו וחוסר האמון שניתן לתת במבקש.

6.כיום, המבקש עותר שוב ומבקש להורות על שחרורו לחלופה המוצעת, מוסד "בית חם" – מרכז גמילה בקרית אתא.

7.ב"כ המבקש טוען בבקשתו כי הבקשה נסמכת על שני נימוקים עיקריים והם מצבו הכלכלי של המבקש שהתדרדר בעקבות מעצרו וכן חלוף הזמן, כ- 3 חודשים מאז מעצרו של המבקש. לדברי ב"כ המבקש תנאים אלה מספיקים כדי שביהמ"ש ישקול מחדש את תנאי מעצרו. לדברי ב"כ המבקש חלוף 3 חודשים הוא זמן מספיק וניתן לראות בהחלטות של ביהמ"ש המחוזי והעליון כי גם אחרי חלוף חודש ימים נערך עיון חוזר בהחלטות ביהמ"ש.

ב"כ המבקש ציין כי יש מקום לשחרר את המבקש למעצר בית מלא במוסד "בית חם" שהוא עמותה לגמילה בה יש מצלמות אבטחה 24 שעות ביממה, המוסד אושר על ידי ביהמ"ש העליון ולכן בחלוף 3 חודשים יש מקום להורות על שחרורו של המבקש בתנאים כאמור לחלופה מוצעת.

8.ב"כ המשיבה התנגד לבקשה. לטענתו ביהמ"ש המחוזי קבע כי מסוכנותו של המבקש לא חלפה וציין כי טענת חלוף הזמן לא עומדת למבקש כיוון שתלוי נגדו מאסר על תנאי של 9 חודשים ובמסגרת הטיעון המאסר יהיה ממושך יותר. לדברי ב"כ המשיבה לא ניתן לאיין את מסוכנותו של המבקש בחלופה המוצעת, חלופת מעצר מתבססת על אמון שביהמ"ש נותן בנאשם ולא במוסד. ביהמ"ש המחוזי קבע כי בהעדר אמון במבקש אין מקום לחלופה זו והפנה לבש"פ 507/00 חסון מזרחי נ' מדינת ישראל.

ב"כ המשיבה הוסיף וטען כי לצורך ערכאת ערעור יש את ביהמ"ש העליון לכן עדיין אין מקום כי ביהמ"ש זה יתערב בשיקולים שצוינו על ידי ביהמ"ש המחוזי לכן, ביקש לדחות את הבקשה על הסף.

9.סעיף 52 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים) התשנ"ו 1966 קובע :

"א) עצור, משוחרר בערובה או תובע רשאי לפנות לבית המשפט בבקשה לעיון חוזר, בענין הנוגע למעצר, לשחרור או להפרת תנאי השחרור בערובה, לרבות בהחלטה לפי סעיף זה, אם נתגלו עובדות חדשות, נשתנו נסיבות או עבר זמן ניכר מעת מתן ההחלטה".

כלל הוא:

"… כי במסגרת בקשה לעיון חוזר, לא נפתח דיון מחודש בסוגיית עצם ההצדקה למעצר, או לחלופת מעצר והתנאים שנקבעו במסגרתה. עיקרו של הליך העיון החוזר הוא בבחינה ובדיקה האם מאז ההחלטה המקורית שניתנה אירעו עובדות או נסיבות חדשות או מעבר זמן רב שיש בהם כדי לשנות את נקודת האיזון הראויה בין עניינו של הנאשם בהגשמת חירותו האישית כפרט לבין האינטרס הציבורי בהגנה על בטחון הציבור והבטחת תקינות ההליך השיפוטי". (ראה בש"פ 2/06 - אייל זילברפרב נ' מדינת ישראל . תק-על 2005(1), 5118).

10.לאחר שנתתי דעתי לדברי המבקש לא מצאתי כי נתגלו עובדות חדשות ונשתנו נסיבות המצדיקות שינוי ההחלטה כאמור.

אף ביחס לטענת ב"כ המבקש כי חלוף הזמן מאז האירוע מפחית את המסוכנות הנשקפת מן המבקש, אני דוחה טענה זו נוכח הרצידיביזם העולה מהתנהגותו של המבקש ונוכח עברו. קביעה אשר מצאה תימוכין בהחלטת ביהמ"ש העליון בעניין המבקש (בש"פ 2924/11).

לטעמי לא די בחלוף הזמן במקרה דנן, בכדי לקבוע כי נקודת האיזון תיטה לזכות המבקש ותאפשר הגשמת חירותו על פני הגנה על האינטרס הציבורי והבטחת שלומו.

11.זאת ועוד,העדר האמון במבקש עצמו,מצמצם גם את החשיבות לאמון שניתן לתת במוסד "בית חם",חלופה זו נשמטת מעיקרה, לאור עמדת ביהמ"ש המחוזי (בעמ"ת 6267-04-11), בה קבע כבוד השופט אמיר טובי כי "לא מצאתי מקום ליתן בו אמון כי יכבד וימלא אחר תנאי שחרורו וכי לא ינצל את השחרור לצורך ביצוע עבירות נוספות. עברו המכביד והרושם המתקבל כי מורא הדין אינו שורה עליו משהוא שב פעם אחר פעם לסורו ונוטל את החירות לנהוג מבלי שיש בידו רישיון נהיגה, תוך שהוא מסכן את עצמו, את הנוסעים עמו ואת ציבור הנהגים הנקרים בדרכו, כל אלה מלמדים שאין לרחוש לו אמון".

12.לפיכך אני קובע כי אין מקום להיענות לבקשת המבקש, אשר על כן המבקש ישהה במעצר עד תום ההליכים נגדו.