מדינת ישראל נ' עזיזי(עציר)

החלטה

המדינה מבקשת להורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים נגדו בת.פ. 17347-03-11

כתב האישום המתוקן מייחס למשיב עבירות של הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, איומים והעלבת עובד ציבור.

מעובדות כתב האישום עולה כי ביום 8.3.2001 בשעה 17:10, עסקו השוטר עיסאם חורי ופקח עיריית נצרת עילית, עלי מנאסרה ברישום דו"ח תנועה לנהגת. הנאשם, ששהה אותה עת בתחנת אוטובוס סמוכה החל לצעוק בגסות אל עבר השוטרים ולגנותם בשל רישום הדו"ח לניידת. השוטר והפקח התעלמו מן המשיב ובהמשך אף סגרו את חלון הניידת, אך המשיב פתח את הדלת הקדמית הימנית וצעק לעברם: "אתם לא מתביישים, אין לכם בושה", ובהמשך אף השמיע דברי גידוף, עלבון ואיום גסים ובוטים.

השוטר הודיע למשיב כי הוא מעוכב אך המשיב המשיך בהתנהגותו זו, ואף איים על השוטר והפקח כי ישבור את פניהם אם ירימו עליו יד. השוטר הזמין תגבורת והודיע למשיב על מעצרו, ואז תקף אותו המשיב בכך שדחף אותו תוך השתוללות וניסה למנוע את כבילתו.

עם הגעת התגבורת נכבל המשיב ואז שב ואיים על השוטרים במלים גסות כי אם יעצרו אותו, אזי כאשר יצא מן המעצר יפגע בהם, וכך המשיך תוך כדי הובלתו לתחנה. איומים דומים השמיע גם כלפי הפקח וגם כלפי שוטרים בתחנה.

התבעת טוענת כי יש בידיה ראיות לכאורה מספקת להוכחת האישומים המיוחסים למשיב ובהן דו"ח שערך השוטר עיסאם חורי והודעת הפקח עלי מנאסרה.

כן הגישה לבית המשפט חומר רפואי בעניינו של המשיב וטענה כי לפי חומר זה, המשיב אכן הגיע לבית חולים צרפתי ושם נמצא שיש בפניו אודם קל, ובכף ידו השמאלית נמצא אודם קל ללא סימני חבטה חיצוניים וללא נפיחות, רגישות קלה שבעטיה נחבשה ידו.

לטענת התובעת, קיימת עילת מעצר מכוח סעיף 21(א)(1)(ב) לחוק המעצרים. לטענתה, מסוכנתו של המשיב נלמדת מטיב מעשיו ונסיבות ביצוען תחת השפעת משקאות משכרים. עוד הוסיפה, כי עברו הפלילי של המשיב הינו מכביד וכולל הרשעות בעבירות שונות, וכן תלוי ועומד נגדו מאסר על תנאי ואת העבירות נשוא תיק זה ביצע כשהוא אסיר ברשיון.

הסנגור מסר בדיון מיום 10.3.2011, כי הוא מסכים לקיומן של ראיות לכאורה אולם טוען כי עוצמת הראיות הינה נמוכה. לטענתו, זכות ההיוועצות עם עורך דין לא קויימה. לדבריו, החוקר איגור התקשר אליו והוא הודיע לו ולמשיב שאינו יכול להגיע וסוכם כי למחרת יבקשו להאריך את מעצרו של המשיב ב-24 שעות וכי הוא ייפגש עם המשיב בבית המשפט. אולם בפועל, למחרת, החוקר גבה הודעה מהמשיב בתא המעצר. בנסיבות אלה, מבקש הסנגור לא לזקוף לחובת המשיב את העובדה ששמר על זכות השתיקה.

הסנגור מעלה למעשה טענות קשות כנגד התנהלות המשטרה אשר התעקשה לגבות הודעה מהמשיב על אף שהוא התנגד לכך בלי להתייעץ קודם עם עו"ד.

הסנגור הוסיף וטען כאן, כי לא נבחנה גרסתו של המשיב לפיה הוא הותקף ע"י השוטרים ואף נזקק בעקבות כך לטיפול רפואי בבית חולים הצרפתי. במצב זה, היה צריך לעשות השלמות חקירה כולל התערבות של מח"ש.

בענין זה השיבה התובעת כי זכות זו קויימה ובעניין זה היא מפנה למזכרו של איגור בריילובסקי מיום 8.3.2011 לפיו החוקר אפשר למשיב לדבר עם סנגורו אך האחרון לא יכל להגיע לתחנת המשטרה באותו יום, ומשכך הוחלט להמשיך בהליכי החקירה עד תום שכן אין חובה בחוק המורה לחוקרים להמתין לסנגור על מנת לבצע חקירה של חשוד.

באשר לעילת המעצר טען הסנגור, כי באם בית המשפט יקבע שיש די ראיות לכאורה, כי אז מסכים הוא לקיומו של עילת מעצר אך יטען שאפשר להשיג את מטרת המעצר בדרך של חלופה. לטענתו, המשיב הינו אסיר ברישיון הנתון במצער בית לילי עם איזוק אלקטרוני, והוא מציע להרחיב את מעצר הבית באיזוק אלקטרוני למשך כל שעות היממה בביתו תחת פיקוח אימו ואחיו;

אמו של המשיב -גב' גנט עזיזי נחקרה בפני והביעה את נכונותו לפקח על בנה המשיב.

אשר לראיות לכאורה: כאמור, אין הסניגור חולק על קיומן ולאחר שעיינתי בתיק החקירה, נחה דעתי כי אכן קיימות ראיות לכאורה במידה מספקת להוכחת האמור בכתב האישום ואלו מבוססות בעיקר על הודעות השוטר עיסאם חורי, הפקח עלי מנאסרה והשוטר ישראל שוורץ, המספרים על האירוע כפי שפורט בכתב האישום.

גם השוטר אשר אדרי אישר את גרסת התביעה לפיה המשיך המשיב להשתולל גם בתחנת המשטרה ולאיים על השוטר עיסאם חורי. הוא סיפר במזכר מיום האירוע, כי פגש את המשיב בתחנת המשטרה ושאל אותו מדוע הוא עצור, ואזי השיב לו המשיב בדברי גידוף גסים ואיומים. אדרי הוסיף כי מפיו של המשיב נדף ריח חזק של אלכוהול.

כידוע, אין בית המשפט נדרש בשלב זה של ההליכים למשקלן של הראיות המונחות בפניו, ומכריע בשאלת קיומן של ראיות לכאורה על יסוד ההנחה כי יינתן לראיות אלו מלוא המשקל, אלא אם כן מצא כי הופרכו מיניה וביה. כאשר התשתית הראיתית היא חלשה ומתגלעים בה פגמים שאינם מבטלים אותה כליל אך מעלה ספקות לגביה, יהווה הדבר שיקול בשאלת מעצרו של המשיב.

בענייננו, לא מצאתי כל טעם לחרוג מן הכלל האמור. מדובר בעדויות הגיוניות שנמסרו על ידי שוטרים במהלך פעילות שגרתית, ושלא כמו הסניגור, אינני סבורה כי מדובר בתשתית ראייתית בעלת עוצמה נמוכה. נהפוך הוא.

כאמור, סירב המשיב למסור הודעה בפני החוקרים במשטרה אלא לאחר שישוחח עם סניגורו. החוקרים איפשרו למשיב לשוחח עם סניגורו, אך גם לאחר ששוחח עמו עמד בסירובו למסור גירסה באומרו כי ידבר רק בבית המשפט, ולא השיב על שום שאלה. בהמשך, עשו מספר שוטרים נסיונות לשכנעו למסור הודעה, אך המשיב עמד בסירובו, ולמעשה עד היום לא נשמעה מפיו גירסה כלשהי.