מדינת ישראל נ' עזיזה(עציר) ואח'

החלטה (בעניינו של משיב 2)

כנגד המשיבים הוגש כתב אישום הכולל שני אישומים. האישום השני מייחס למשיב 2 ביצוע שתי עבירות של סחר בסמים, עבירה לפי סעיף 13 ביחד עם סעיף 19א לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], תשל"ג-1973 ועבירה של נהיגה ללא רישיון, עבירה לפי סעיף 10(א) לפקודת התעבורה (נוסח חדש), תשכ"א-1961.

מכתב האישום עולה כי לאחר שמשיב 1 וסוכן משטרתי סמוי תיאמו ביצועה של עסקת סם, ביום 26.06.11, וביום 27.06.11 קבעו את מקום ושעת המפגש, נסע הסוכן ברכבו ובהנחיית משיב 1 אחרי רכב מסוג טויוטה בו נהג משיב 1 עד שהגיע ועצר מאחורי רכב מסוג ניסן בו נהג משיב 2.

משיב 1 ניגש אל משיב 2 שוחח עימו ולאחר מכן ניגש אל הסוכן אשר ברכבו היה רוכש נוסף אחר, שלמה חזיזה, לקח מהשניים את הכסף שסוכם בעבור הסם – 16,800 ₪ מהסוכן ,ניגש אל רכב הניסן וספר את הכסף בנוכחות משיב 2. לאחר שגילה כי חסרים 200 ₪ שב אל הסוכן לרכבו וזה השלים את החסר ושוב שב משיב 1 אל משיב 2 לרכב הניסן והוציא שקית ובה שתי קופסאות זהות ובהן הסם אותה מסר לסוכן, כאשר קופסה אחת לקח הסוכן והשניה נמסרה על ידו לשלמה חזיזה.

בהמשך התקשר משיב 1 לאחר, יהודה עמר (המופיע במסגרת האישום הראשון אשר יצר קשר עם הסוכן על מנת למכור לו כדורי MDMA בכמות שאינה פוחתת מ 1000 כדורים ודרך משיב 1 במסגרת האמור באישום הראשון התגבשה העסקה המיוחסת למשיב 1 באישום הראשון בין הסוכן, משיב 1 ועמר) וביקש להודיע לו על ביצוע העסקה ועמר הנחה אותו היכן להשאיר לו את הכסף.

המשיב חלק על קיומן של ראיות לכאורה.

לטענתו אין בידי המבקשת כל ראיה ישירה המעידה על מעורבותו של המשיב בגיבוש העסקה, תיאום המועדים למימושה, התמורה בגינה, קיומו של הסם ברכבו של המשיב או ידיעתו על קיומו של הסם ברכבו. כן טען כי השיחה שהתנהלה בין משיב 1 ל-2 ברכב הניסן היתה לכאורה בעניין הסם. ניתן לראות כי לאחר ביצוע העסקה עדכן משיב 1 את עמר בדבר ביצוע העסקה ועמר הדריך אותו בדבר הכסף. לחילופין עולה כי משיב 2 נכנס לתמונה בסופה של עסקת הסם ולכן מידת מעורבותו הינה שולית אם בכלל.

לדבריו אין בראיות הנסיבתיות אשר בידי המשיבה כדי לקשור את המשיב לעסקת הסם ולא ניתן לנתק את המפורט באישום השני מן המפורט באישום הראשון במסגרתו משיב 2 כלל לא מוזכר. בנוסף, בניגוד לתיקי סוכן ,משיב 2 אינו יעד של המשטרה ואינו מוכר לסוכן.

עוד טען ב"כ המשיב כי למבקשת אין כל ראיה בדבר כמות הסם שהיתה לכאורה בשקית/קופסאות והכמות הנטענת על ידה מבוססת על השערות שכן אין בידה הוכחות מהי הכמות אותה קיבל האחר, שלמה חזיזה.

לפיכך, לטעמו, יש להורות על שחרורו של המשיב.

המבקשת טענה כי לאחר שמשיב 1 ו- 2 שוחחו ביניהם ,ניגש משיב 1 לסוכן ולשלמה חזיזה, לקח את הכסף וניגש למשיב 2 ושניהם פנו אל הרכב. לאחר מכן יצא משיב 1 אל הסוכן בטענה כי חסרים 200 ₪. גם לדברי המבקשת אין ראיה ישירה כי השניים ספרו את הכסף יחדיו אך יש להסיק כן מהשתלשלות האירועים ומהגיונם. לאחר מכן שב משיב 1 אל משיב 2 עם יתרת הכסף ואז ניגש אל ארגז הטנדר והוציא משם שקית ובה שתי קופסאות כאשר משיב 1 עמד ליד תא הנהג והביט אל משיב 2. משיב 1 נתן את השקית לסוכן אשר רכש ממשיב 1 1000 כדורים ומשיב 1 אומר לו כי בשקית ישנן שתי קופסאות ,אחת לו ואחת לשלמה חזיזה, מבלי לאבחן בין השניים, וכי יחלקו אותן ביניהם. לאחר שהסוכן, על פי הודעתו ,בדק כי אכן יש בשתי הקופסאות כדורים, נתן אחת לשלמה ואחת לקח לעצמו ולכן הסיקה המבקשת כי בכל אחת מן הקופסאות היו 1000 כדורים.

לעניין חלוקת הכסף המבקשת הודתה כי אין לה ראיה כיצד בוצעה חלוקת הכסף אך ידוע כי בעסקאות סם כל חוליה מקבלת את חלקה.

לכך יש להוסיף את גרסת המשיב 2 בחקירותיו כי אינו מכיר את משיב 1 ואין לו הסבר מדוע עלה אליו לטנדר, יתכן כי זה היה על מנת לבקש ממנו סיגריה.

בחקירת משיב 2 מיום 30.10.11 הכחיש עסקת סמים ועל פי תדפיס שיחות מהטלפון הנייד שלו , ביום 27.06.11 בשעה 17:48 עמר התקשר לטלפון הנייד של משיב 2. הראו למשיב 2 את הסרטון מהרכב של הסוכן והוא טען כי אינו יודע מי הוא משיב 1 שנכנס לרכבו,אולי ביקש ממנו סיגריה. לדבריו אינו זוכר מדוע משיב 1 ניגש פעמיים לרכבו והתיישב בכסא הנוסע וכן אינו יודע מה הוא לקח מהרכב שלו "אולי סמרטוט" כי הוא לא הביא לו דבר.

ביום 07.11.11 הראו למשיב קטעים מהסרט שצולם מחלקו הקדמי של רכבו בו רואים אותו נוהג והמשיב טען שאינו מזהה את עצמו. כאשר הראו לו את הסרט שצולם מרכבו של הסוכן זיהה את עצמו עת הוא עמד ליד הרכב וישב בתא הנהג.

לאחר עיון בראיות ושמיעת טענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי קיימת תשתית ראייתית מספקת לשלב המעצר.

תצלומיו של המשיב ברכב בעת ספירת הכסף לאחר שמשיב 1 קיבלו מהסוכן (פעמיים), לקיחת השקית אשר בה הסמים על ידי משיב 1 מרכבו של משיב 2 על פי עדות הסוכן עת משיב 2 עומד ומתבונן ועל פי התצלומים, נוכחותו של משיב 2 עם הרכב השייך לעסקו של אחיו ללא אדם נוסף שיכול היה לנהוג בו (שכן אינו בעל רישיון), התחמקויותיו של משיב 2 מלתת הסברים לאירועים שהוצגו בפניו בחקירותיו, הכחשותיו את היכרותו את משיב 1 ואת העובדה כי ישב עימו ברכב ולקח שקית מרכבו, שיחת הטלפון שקיבל מעמר ביום העסקה שלא ניתנה לה כל הסבר על ידי המשיב – כל אלה מבססות את התשתית הראייתית כנגד המשיב.

על פני הדברים, מכלול הראיות האמור אינו "הרמטי", אך אין בכך כדי להשפיע על מסקנתי שכן ראיות לכאורה נבחנות לאור הפוטנציאל ההוכחתי הטמון בהן, בחינתן צופה פני עתיד ואינה מגבילה עצמה לסטנדרט הרגיל של נטל ההוכחה במשפט הפלילי.

לעניין מסוכנות של המשיב, גם אם נניח כי המשיב נטל חלק בעסקת הסם לכאורה, כנהג אשר הוביל את הסם אל מקום ביצוע העסקה, ידוע כי יש חשיבות במיגורה של כל חוליה בשרשרת הסם.

בבש"פ 7083/08 משינת ישראל נגד ניר אלימלך נפסק -