מדינת ישראל נ' עומר

גזר דין

הנאשם הורשע לאחר ניהול הוכחות בעבירה של השמטה מדו"ח, לפי סעיף 220(1) לפקודת מס הכנסה (נוסח חדש), התשכ"א – 1961.

בין השנים 2002-2005 עת היה הנאשם הבעלים ומנהלה הפעיל של מסעדת פילדלפיה אבו זייד ברח' העליה 52 בחיפה (להלן: "המסעדה"), ניהל הוא את כספי המסעדה והשמיט כספים מהכנסותיו המדווחות למס הכנסה, כמפורט בכתב האישום, בסכום כולל של 2,002,238 ₪.

טעונים לעונש

ב"כ המאשימה טען, כי אין ליתן כל משקל לטיעון של חלוף הזמן. החקירה החלה בחודש פברואר 2007 ובשל מורכבות החקירה בתיק, הגיעה לפתחו של בית המשפט בחודש אפריל 2008. עד לחודש ספטמבר 2009, לא התקבלה תשובת הנאשם לאישום וההליכים בוטלו בשל אי התייצבותו. אף לאחר שההליכים חודשו, לא התייצב הנאשם לשני דיונים ובסופו של יום נוהל התיק עד תומו. באשר לנסיבותיו האישיות של הנאשם, אין בתיקי מס הכנסה ליתן משקל רב לנסיבותיו האישיות של הנאשם וידוע הוא כי עברייני המס רובם נעדרי עבר פלילי. הנזק מעבריינות המס גורם להכבדת נטל המס על הציבור הרחב. עוד טען, כי כתוצאה ממעשיו, זכה ליתרון על פני מתחריו ששילמו מיסים כחוק. הנאשם לא טרח להסיר את המחדלים וסכום חובו למס הכנסה עומד כיום על כ- 900,000 ₪. התובע ביקש להשית על הנאשם עונש מאסר בפועל ממושך, קנס כבד ומאסר מותנה ארוך.

ב"כ הנאשם טען, כי העונש צריך להינתן בגין מעשה העבירה שבוצע ולא בגין חוסר יכולתו של הנאשם להסיר מחדליו. המדובר בנאשם כבן 38, גרוש ואב לשני ילדים קטינים הסמוכים על שולחנו. גרושתו איננה עובדת. הנאשם אף תומך בהוריו המבוגרים. מצבו הכלכלי הינו בכי רע, לנאשם חובות רבים במאות אלפי שקלים. עוד הוסיף וטען, כי הנאשם הינו עוסק מורשה ואין המדובר בחברה בע"מ שחדלה מפעילותה וחוב המס שרובץ לפתחה הופך אות מתה. הנאשם פעיל בקהילה ותורם דרך קבע את שאריות המזון של המסעדה לאוכלוסיה נזקקת ועמותת שונות בחיפה. במידה וייגזר עליו מאסר בפועל, הדבר עלול להוביל לסגירת המסעדה. לטענתו, יש לערוך איזון בין רכיב המאסר שיוטל על הנאשם לבין רכיב הקנס הכספי ולהכות בכיסו של הנאשם לשם השגת ההרתעה הנדרשת. הסנגור ביקש להסתפק בעונש של מאסר לתקופה שאינה עולה על 6 חודשים שירוצה בעבודות שירות, מאסר מותנה וקנס בהתחשב במצבו הכלכלי.

דיון

עבירות המס הכלכליות, הפכו בשנים האחרונות לרעה חולה בחברתנו. הנאשם ביצע עבירות חמורות, עת השמיט הכנסה בהיקף כספי ניכר במטרה להתחמק מתשלום מס הכנסה.

חומרתן של עבירות המס ידועה ובית המשפט העליון חזר על עמדתו ברע"פ 512/04 מוחמד בן נבהאן אבו עבייד ואח' נ' מדינת ישראל, פ"ד נח(4) 381 וקבע כי :

"בית משפט זה חזר והדגיש לאורך השנים את החומרה שבה יש להתייחס לעבריינות כלכלית, ועבריינות מס בכלל זה, נוכח תוצאותיה ההרסניות למשק ולכלכלה ולמירקם החברתי, ופגיעתה הקשה בערך השוויון בנשיאת נטל חובות המס הנדרש לצורך מימון צרכיה של החברה ופעילותן התקינה של הרשויות הציבוריות. העבריינות הכלכלית, ועבריינות המס בכללה, איננה מסתכמת אך בגריעת כספים מקופת המדינה. היא פוגעת בתודעת האחריות המשותפת של אזרחי המדינה לנשיאה שוויוניות בעול הכספי הנדרש לסיפוק צורכי החברה, ובתשתית האימון הנדרשת בין הציבור לבין השלטון האחראי לאכיפה שוויונית של גביית המס – פגיעה הנעשית לרבו באמצעי מרמה מתוחכמים, קשים לאיתור. כבר נאמר לא אחת בפסיקת בית משפט זה כי על מדיניות הענישה לשקף את הסכנה הגדולה הטמונה בעבריינות הכלכלית לפרט ולציבור כאחד, ואת יסוד ההרתעה הנדרש ביחס לביצועה".

היות וקיים קושי רב בגילוי עבירות מס, יש לשקול ענישה מכאיבה אשר יש בה כדי להרתיע עבריינים בכח למול הפיתוי לרווחים קלים ומהירים וכן למול הסיכוי הקלוש להיתפס.

בע"פ 624/80 חברת וייס ארנסט נ' מדינת ישראל, פ"ד לה (3) 218 קבע כב' הנשיא ברק (כתוארו דאז) כי :

"... יידעו נא עברייני הצווארון הלבן כי צווארונו של עושה העבירה הזו אינו לבן והרי הוא כצווארונו של כל פורץ ושודד, שהאחד שודד את קופתה של המדינה והאחד שודד את קופתו של הפרט".

עוד נקבע ברע"פ 3641/06 ד"ר מנחם צ'צ'קס נ' מ"י (טרם פורסם 28/08/06) כי:

"...העבריינות הכלכלית, ועבריינות המס בכללה, איננה מסתכמת אך בגריעת כספים מקופת המדינה. היא פוגעת בתודעת האחריות המשותפת של אזרחי המדינה לנשיאה שוויונית בעול הכספי הנדרש לסיפוק צורכי החברה"

יש להבהיר לעברייני מס בכח, כי אין כדאיות כלכלית במעשיהם הנלוזים, ועל כן העונשים המועדפים בעבירות אלה יהיו מאסר בפועל מאחורי סורג ובריח וקנסות גבוהים, כפי שנקבע ברע"פ 254/06 רומל קעדאן נ' מדינת ישראל, (טרם פורסם, 20/06/06) מפי כבוד השופט ס' ג'ובראן :

"ההחמרה בענישה על עבירות מס נועדה בראש ובראשונה לשמש כאמצעי הרתעתי כלפי כולי עלמא מפני ביצוע עבירות אלו בעתיד. כמו-כן, מטרתה לבטא את הגמול ההולם על הנזק הרב שמסיבות העבירות האמורות לקופת הציבור".

כמו כן לא אחת נקבע, כי בעבירות כלכליות, גובר השיקול ההרתעתי על משקלן של נסיבותיו האישיות של הנאשם בקביעת העונש. בע"פ 6474/03, יוסף מלכה נ' מדינת ישראל , פ"ד נח(3), 721 עמ' 726-727 קבע בית המשפט כי: