מדינת ישראל נ' עומר(אסיר)

הכרעת דין

אני מרשיעה את הנאשם על פי הודאתו בעובדות כתב האישום בעבירה של כניסה לישראל שלא כחוק לפי סעיף 12 (1) לחוק הכניסה לישראל תשי"ב - 1952.

ניתנה והודעה היום י"ז כסלו תשע"א, 24/11/2010 במעמד הנוכחים.

עירית וינברג-נוטוביץ, שופטת

גזר דין

הנאשם הורשע על פי הודאתו בכך שביום 2.11.10 שהה בעיר מודיעין מבלי שהיה בידו אישור שהייה בישראל.

לפיכך הורשע בעבירה של כניסה לישראל שלא כחוק.

הנאשם יליד 1966 לחובתו 8 הרשעות קודמות בעבירות שבל"ר, שימוש במסמך מזויף, שיבוש מהלכי משפט, זיוף סימני זיהוי של רכב, החזקת סכין , החזקת מכשירי פריצה , פריצה לרכב כדי לגנוב, גניבת רכב, קשירת קשר לביצוע פשע ושהייה בישראל שלא כחוק.

הנאשם ריצה מאסרים בפועל לתקופות ממושכות. מאסרו האחרון נגזר עליו למשך 22 חודשים ביום 11.4.06 בת.פ. 1730/06.

הנאשם שוחרר ממאסרו ביום 14.11.07.

בתיק זה נגזרו על הנאשם גם מאסרים על תנאי וביניהם מאסר על תנאי למשך ששה חודשים שיעמוד בתוקפו למשך שלוש שנים מיום שחרורו מהמאסר באם יעבור עבירה של שהייה בישראל שלא כחוק.

הנאשם עבר את העבירה נשוא התיק שבפני כ-10 ימים לפני תום תקופת התנאי.

שמעתי את טיעוני הצדדים, עיינתי בגזר הדין בו הוטל מאסר על תנאי, גליון הרשעותיו הקודמות של הנאשם.

לזכות הנאשם ניתן לזקוף את ההודיה בהזדמנות הראשונה, החסכון בזמן שיפוטי והעובדה כי לא נעברה על ידו עבירה נילווית.

לחובת הנאשם יש לזקוף את עברו המכביד בעבירות שונות ובעובדה כי לא היה במאסרים או במאסרים על תנאי כדי להרתיעו.

התחשבתי אף בכך שהעבירה בה הורשע נעברה ימים ספורים לפני תום תקופת התנאי וכי הנאשם הינו נשוי ואב לששה ילדים.

באשר לבקשת הסנגור להאריך את המאסר על תנאי איני סבורה כי יש מקום להעתר לבקשה לאור עברו המכביד של הנאשם וההלכה הפסוקה לפיה אין די במאסר על תנאי ממושך כדי להאריכו וצריכים להתקיים תנאים המצדיקים הארכת מאסר על תנאי.

לפיכך אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים:

1.מאסר בפועל למשך 30 יום.

2.אני מפעילה את המאסר על תנאי שהושת על הנאשם בת.פ. 1730/06 (שלום ראשל"צ) בן ששה חודשים בחופף לעונש המאסר שנגזר עליו באופן שבסה"כ ירצה הנאשם ששה חודשי מאסר בפועל בניכוי ימי מעצרו מיום 2.11.10.

3.בנסיבות הענין אין אני גוזרת על הנאשם קנס כספי.