מדינת ישראל נ' עויוי(עציר)

גזר דין

הנאשם הודה והורשע על פי כתב האישום בעבירות של כניסה לישראל שלא כדין לפי סעיף 12(1) לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952 (להלן: "חוק הכניסה לישראל").

מכתב האישום עולה כי במועדים 3.5.2010 ו- 21.5.2010 בבאר שבע, נמצא הנאשם שהינו תושב הרשות הפלסטינית כשאין בידיו אישור כניסה כחוק למדינת ישראל.

עמדת המאשימה לעניין העונש היתה למאסר בפועל, מאסר מותנה ארוך ומרתיע והתחייבות.

בטיעוניה לעונש ציינה ב"כ המאשימה המלומדת כי מדובר בנאשם אשר נכנס לישראל פעמיים, במועדים סמוכים וזאת על אף שהוזהר שלא להיכנס לישראל. עוד ביקשה ליתן משקל לחומרא לעובדה כי משך שהייתו של הנאשם היה למעלה משבוע.

הסנגור ביקש להסתפק בתקופת מעצרו של הנאשם.

בטיעוניו לעונש ציין ב"כ הנאשם המלומד כי מדובר בנאשם אשר הודה במיוחס לו בכתב האישום וחסך זמן שיפוטי יקר, כי לנאשם אין עבר פלילי, וכי הסיבה להימצאותו בישראל היא פרנסתו. עוד הטעים כי הנאשם מסר את פרטי מעסיקו לצורך איתורו והיה מוכן להוליך את החוקרים אל המעסיק.

עוד הטעים הסנגור כי אשתו של הנאשם נמצאת בחודש השמיני להריונה וכי יש ליתן לכך את הדעת, וכן ציין את נסיבותיו המשפחתיות של הנאשם, מות אביו והצורך לפרנסת משפחתו.

הנאשם בדבריו לעונש ציין, כי הגיע לישראל על מנת לעבוד, וכי עליו לפרנס בין היתר את ילדו בן השנה וחצי, את אשתו הנמצאת בחודש השמיני להריונה וכן את משפחתו המורחבת.

בית המשפט העליון קבע את הפרמטרים להפעלת שיקול הדעת העונשי בתיקים כגון דא בזו הלשון:

"בנידון דידן - שאלת הכניסה והשהיה הבלתי חוקיות - עומדים בצד החומרה שיקולים כגון האם נתגלה סיכון בטחוני באדם בו מדובר ; האם נתלוו לשהיה הלא חוקית עבירות נוספות) כגון זיוף תעודות , התחזות וכדומה) ; האם מדובר ברצידיביסט )נמסר אמנם כי בפעם ראשונה של כניסה בלתי חוקית אין הרשויות מעמידות ככלל לדין) ; מה אורך השהיה הלא חוקית ; ובצד הזכות - האם ניתן להראות כי המעשה נובע ממצוקה אישית , כמי שמטה לחמו שבור ; גיל צעיר ועבר נקי הם שיקולי זכות ושיקולים אלה ראוי שינחו את בתי המשפט בבואם לגזור את הדין "

[ר' רע"פ 3137/09 פראג'ין נ' מ"י, פסקה י"ז לפסק הדין].

הנאשם שבפני יליד 1983, צעיר בגילו, הודה והורשע בעבירות של כניסה לישראל שלא כדין, בשתי הזדמנויות שונות, במועדים יחסית סמוכים.

נראה כי הנאשם עומד בכל הפרמטרים לקולא על פי הלכת פראג'ין, פרט לעובדה כי מדובר בשתי כניסות לישראל, ופרט לעובדה כי הנאשם שהה בישראל משך כשבוע ויותר.

יש לזכור כי הנאשם לא עמד לדין קודם לכן בגין העבירות דנן או בכלל. ומבחינת השיקול של הרתעה אישית, הרי זו לו הפעם הראשונה שהוא נותן את הדין בבית המשפט על מעשיו.

מדובר בנאשם ללא עבר פלילי, אשר על פי הטענה נכנס לישראל על מנת לשבור שבר, ולמצוא פרנסתו. עוד יש לשקול לקולא את העובדה כי אין בנאשם סיכון בטחוני, כי שיתף פעולה עם חוקריו בניסיון לאכוף את הדין על מעבידו, שהעסיק אותו שלא כדין, וכן את מצבו המשפחתי והכלכלי של הנאשם.

בעיקר יש לשקול לקולא את הריונה המתקדם של אשתו של הנאשם. אמנם, אין המדובר בחולי אקוטי. מדובר בהריון אשר צפוי בדרך כלל, להביא איתו שמחה ובריאות ומסמל יותר מכל חיים ולא חולי. יחד עם זאת, בסופו של יום מדובר במי שניסה לפרנס את משפחתו, אשר צפויה להתרחב בקרוב.

אם אקבל את עמדת המאשימה ואגזור על הנאשם מאסר בפועל, צפוי הנאשם שלא להיות נוכח בלידה הקרובה.

אשר על כן, ולאחר ששקלתי את השיקולים לקולא ולחומרא, הנני גוזרת על הנאשם מאסר מותנה בן 2 חודשים למשך שנה מהיום שלא יעבור על עבירות לפי חוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952.