מדינת ישראל נ' עוזרי

הכרעת דין

הנאשם זכאי מחמת הספק.

כנגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של אי ציות להוראת שוטר במדים להזיז את רכבו. מדובר באירוע מיום שבת, 23.3.13 בשעה 17:55.

הנאשם טען כי רכבו נתקע ולכן לא יכול היה להזיזו ממקומו. לדבריו, הרכב נגרר מהמקום למוסך.

פרשת התביעה:

ע.ת.1, רס"ל תומס כהן, רשם דו"ח פעולה בו תיאר את נסיבות האירוע. לדבריו, הבחין בנאשם נוהג ברכב ומעמיד אותו לצד רכב אחר ברחוב שניאור זלמן 31 בראשון לציון, באופן המהווה הפרעה לתנועה. הנאשם יצא מהרכב, חזר כעבור מספר דקות, ופתח את תא המטען. הנאשם סירב להוראת השוטר להזיז את הרכב. בזמן שהשוטר מסר את הדו"ח לנאשם טען הנאשם כי הרכב תקוע אך הניע את הרכב והסיע אותו לצד הדרך, ללא דחיפתו. השוטר רשם כי תגובת הנאשם הייתה : "לא רוצה להזיז את הרכב". הדו"ח שרשם השוטר הוגש כראיה.

ע.ת.2, אורן הרפז, היה עם ע.ת.1 אך לא רשם מזכר לגבי נסיבות האירוע ולא זכר את האירוע.

פרשת ההגנה:

הנאשם העיד להגנתו וטען כי כאשר השוטר הגיע למקום היה הרכב בעמידה בצד הדרך משום שנתקע. הנאשם פתח את תא המטען על מנת להוציא משולש אזהרה. חבר של הנאשם, יצחק לוגסי, שעבר במקום הזמין גרר והנאשם המתין בקרבת מקום לבואו של הגרר. הנאשם הסביר לשוטר כי הרכב תקוע אך השוטר סירב להתייחס לכך ורשם לו דו"ח על אי ציות להוראות שוטר. הנאשם אישר כי אכן הרכב עמד לצד רכב אחר אך כאשר התפנה מקום חנייה, דחפו אותו הוא וחברו למקום החנייה. התקלה ברכב הייתה התחממות, נדלקה נורה של מד החום. לאחר שהרכב תוקן הסתבר כי נקרע צינור מים. חשבונית תיקון הרכב מיום 24.3.13 המתארת " החלפת צינור מים עליון+נוזל קירור" הוגשה כראיה.

ע.ה.1, יצחק לוגסי העיד מטעם ההגנה ואמר כי הינו חברו של הנאשם. כאשר חזר מבית הכנסת ראה את הנאשם עומד ליד הרכב ומתווכח עם שוטר. הנאשם טען כי הרכב נתקע והזמין למקום גרר. העד ואנשים נוספים עזרו לנאשם להזיז את הרכב לחנייה והחבר המתין במקום עם הנאשם עד לבואו של הגרר. הרכב לא נסע.

ע.ה.2, צבי משה, גרריסט, העיד כי גרר את רכבו של הנאשם ביום 23.3.13 בשעה 18:30 מרחוב זלמן שניאור 38 בראשון לציון למוסך. העד הציג את חשבונית הגרירה של הרכב נשוא כתב האישום ואת פנקס הקבלות הרלוונטי להצגת העתק החשבונית. למחרת יום הגרירה הורד הרכב במוסך. חשבונית הגרירה הוגשה כראיה.

לאחר ששמעתי את העדויות ועיינתי בחומר הראיות לא שוכנעתי מעבר לספק סביר בבצוע העבירה על ידי הנאשם, מנימוקים כדלקמן :

הנאשם הביא ראיות לכך שלא יכול היה לציית להוראות השוטר להזיז את הרכב ממקום חנייתו בשל תקלה ברכב.

בגרסתו של הנאשם תמכו שני עדי ההגנה.

עד הגנה ראשון, חברו של הנאשם, אישר כי עזר לנאשם לדחוף את הרכב, יחד עם אחרים, לצד הדרך למקום חנייה, ויחד המתינו לבואו של גרר. העד אישר כי הנאשם טען בפני השוטר כי הרכב נתקע. אכן עדותו של העד נשמעה שלא במקשה אחת עם עדותו של הנאשם, אך הואיל ומדובר בנאשם שאינו מיוצג, איני מוצאת בכך כדי לפגום במשקל שיש לתת לעדותו של העד, שעשתה עלי רושם אמין.

עד הגנה שני, גרריסט, אישר כי הרכב נגרר על ידו מהמקום למוסך. חשבונית גרירה שהוצגה בפני מוכיחה כי אכן הרכב נגרר מהמקום בו נרשם הדו"ח, זמן קצר לאחר רישום הדו"ח, והורד למחרת היום במוסך לצורך תיקון. אציין כי הנאשם עשה כל מאמץ על מנת לאתר את הגרריסט ולהביאו לעדות בפני בית המשפט.

חשבונית תיקון של הרכב הנושאת תאריך שלמחרת יום האירוע, מוכיחה כי אכן הייתה ברכב תקלה שתוקנה למחרת היום. מדובר באירוע שהתרחש ביום שבת.

בנסיבות אלה אני מעדיפה את גרסת הנאשם על פני גרסת התביעה ונותנת בה אמון. אין המדובר בטענה בעלמא כי הרכב נתקע, כתירוץ לאי ציות להוראת השוטר להזיז את הרכב, אלא הטענה הוכחה על ידי הנאשם.

למרות העובדה שבמקום נכח מתנדב ביחד עם השוטר, עד שיכול היה לשפוך אור נוסף על נסיבות האירוע, לא ערך אותו עד תרשומת ויש בכך כדי להחליש את גרסת התביעה.

נוכח כל האמור לעיל, נוצר בלבי ספק לגבי ביצוע העבירה על ידי הנאשם ועל כן אני מזכה את הנאשם מחמת הספק.