מדינת ישראל נ' עוז

בפני

שופטת שרית קריספין-אברהם

הכרעת דין

כנגד הנאשם נרשמה, ביום 15.2.11, הודעת תשלום קנס בגין שימוש בטלפון נייד בעת שהרכב בתנועה, שלא באמצעות דיבורית המותקנת ברכב (להלן – הדו"ח), עבירה על תקנה 28(ב) לתקנות התעבורה.

הנאשם כפר באישום המיוחס לו וביום 16.2.12, נשמעו הראיות בתיק שבנדון.

מטעם המאשימה, העידה רס"ר עברון גלית, עורכת הדו"ח והוגש הדו"ח, שסומן ת/1.

מטם ההגנה העיד הנאשם והוגשו תמונות של מקום העבירה, שסומנו נ/1-נ/4.

ע"פ גרסת המאשימה, ביום 15.2.11, בסמוך לשעה 11:42, נהג הנאשם ברכב בחולון, ברחוב רבין, מכיוון דרום לכיוון צפון ובהגיעו לצומת עם רחוב מנחם בגין, נצפה על ידי עדת התביעה כאשר הוא אוחז בטלפון הנייד בידו הימנית, בסמוך לפיו ובהבחינו בניידת המשטרה, הוריד את הטלפון ונעצר בצומת, על מנת לתת זכות קדימה לניידת.

העדה הורתה לנאשם לעצור את הרכב ורשמה מפיו את הדברים הבאים:" אני לא דיברתי בטלפון. בבקשה תתחשבי בי, אין לי עבירות. את לא יכולה לראות אותי עם המשקפיים שלך. אני אתבע אותך פרטי בבית משפט, כל שקל שאני אשלם אני אוציא ממך. את רעה ומצורעת. רק תפסתי לראות מה השעה".

על פי גרסת הנאשם, הוא היה בצומת האמור, אך עמד עם רכבו במקום חניה סמוך, הביט בטלפון הנייד ורק לאחר מכן הניע את הרכב והחל בנסיעה. לטענתו, השוטרת חלפה על פניו ושגתה לחשוב כי רכבו נמצא בתנועה, עת היה הטלפון הנייד בידו.

לאחר שבחנתי גרסאות הצדדים, הראיות שהוגשו מטעמם ושמעתי עדויותיהם, השתכנעתי במידה הנדרשת במשפט פלילי כי הנאשם עבר את העבירה המיוחסת לו בכתב האישום וזאת מהנימוקים הבאים:

עדת התביעה תיעדה באופן מפורט את נסיבות ביצוע העבירה, תוך התייחסות לכל רכיביה ולעובדות הרלוונטיות לאישום. העדה ציינה את מסלול נסיעתה ומסלול נסיעתו של הנאשם, פירטה את אופן אחיזתו במכשיר הטלפון הנייד ואף הבחינה בו מניח את הטלפון מידו, משחלפה בצומת.

עדותה של עדת התביעה הייתה עניינית, בהירה, עקבית ולא נסתרה בחקירה נגדית. העדה עמדה בתוקף על כך שהבחינה ברכב הנאשם בתנועה, כאשר מכשיר הטלפון הנייד אחוז בידו הימנית.

גרסת הנאשם לפיה אחז את הטלפון בידו טרם שהניע את הרכב והחל בנסיעה, לא עשתה עלי רושם אמין. תגובתו של הנאשם במעמד רישום הדו"ח נרשמה באופן מפורט ובין שלל הדברים שאמר לעדה, לא אמר כי היה בעמידה בשעה שאחז בטלפון הנייד. מהתמונות שהציג הנאשם בבית המשפט, לא התרשמתי כי אכן הייתה מגבלה בשדה הראיה של העדה לכיוון רכבו.

לאור כל האמור לעיל, ולאחר ששבתי והזהרתי עצמי, שכן עדות יחידה הוצגה בפני במסגרת פרשת התביעה, הנני קובעת כאמור, כי הנאשם עבר עבירה כמיוחס לו בכתב האישום שבנדון.

זכות ערעור כחוק.

ניתנה היום, ז' אדר תשע"ב , 01 מרץ 2012, במעמד הצדדים

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: