מדינת ישראל נ' עווד אללה

הכרעת דין

נגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של ניסיון לתקיפת שוטר בנסיבות מחמירות לפי סעיף 274(2) בצירוף סעיף 25 לחוק העונשין התשל"ז-1977 (להלן: החוק), עבירה של החזקת סכין לפי סעיף 186(א) לחוק והתפרעות לפי סעיף 152 לחוק.

החלטתי לזכות את הנאשם מהעבירה של החזקת סכין ולהרשיעו ביתר העבירות, כפי שאפרט להלן.

על פי עובדות כתב האישום הנאשם השתתף בהפרות סדר שהתקיימו ביום 15.5.11 בעיסוויה שבירושלים, הוא יידה אבנים ובין היתר יידה אבן לעבר השוטרים נדב סלמה ויגאל לב שהיו במסגרת מילוי תפקידם. עוד נטען בכתב האישום כי באותו זמן החזיק הנאשם סכין בכיס מכנסיו.

הנאשם כפר בכתב האישום. הוא טען שהיה בביתו ולא השתתף בהפרות הסדר, ולגבי הסכין טען שהסכין נמצא על הרצפה והשוטרים ייחסו אותו לנאשם.

הראיות בתיק

עדי התביעה העיקריים בתיק הם שני שוטרים שהיו במקום וראו את הנאשם מיידה אבנים.

השוטר יגאל לב העיד כי כח השוטרים שהיה במקום התקדם לתוך שכונת עיסוויה שבה התרחשו אירועי הפרת סדר וזריקת בקבוקי תבערה. ההתקדמות נעשתה כך שהשוטרים מסתערים והודפים את המתפרעים, כדי שלא יהיה מרחק פגיעה של האבנים בכח המשטרתי. העד תיאר כי במהלך אחת ההסתערויות הפתיעו השוטרים את המתפרעים כשהגיעו לפינת רחוב ראשי, והמתפרעים החלו לברוח בציר הראשי. הנאשם הופתע כשהוא אוחז אבנים בשתי ידיו. הנאשם לא ברח עם יתר המתפרעים אלא פנה לרחוב צדדי, השוטר תיאר כי הגיע למקום מציד ושל הנאשם, כך שהנאשם לא הבחין בו מייד. הוא עמד בצד בצמוד לקיר והופתע. כשהבחין בעד ובשוטר הנוסף, מפקדו של לב, הו אזרק לכיוונם אבן אחת לא בעוצמה, שמט אבן אחת מהידיים והחל לברוח. העד המשיך ותיאר כי הוא יחד עם מפקדו נדב רצו אחרי הנאשם. הנאשם פנה שמאלה לאחר כמה מטרים, נכנס לתוך חצר או מרפסת ללא מוצא, ועמד בסמוך לשולחן. כשהגיעו אליו אמר שלא עשה דבר. הם ביקשו מהנאשם להראות את ידיו, והידיים היו מלוכלכות, מפוחמות ומוכתמות בסיד לבן. הנאשם נעצר ללא התנגדות.

העד העיד כי בהמשך כשעמדו להצטרף לשאר הכח ולהעביר לידיהם את הנאשם שנעצר, ערך על הנאשם חיפוש תוך שימוש ביד אחת. הוא הבחין שהנאשם הזיז את ידו וזרק משהו מכיסו, וראה דבר שנפל. הוא הרים את החפץ והבחין בסכין. כששאל את הנאשם לגביו השיב לו הנאשם שמצא את הסכין. העד הוסיף כי העביר את הנאשם ואת הסכין לשוטרים אחרים שעצרו אותו (פרוטוקול עמ' 12 שורות 6-22).

העד נשאל בנוגע לזיהוי הנאשם, והשיב כי הנאשם היה מאד קרוב אליו, הוא רץ במרחק מטרים ספורים ממנו וזוהה בוודאות. העד הוסיף כי ראה את שערו של הנאשם (עמ' 12 שורות 26-28), וכי המרדף היה קצר וארך פחות מדקה (עמ' 13 שורה 4).

שאלת זיהוי ושל הנאשם עלתה בחקירה מספר פעמים. העד תיאר את הנאשם "עם רעמה גדולה של שיער, רזה, שחרחר (עמ' 14 שורה 16). בהמשך תיאר העיד כי על שיערו של הנאשם ג'ל שהתייבש ואחר כך היתה רעמת שיער, אך הבהיר כי לא נזקק לזיהוי השיער שכן הנאשם היה ממש מולו והוא ראה אותו כל הדרך (עמ' 17 שורות 5, 6). הוא הבהיר כי זכר שלנאשם היה ג'ל, השיער היה משוך לאחור, אבל ראו שהיה לו הרבה שיער (עמ' 17 שורה 14).

בנוגע לסכין, העד טען כי מדובר בסגין רגילה, לא סכין מטבח או סכין לחם, וכי אין זה סביר ששוטר יסתובב עם סכין זה כיון שלא מדובר בסכין מתקפלת ולא ניתן להחזיק בה בצורה בטוחה (עמ' 13 שורות 24-29).

העד נשאל מספר פעמים בעדותו כי ראה את רגע נפילת הסכין מידי הנאשם, כשהבחין שהנאשם מזיז את ידו והבחין בסכין נופלת או נשמטת אל הרצפה (עמ' 14 שורות 1-3; עמ' 18 שורות 20-24; עמ' 19 שורה 32). ב"כ הנאשם חקר את העד ארוכות בעניין זה וטען כי התיאור שמסר העד בנוגע לחיפוש אינו סביר, אולם לא מצאתי קושי בעדות השוטר בעניין זה.

עד ראיה נוסף שנכח באירוע עצמו היה העד רפ"ק נדב סלמה, מפקדו של יגאל לב. גם הוא העיד על כך שזיהה את הנאשם בין מיידי האבנים. לדבריו הוא והשוטר יגאל רצו אחריו, היו קרובם אליו ושמרו על קשר עין. הנאשם הגיע לדרך ללא מוצא, לא היה לו לאן לברוח, הוא היה נסער, ידיו היו מלוכלכות מאבנים ופיח, והוא הציג מיד את חפותו וטען שלא עשה דבר (עמ' 21 שורות 21-24).

גם עד זה התייחס לזיהויו של הנאשם ותיאר "רעמה", "שיער מאד לא מתאים לאוכלוסיה". העד הוסיף כי היה קל מאד לזהות את הנאשם בשל קרבתו, חזותו ולבושו, והוסיף כי המרדף אחריו היה קצר מאד וארך שניות 0עמ' 22 שורות 1-3, 6, 7). תיאור דומה חזר פעמים נוספות בעדות, כשהעד תיאר רעמה של שיער נפוח, בהתחלה ג'ל ואחר כך נפוח, שיער שאינו מאפיין את האוכלוסיה (עמ' 23 שורות 28-29, עמ' 24 בראש העמוד). העד אישר כי בהודעתו במשטרה לא תיאר ג'ל בשערו של הנאשם, אולם תיאר את שיערו כשיער מלא לגובה (עמ' 24 שורות 15-18).

באשר לסכין, העד העיד כי לא ראה את אחיזת הנאשם בסכין או את הנפילה ממנו, אולם לדבריו הנאשם עמד לבדו ולא היו אנשים על ידו, ושוטרים אינם מחזיקים סכינים, כך שניתן היה לקשור את הסכין רק לנאשם. בדבריו הגדיר העד אתה סכין כ"סכין מאולתרת", אף לא נשאל על משמעות המונח (עמ' 25 שורות 29-32).

פקד אלי ליבקינד ערך דו"ח קצין ממונה – אסמכתא לכליאה – לנאשם (ת/1). בדו"ח נרשמו דברי החשוד שטען כי השוטרים השתילו לו את הסכין והוא לא זרק אבנים. העד נחקר אודות מזכר שערך יום לאחר מעצר הנאשם, שבו ציין כי לא הבחין בחבלות חיצוניות על ראשו או על פניו של הנאשם. העד שיער בעדותו כי רשם את המזכר על מנת לשלול טענה שהעלה החשוד שהיו לו חבלות, ככל הנראה לאחר שהדברים עלו בדיון הארכת מעצר של החשוד (עמ' 8 שורות 13-15, 28, 29). העד השיב בחקירתו כי גם כאשר ישנם עצורים רבים הוא זוכר אתה עצורים יום לאחר שמילא דו"חות לגביהם (עמ' 10).

העד חוסיין דלקי הוא החוקר שגבה את הודעתו של הנאשם.

העד העיד כי הקליד את דברי הנאשם בעברית ולאחר מכן תרגם אותם בכתב יד לערבית וקרא לנאשם את הנוסח בערבית לפני שהנאשם חתם על ההודעה. לדבריו לא תיעד את החקירה בתיעוד חזותי או קולי משום שהדיסקים אזלו (עמ' 27).

העד נשאל על כך שהנאשם מסר בחקירתו שתי גירסאות שונות בנוגע לקשר בינו לבין הסכין, והשיב כי לא הטיח בפני הנאשם את הסתירות על מנת למנוע ממנו לתת הסבר ולתאם את הדברים במהלך החקירה (עמ' 28 שורה 6, עמ' 29 שורות 4-8). העד מסר כי הוא צילם את הסכין והכניס את הצילום לתיק החקירה, אולם לא תיעד ממי קיבל את הסכין וטען כי הדבר מופיע בדו"חות הפעולה של השוטרים (עמ' 28 שורה 9, עמ' 31 שורות 9, 10).