מדינת ישראל נ' עודה(עציר)

הכרעת דין

אני מרשיעה את הנאשם עפ"י הודייתו בכתב אישום מתוקן בעבירות של סיוע לפריצה לרכב לפי סעיף 413ו יחד עם 31 לחוק העונשין 1977-תשל"ז, תקיפה סתם לפי סעיף 379 לחוק, ושהיה שלא כחוק לפי סעיף 12(1) לחוק הכניסה לישראל תשי"ב - 1952.

כעולה מכתב האישום, בתאריך 15.3.10 בשעת בוקר סייע הנאשם ל-4 אחרים שזהותם אינה ידועה, להתפרץ לרכב שבבעלות אליאור פרץ, בכך שעמד הוא עם האחרים בצמוד לרכב כדי להקל או לאבטח ביצוע הפריצה בעוד אחר, שזהותו לא ידועה, נכנס לרכב וגנב ממנו רדיו דיסק, מכשיר DVD, צמיד זהב ו-200 ₪ במזומן. כאשר הבעלים הבחין בפריצה החל במרדף אחר הנאשם והאחרים, כשבסופו תפס את הנאשם, ובתגובה הנאשם תקף את הבעלים בכך ששרט אותו בידיו.

בנסיבות אלו שהה הנאשם בישראל ללא אישור שהיה או היתר כדין.

ניתנה והודעה היום כ"ח ניסן תש"ע, 12/04/2010 במעמד הנוכחים.

ליה לבאון, סגנית נשיאה

גזר דין

הנאשם הודה בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום המתוקן שבפני, ובגין סיוע לפריצה לרכב, שהיה בישראל שלא כחוק ותקיפה סתם, אירועים מיום 15.3.10.

כאמור בכתב האישום, הנאשם יחד עם אחרים עמדו ליד רכב שנפרץ, אחר שזהותו לא ידועה נכנס לרכב וגנב ממנו חפצים, פירוט אודותם ניתן ע"י הנאשם בהודעתו במשטרה.

הנאשם נתפס כאשר הבעלים הבחין בהתפרצות ורדף אחריו עד אשר תפסו, וכאשר תפסו תקף הנאשם אותו בכך ששרט בידיו.

התביעה, בנסיבות אלו, וכאשר מדובר בעבירות רכוש המבוצעות ע"י מי ששוהה בישראל שלא כחוק, ביקשה להחמיר עימו תוך הסתמכות על פסיקה ובין השאר עפ"ג מרכז 2515-11-08.

עברו של הנאשם נקי.

עוה"ד פאדי חמדאן בכשרון רב פירט את הנסיבות בכללותן וביקש לשכנעני כי הנאשם בגילו, 29, בא לישראל רק כדי לחפש פרנסה, ובפועל לא נגע ברכב, אין ראיות כי נגע ברכב, ובנסיבות אלו ביקש להקל עימו באשר לטעמו הוא אחת מן החוליות השוליות באותו אירוע.

שקלתי את הדברים שנאמרו, רואה אני בנאשם אחד מחבורה שעמדה ליד רכב אשר נפרץ אותה העת, משידע הוא מה נגנב מתוכו הרי הוא אחד מן החבורה, ובנסיבות אלו לא ניתן לומר כי שהותו שם לא כוונה כדי לבצע עבירה.

הנסיבות שהותקף הבעלים מוסכמות על הצדדים תוך תיקון כתב האישום, וייחוס עבירה של תקיפה סתם. איני רואה באותן נסיבות נסיון להשתחרר מהבעלים אלא להשתחרר תוך נקיטת אלימות, ובכך יש כדי לגבש את כל יסודות עבירת התקיפה.

נוסף לכל אלו הנאשם שוהה שלא כחוק, ולא ניתן לומר שמדובר במקרה קל ערך.

אין ספק כי יש להרתיע מפני פגיעה ברכוש הציבור ובטחונו, וכאשר תושבי האזור בכללותם מדי יום ביומו חשופים לפגיעה ברכוש ללא כל הצדקה, אלא רק כדי לספק את אלו שבזים לקניינו של האחר.

בנסיבות אלו ומשלוקחת אני בחשבון את טיעוני הצדדים, מוצאת אני להטיל על הנאשם 5 חודשי מאסר לריצוי בפועל מיום מעצרו 15.3.10 כולל.

כמו כן מוטלים 6 חודשי מאסר אותם לא יישא אלא אם תוך 3 שנים מעת שחרורו יחזור ויעבור על אחת העבירות בהן הורשע.

זכות ערעור לביהמ"ש המחוזי תוך 45 יום.

אשר לבקשה להטיל פיצוי – בהתחשב בעבר הנקי, בהודיה, בחסכון בזמן שיפוטי, ובתיקונו של כתב האישום, לא ראיתי לחייב את הנאשם בפיצוי.