מדינת ישראל נ' עודה(עציר)

גזר דין

כללי

הנאשם, בחור צעיר יליד 1991, הורשע על פי הודאתו במסגרת הסדר טיעון דיוני בכתב אישום מתוקן, המייחס לו עבירות של הובלת נשק בצוותא, עבירה לפי סעיף 144(ב) רישא יחד עם סעיף 29 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "החוק"), ושיבוש מהלכי משפט, עבירה לפי סעיף 244 לחוק. בהתאם להסדר, עתרה ב"כ המאשימה להשית על הנאשם עונש ראוי של 18 חודשי מאסר בפועל, מאסר מותנה וקנס, וב"כ הנאשם עתר להסתפק בימי מעצרו.

מעובדות כתב האישום המתוקן עולה, כי בתאריך 20.10.12 בסמוך לשעה 02:10 לפנות בוקר נסע הנאשם, יחד עם חמזי עראר, מאהר סאלח ואדם נוסף שזהותו אינה ידועה למאשימה, ברכב סובארו 4–B מ.ר. 35-218-23 (להלן: "הרכב"), לביתו של סאדן עאמר (להלן: "המתלונן") בכפר קאסם. הארבעה היו מצוידים בכלי נשק ארוך מסוג 5 MP- קליבר 9 מ"מ (להלן: "הנשק"). שלושה מתוכם יצאו מרכב הסובארו, כשהם עוטים כובעי גרב על פניהם ואחד מהם ירה מהנשק. לאחר מכן נמלטו הארבעה ברכב, כשמאהר נהג ברכב וחמזי החזיק את הנשק בחיקו. בשלב מסוים ניידת עצרה את הרכב, אולם מאהר נמלט מהמקום בנהיגה מסוכנת בעוד האחרים נמצאים ברכב. במהלך ההמלטות השליך חמזי את הנשק לצידי הדרך. לאחר האירוע, נמלט הנאשם מהמקום ביודעו כי המשטרה מחפשת אחריו ונמנע מלהגיע לחקירה למרות שידע כי הוא מוזמן אליה משך למעלה משנה.

הנאשם עצור מיום 20.11.13.

חמזי ומאהר הודו אף הם ביום 20.10.13, במסגרת הסדר טיעון, בכתב אישום מתוקן הנושא שני אישומים. על פי האישום הראשון, הדומה בעיקרו לכתב האישום שבענייננו, הורשעו השניים בביצוע עבירות של ירי באזור מגורים, הובלת נשק, היזק בזדון ואיומים, כאשר נטען כי אחד מהם או מעורב אחר ירה לעבר קירות ביתו של המתלונן ולעבר רכבו והסב נזקים, וכי השניים איימו על המתלונן שצפה במעשיהם מחלון ביתו. על פי האישום השני, לאחר הירי נערך מרדף משטרתי אחר הרכב, במהלכו מאהר נהג בפראות בעוד חמזי שלף את הנשק והחזיקו בצורה מאיימת כלפי השוטרים. בתגובה ירו השוטרים לעבר גלגלי הרכב וכן ירו ירייה אחת לעבר נאשם 1 ופצעו אותו בגבו. מאהר המשיך בנסיעה פראית וחמזי השליך את הנשק. בשלב מסוים איבד מאהר את השליטה על הרכב, עצר את הרכב וברח, בעוד חמזי נותר פצוע ברכב, ומשניגש אליו שוטר תקף חמזי את השוטר והכהו באגרוף בחזהו. בעקבות מעשים אלה הורשע חמזי בביצוע עבירות הובלת נשק בצוותא, תקיפת שוטר ושיבוש הליכי משפט, ומאהר בביצוע עבירות הובלת נשק בצוותא ומעשה פזיזות ורשלנות.

בהתאם להסדר הטיעון בעניינם, שנבע מקשיים ראייתיים ומפציעתו הקשה של חמזי במהלך האירוע, הוטלו על חמזי 35 חודשי מאסר בפועל, מאסר מותנה וקנס בסך 25,000 ₪. עונש מאסר על תנאי בן 45 ימים הופעל בחופף. על מאהר הוטלו 18 חודשי מאסר בפועל, מאסר מותנה, קנס בסך 7,000 ₪ ו-3 חודשי פסילה.

טיעוני ב"כ הצדדים לעניין העונש

ב"כ המאשימה עמדה על חומרת מעשיו של הנאשם והדגישה את דבר הימלטותו של הנאשם מן הדין למשך שנה, וטענה כי עונש של 18 חודשי מאסר בפועל הוא עונש הולם בנסיבות העניין, ועולה בקנה אחד עם עקרון אחידות הענישה. ב"כ המאשימה הפנתה לגיליון הרשעותיו הקודמות של הנאשם, שלו הרשעה אחת בעבירת סיוע לאחר מעשה פשע, בגינה ריצה 14 ימי מאסר בפועל והוטלו עליו 8 חודשי מאסר וקנס. עבירות נוספות התיישנו זה מכבר.

ב"כ המאשימה הפנתה לפסיקה כדלקמן:

ע"פ 2892/13 מוחמד עודתאללה נגד מדינת ישראל – המערער, בחור צעיר ונורמטיבי, נשא ברכבו אקדח ומחסנית ריקה, הורשע בעבירות של נשיאה והובלה של נשק שלא כדין והסתייעות ברכב לביצוע פשע, ונדון לעונש של 21 חודשי מאסר בפועל.

ת"פ מחוזי נצרת 55351-12-12 מדינת ישראל נגד נגב אברהם אלול – נאשם צעיר בעל רקע פסיכיאטרי, אשר נהג לסוע באוטובוסים כשהוא מתחזה לשוטר ונושא נשק, ובביתו

נתפסה תחמושת נוספת, הורשע בעבירות של נשיאת והובלת נשק, החזקת אביזרי נשק ותחמושת, זיוף מסמך בכוונה לקבל באמצעותו דבר ושימוש במסמך מזויף, ונדון ל-48 חודשי מאסר בפועל.

ת"פ מחוזי נצרת 191-09 מדינת ישראל נגד מוחמד זייד – נאשם צעיר, בעל עבר לא מבוטל, הורשע בגין נשיאת תת מקלע ותחמושת ברכב ובריחה מניידת משטרה בעבירות בנשק (נשיאה והחזקה), בשיבוש מהלכי משפט והסתייעות ברכב לביצוע פשע ונדון ל-40 חודשי מאסר בפועל.

ב"כ הנאשם טען כי חלקו של הנאשם במעשים נמוך לאין שיעור מחלקם של הנאשמים האחרים בפרשה. הנאשם מואשם בהחזקת הנשק מכוח ישיבתו בצוותא עם אחרים ברכב בו נמצא הנשק, ובניגוד לנאשמים האחרים אין כל טענה כי היה מעורב בביצוע הירי עצמו.

כן טען כי הנאשם הינו בחור צעיר שלא ריצה מעולם עונש מאסר אלא מעצר בלבד, נגרר אחר המעורבים האחרים בביצוע המעשים ולבסוף הסגיר עצמו למשטרה.

בנסיבות אלה נתבקש בית המשפט להסתפק בימי מעצרו (כחמישה חודשים), ולהטיל עליו עונש מאסר מותנה וקנס כספי הדומים במהותם לאלה שהוטלו על מאהר.

הנאשם עצמו הביע חרטה על המקרה.

דיון והכרעה

קביעת מתחם העונש ההולם