מדינת ישראל נ' עובדיה(עציר)

החלטה

1.כנגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו ביצוע עבירה של סחר בסם מסוכן בצוותא חדא.

בכתב האישום נטען, בין היתר, כי ביום 20.01.10, מכר המשיב לסוכן סמוי שהופעל חתיכת חשיש במשקל 22.6757 ג' נטו חשיש בתמורה לסך של 350 ₪.

2.בד בבד הוגשה בקשה למעצרו של המשיב עד תום ההליכים.

דיון בבקשה לאחר דחייה נקבע להיום.

3.בפתח הדיון ציין ב"כ המשיב כי הוא אינו כופר בקיומן של ראיות לכאורה ומיקד טיעונו כי המשיב ישוחרר לחלופת מעצר כבר עתה וזאת נוכח מסוכנותו המופחתת וזאת בהתבסס על העובדה שאת העבירה ביצע ביום 20.01.10, פיצוח הסוכן היה ביום 02.08.10 ושולחו נעצר ביום 09.08.10.

לדברי ב"כ המשיב, המדובר במעידה חד פעמית ושולחו אינו סוחר בסמים.

4. ב"כ המבקשת בדעה כי אין מקום להורות על שחרורו של המשיב לחלופת מעצר וזאת בשים לב לטיב העבירה המיוחסת לו, והמסוכנות הסטטוטורית בעטייה.

5.ב"כ המשיב הציג אסופת פסיקה אשר ממנה עולה כי בית המשפט העליון הורה על שחרורם של מי שעסקו בסחר בסמים לחלופת מעצר בהתאם לנסיבותיו של כל תיק.

6.אין מחלוקת ואף ב"כ המשיב הודה בכך, כי המשיב מודה בעבירה המיוחסת לו, וזאת לאחר שהוצג בפניו חומר החקירה והוא אף מתחרט על ביצועה.

7.משהודה ב"כ המשיב בקיומן של ראיות לכאורה בעבירה שיוחסה למשיב בכתב האישום הרי שקיימת עילת מעצר כנגדו מכח הוראת סעיף 21(א)(1)(ג)(3), לפיה בעבירות סמים שאינם להחזקה לצריכה עצמית קמה חזקת מסוכנות והנטל להפריכה מוטל על המשיב.

8.ב"כ המשיב הרחיב בטיעונו באשר למועד מעצרו של שולחו בהשוואה למועד מעצרם של נאשמים אחרים בפרשה, וטען כי יש לעובדה זו משמעות במובן זה שהמבקשת אינה סבורה כי נשקפת מסוכנות כשלהי מצד שולחו.

הסבר לעיכוב במעצרו של המשיב ניתן ע"י ב"כ המבקשת והוא אף מופיע בתיק החקירה ממנו עולה כי מחמת טעות נעשה ניסיון לעצור את המשיב ביום 02.08.10 בנתניה, ולאחר שניסיון זה נכשל הוא הוכרז דרוש לחקירה ביום 02.08.10 ונעצר ביום 09.08.10.

9.לא מצאתי בעובדת מעצרו המאוחר של המשיב רמז לכך שהמסוכנות הנשקפת ממנו הינה מופחתת, מסוכנותו של המשיב נגזרת בראש ובראשונה מחומרת העבירה אותה הוא ביצע וחוק המעצרים אף הוא קבע חזקת מסוכנות בעבירות מן הסוג הזה.

העובדה שהמשטרה לא הצליחה לעוצרו ביום 02.08.10, אינה פוגעת בחומרת מעשיו ואינה מפחית מן המסוכנות הנשקפת ממנו כמי שסחר בסמים והודה בכך.

10. בעבירות של סחר בסמים – כעבירה המיוחסת למשיב בביצועה הוא הודה למעשה – המדיניות הנוהגת הינה כי יש להורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים וזאת על מנת להגן על שלום הציבור ורק בנסיבות חריגות יורה בית המשפט על שחרורו של משיב לחלופת מעצר.

11.בהתייחס לפסיקה שצירף ב"כ המשיב לעיוני הרי שמדובר בפסיקה סלקטיבית וברור שקיימת פסיקה אחרת.

בקצרה אציין, כי בהתייחס לבש"פ 1191/04 המדובר היה בעורר בן 30 שלחובתו עבירה אחת בלבד, ותיק תלוי ועומד נגדו, וכפי שציין בית המשפט עברו נקי ובכך יש להטות את הכף לקיומה של חלופה.

בענייננו עברו של המשיב אינו נקי כלל ועיקר והוא משתרע על פני שנים רבות והרשעות רבות.

בהתייחס לבש"פ 427/04, הרי שכאן מציין בית המשפט כי המקרה שבפניו הינו חריג ויוצא דופן וטמונות בו נסיבות מיוחדות – נסיבות שאינן מנת חלקנו בבקשה דנן – בדמות גיל צעיר, היעדר הרשעות קודמות בעבירות סמים.