מדינת ישראל נ' עואלי(עציר)

גזר דין

1.הנאשמת הורשעה, על פי הודאתה במסגרת הליך גישור והסדר טיעון, בעבירות של שוד מזוין לפי סעיף 402(ב)+סעיף 29 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן – "חוק העונשין"), בתקיפה הגורמת חבלה של ממש בנסיבות מחמירות לפי סעיף 380 בנסיבות של סעיף 382(א)+סעיף 29 לחוק העונשין ובקשר לפשע לפי סעיף 499+402(ב) לחוק העונשין.

אביא להלן תמצית של מעשיה של הנאשמת, בגינם הורשעה בעבירות דלעיל, ושפורטו בכתב האישום:

בלילה שבין 19/1/11 לבין 20/1/11, בסמוך לשעה 4:00, קשרה הנאשמת יחד עם אחותה נג'מה ועם אחר (שזהותו לא נתגלעה כנראה למאשימה) לשדוד עובר אורח בשכונת הדר בחיפה. כשהגיעו בסמוך למנהרה ברח' הרצל, ניגשו למתלונן שהמתין למונית, דיברו עמו והציעו לו לקיים עמו יחסי מין. המתלונן סרב, ואזי גררו אותו השלושה לפתח המנהרה, הכו אותו במכות אגרוף בראש ובבטן, בעטו בו בכל חלקי גופו והפילו אותו ארצה. הנאשמת ונג'מה ניסו לגנוב מידו את מכשיר הטלפון הסלולארי וכן כסף, תעודות זהות וכרטיס אשראי שהיו בכיסיו. המתלונן התנגד, ואז התנפלו עליו, סתמו לו את הפה, נשכו אותו בראשו ובידו וזרקו לעברו אבן גדולה שפגעה ברגלו. הם הצליחו לגנוב ממנו את הטלפון הסלולארי, כסף מזומן בסכום של כ-200 ₪ ואת כרטיס האשראי ומסמכים שונים וביניהם תעודת הזהות.

למתלונן נגרמו חבלות בראשו, שהתבטאו בשטפי דם, סימנים אדומים ושריטות בצווארו, פצעים בידיים וסימני נשיכה בידו ובראשו.

2.כאמור, הודאתה של הנאשמת בעובדות כתב האישום, נעשתה עוד בפתח משפטה, בהסדר טיעון, אליו הגיעו הצדדים במסגרת הליך של גישור. ההסדר לא כלל הסכמה בדבר העונש, אלא נקבע כי כל צד ינסה לשכנע את בית המשפט לקבל את עמדתו, זה לצד הקולה וזה לצד החומרה, וכך נעשה. עתה עלי לגזור את עונשה של הנאשמת.

3.המאשימה עמדה על חומרת המעשים: שוד נחשב לעבירה חמורה. האדם נפגע לא רק בקניינו אלא – לעתים תכופות – גם בגופו, בין בכוונה ובין מתוך "ירי תאונתי" או חבלה תאונתית מסוג אחר. התקיפה לוותה באכזריות רבה על ידי שלושת השודדים. היה זה שוד שתוכנן מראש על ידי שלושתם. הנאשמים עקבו אחר קורבנם. הם הכו אותו באכזריות. כל זאת נעשה למען בצע כסף.

בבקשתה לעונש מאסר מרתיע הדגישה באת כח המאשימה את הצורך להגן על האזרח מפני פורעי חוק ברחובות ובכבישים.

נתבקש עונש של מאסר משמעותי, מאסר על תנאי מרתיע, קנס ופיצויים למתלונן.

המאשימה הוסיפה, כי רף הענישה על פי הפסיקה הוא גבוה, ויש לכן לגזור על הנאשמת תקופת מאסר ממושכת.

4.הסנגורית עמדה על נסיבות ביצוע העבירות ועל נסיבותיה האישיות של הנאשמת: הנאשמת היא צעירה כבת 25, ללא עבר פלילי. היא במעצר עקב תיק זה מאז 24/1/11. חלקה בפרשת השוד והתקיפה ביחס לשני שותפיה היה הקל יותר. על פי דברי המתלונן רובה של האלימות היתה מצד הגבר ואחת הבחורות, ולעמדת הנאשמת היא לא היתה האלימה אלא היא הבחורה שלא השתתפה במעשי האלימות נגד המתלונן. הנשיכות, הגרירה, זריקת האבן, הכל נעשה לטענת הנאשמת על ידי שני השותפים הנוספים, אולם, הנאשמת הסכימה לכך שהיא אחראית אף למעשים אלו, מכח דין השותפים בביצוע עבירה על פי חוק העונשין.

הסנגורית עמדה על נסיבות חייה הקשות של הנאשמת: משפחתה היא קשת יום. אביה מתקיים מקיבוץ נדבות. אמה נרצחה לפני שנים ספורות. הנאשמת גדלה ללא מסגרת משפחתית יציבה מגיל צעיר. יש לה שלושה ילדים קטנים, הם הוצאו מחזקתה על ידי רשויות הרווחה ללא קשר לאירוע הנוכחי ונמצאים אצל משפחת אומנה.

עוד ביקשה הסנגורית כי יילקח בחשבון, לקו הקולה, כי הנאשמת הודתה עוד בפתח משפטה, הביעה חרטה ויש לראותה כמי שנטלה אחראיות על מעשיה.

5.מסכימה אני עם התביעה כי מעשה השוד, ועוד שוד אכזרי, כפי שהיה השוד נשוא דיוננו, הוא מהעבירות החמורות שבספר העונשין. זוהי עבירה נפוצה, לצער כולם, ויש לנסות להרתיע גם על ידי הטלת עונשי מאסר ארוך. כתב על כך בית המשפט העליון (ע"פ 4177/06 מדינת ישראל נ' אבו הוידי, פסק דין מיום 21/6/06, פורסם בתוכנות כדלקמן:

"העבירה בה הורשע המשיב חמורה היא גם בנסיבות בהן לא נעשה שימוש בנשק. היא מבטאת אי קבלה של תפישות היסוד של החברה באשר לכבוד שיש לנהוג בגופו של אדם ובזכותו על רכושו. היא מבטאת תפישה שלפיה כוח הזרוע הוא שמכתיב את ההתנהלות וגורמת לכך שהציבור מתנהל בתחושה של חוסר ביטחון אישי, בידיעה כי פורענות עשויה להתרגש עליו גם בהלכו לתומו ברחוב, מידו של מי אשר מבקש לעשות רווח קל. אותם אזרחים תמימים זכאים ללכת ברחוב מוגנים מפני תוקף ואורב שאינו רואה לנגד עיניו אלא את עניינו שלו. בגזירת הדין בעבירה מסוג זה ראוי כי בית המשפט ייתן את הדעת, לצד נסיבותיו האישיות של הנידון והאפשרות לשקמו, גם לצורך לשלוח מסר ברור לפיו מי שנכון לבצע מעשים מעין אלה צפוי לעונש משמעותי שיבטא גם את פגיעתו הרעה בחברה, לצד שיקולי הענישה האחרים" (שם, פסקה 5). 

6.מנגד, שיטת משפטנו אימצה את הענישה האינדיבידואלית, הדוגלת בהתאמת העונש לנאשם הספציפי העומד לפני בית המשפט. בנידוננו הנסיבות שיש להתחשב בהן לקולה הן כדלקמן:

מדובר באשה צעירה בתחילת חייה הבוגרים. היא גדלה בבית שהגורל לא האיר לו פניו.

יש לה שלושה ילדים קטינים, שאמנם אינם נמצאים בהשגחתה, ולא הובהר לי די עד כמה היא מעורבת בגידולם, אולם אין ספק כי שהייתה בבית הסוהר חוסמת כל קשר עם הקטינים לתקופת המאסר.

לנאשמת אין עבר פלילי.