מדינת ישראל נ' עואיצה(עציר)

גזר דין

גזר דין

כללי

1.הנאשם הורשע על פי הודאתו במסגרת הסדר טיעון בכתב אישום מתוקן בארבעה אישומים בעבירות של ניסיון שוד – עבירה לפי סעיף 403 סיפא לחוק העונשין, התשל"ז – 1977 (להלן: "החוק")- באישום הראשון; שתי עבירות של שוד – עבירה לפי סעיף 402(א) לחוק- באישומים השני והשלישי; ושלוש עבירות של שהייה שלא כדין בישראל – עבירה לפי סעיף 12(1) + (4) לחוק הכניסה לישראל, תשי"ב 1952.

2.בהתאם לאישום הראשון בכתב האישום המתוקן, בתאריך 2.12.09 בשעה 20:30, הלכו מ.פ. ילידת 1932 ובתה מ.ל. באזור חנות "מחסני השוק" בבאר שבע, כאשר בשלב מסוים קפץ הנאשם על מ.פ מאחור ומשך בחוזקה את שרשרת הזהב שהייתה תלויה על צווארה. מ.פ. חשה שהיא נחנקת ואחזה בשרשרת בידיה. הנאשם דחף את מ.פ. והפילה ארצה כשכל העת הוא מושך את השרשרת בחוזקה, חרף זאת השרשרת לא נקרעה והנאשם נמלט מהמקום. כתוצאה ממעשי הנאשם נפצעה מ.פ. פצעים מדממים בידיה ונוצרו חבלות של ממש והמטומה במרפקה הימני.

בהתאם לאישום השני, בתאריך 21.12.09 בשעה 17:20 עלתה מ.א. במדרגות ביתה, הנאשם עלה במדרגות אחריה ושאל אותה אם היא מכירה את לודמילה, המשיך לעלות אחריה עד לקומה הרביעית כשהוא עושה עצמו משוחח בטלפון סלולארי. מ.א. שאלה את הנאשם מה הוא מחפש והנאשם לפתע משך בכוח בשרשרת זהב עם שני תליונים שהייתה תלויה על צווארה, עד אשר הצליח לתלוש את השרשרת והתליונים ונמלט מהמקום כשהוא נושא אותם עימו. כתוצאה ממעשי הנאשם נגרמו ל-מ.א. כאבים בצוואר.

בהתאם לאישום השלישי, בתאריך 30.12.09 בשעה 14:00, הלכה מ.י. ברחוב ליד בית ספר תיכון "טוביהו" בבאר שבע בדרכה לביתה, כשהיא נושאת בשתי ידה שקיות ועל כתפה תיק. כשעמדה מ.י. לפתוח במפתח את שער הכניסה לביתה, ניגש אליה הנאשם ושאל אותה אם אלכס גר פה. המתלוננת השיבה בשלילה ואז הנאשם התקרב אליה והחל למשוך בכוח את התיק שהיה תלוי על כתפה השמאלית. היא ניסתה לחמוק מהנאשם והנאשם אחז בשרשרת זהב שהייתה תלויה על צווארה, משך אותה בכוח עד שהשרשרת נקרעה ונפלה על הרצפה, אז הרים הנאשם את השרשרת ונמלט מהמקום בריצה כשהוא נושא אותה עימו. כתוצאה ממעשי הנאשם נגרם ל-מ.י. סימן שפשוף אדום על צווארה. באותו יום בשעה 16:00, נכנס הנאשם לחנות תכשיטים בשוק העירוני בבאר שבע ומכר לבעל החנות את השרשרת ששדד מהמתלוננת-מ.י.

הנאשם אשר הינו תושב הרשות הפלסטינאית שהה בתחומי מדינת ישראל ללא היתר ושלא כדין, במהלך כל האירועים המתוארים בכתב האישום.

הודאת הנאשם באה לאחר שנשמעו חלק מן הראיות בתיק ובכלל זה אף כמה מן המתלוננות.

במסגרת הסדר הטיעון הוסכם כי לאחר תיקון כתב האישום, הנאשם ישלח לשירות המבחן לצורך קבלת תסקיר והצדדים יטענו לעונש לאחר קבלתו, כאשר לא היה הסדר בין הצדדים לעניין העונש.

3.ב"כ המאשימה טען כי יש להחמיר עם הנאשם ולהשית עליו מאסר בפועל ממושך, מאסר על תנאי ארוך ומרתיע ופיצוי לקורבנותיו. הוא הדגיש כי מדובר בעבריין סדרתי, שתכנן פעולותיו מראש, ובחר להתנפל על קורבנות חלשים, שהיו עבורו "טרף קל", כאשר אחת מקורבנותיו הייתה קשישה ילידת 1932 שכתוצאה ממעשי הנאשם נגרמו לה פציעות וחבלות וגם שתי קורבנותיו האחרות סבלו חבלות או כאבים כתוצאה ממעשיו. עוד הוסיף, כי בהתאם לפסיקה, אינטרס הציבור גובר במקרים אלו על נסיבותיו האישיות של הנאשם, וכך אף צריך להיות בענייננו.

ב"כ הנאשם הדגיש כי אין להחמיר עם הנאשם, שכן בחינת נסיבות העניין, כמו גם השוואה לפסיקה במקרי שוד אחרים, מצביעה כי מדובר על המדרג הנמוך. הוא הטעים כי מעשיו של הנאשם גרמו לכל היותר כאב פיזי, חבלה מינורית ופציעה זניחה. יש ליתן משקל לנסיבותיו הקשות, כפי שהן עולות מן התסקיר, ואף לכך שאשתו הפילה את תינוקה גם נוכח המתח בו הייתה שרויה עקב מעצרו של הנאשם. הסתבכותו של הנאשם עם החוק באה עקב מצב כלכלי קשה אליו נקלעה משפחתו וניסיונו לעזור לאחיו והוריו. באשר לתסקיר שירות המבחן ציין כי אין לקבל המלצת התסקיר, שכן לא ברור על מה נסמכות מסקנות שירות המבחן. כן הדגיש כי יש לזקוף לטובת הנאשם את הודאתו, החרטה שהביע והעובדה שהסכים לפצות את קורבנותיו בסך של כ- 5,000 ₪ ומכאן ביקש שלא להחמיר עימו ואף הגיש פסיקה לתמיכת טענותיו.

הנאשם במסגרת המילה האחרונה הביע צער על מעשיו, טען כי מדובר על טעות חד פעמית שלא תחזור, כי שהייתו בבית הסוהר הינה הרסנית לא רק לו כי אם גם למשפחתו וביקש כי בית המשפט יתחשב בו ובמשפחתו, אשתו וכן אחיו, התלויים בו לפרנסתם.

דיון

6.הנאשם שבפני, יליד 1987 כבן 23, ללא עבר פלילי, נשוי מזה כשנה. מתסקיר שירות המבחן שהוגש בעניינו עולה כי הנאשם הינו הבכור מבין 12 אחים, סיים 12 שנות לימוד והחל לימודי הוראה, אך הפסיק לימודיו כדי לתמוך כלכלית במשפחתו. עוד עולה מהתסקיר, כי הנאשם שהה בישראל באופן בלתי חוקי משך חמש שנים, לצורך עבודה. התסקיר מפרט רקע משפחתי קשה של הנאשם בעבר ובהווה וכי ללחץ ולמתח שנגרמו לו עקב הקשיים שחוותה משפחתו הייתה השפעה על התנהגותו. שירות המבחן התרשם כי הנאשם מתקשה להתמודד עם מעשיו בתיק זה, מתכחש לחלקים האלימים בהתנהגותו ויש לו קשיים לעבד את המניעים והמקורות להתנהגותו האלימה. עוד צוין כי הנאשם מתקשה לעמוד בגבולות חיצוניים וקיימת סכנה כי ישוב ויבצע עבירות נוספות בעתיד. נוכח האמור, המליץ שירות המבחן להטיל על הנאשם עונש מרתיע, שיחדד עבורו את תוצאות מעשיו.

7.הנאשם הורשע בביצוע שני מעשי שוד ובניסיון שוד נוסף, אשר כולם בוצעו באלימות, כאשר בשני מקרים הנאשם תלש בכוח שרשרת מצווארה של קורבנו, כאשר הוא ניסה אף לשדוד את תיקה של אחת מקורבנות. באישום הראשון, הגם שהנאשם הורשע בניסיון שוד, כיון שבסופו של דבר לא הצליח לקרוע את השרשרת מעל צווארה של הקרבן, הרי המדובר במעשים קשים וחמורים. הנאשם התקרב אל אותה קשישה כבת 82 שפסעה לאיטה באותה עת בלווית ביתה, ניסה לתלוש שרשרת מצווארה, ורק כיוון שהשרשרת לא נקרעה לא עלה בידו לממש את זממו. הנאשם מצא באותה קשישה קורבן מתאים ומשנראתה בודאי בעיניו כטרף קל, ניסה לשדוד מעליה את אותה שרשרת תוך שימוש בכוח ובאלימות. משלא צלח הדבר בידיו, הותיר את הקשישה כשהיא מדממת בידיה כתוצאה מהאלימות שנקט כלפיה ואף נגרמה לה חבלות של ממש והמטומה במרפקה הימני.

מעשיו של הנאשם בוצעו תוך הפעלת אלימות כלפי קורבנותיו. ממקרא כתב האישום, מצינו כי הנאשם פיתח לעצמו דפוס לביצוע העבירות, לפיו הוא אורב לנשים חסרות ישע, מתנפל עליהן על מנת לשדוד אותן, אם על ידי קריעת שרשרת מצווארן, או בניסיון לחטיפת תיק היד. הנאשם לא בחל בשימוש בכוח ובאלימות. חומרת המעשים מתחדדת ומתעצמת, נוכח העובדה שאחת מקורבנותיו היא קשישה בת 82, אותה דחף הנאשם, הפיל אותה על הרצפה והשאירה חבולה ומדממת לאחר שבכוח ניסה למשוך מצווארה את אותה שרשרת עד שחשה שהיא נחנקת. ברור שמעשה כזה יותיר רישומו הקשה במתלוננת, כפי שאף סיפרה בתה אשר הייתה עימה ותיארה את מצבה הפיזי והנפשי הקשה לאחר האירוע. בשני המקרים הנוספים הנאשם התקרב אל אותן נשים תוך שהוא פונה אליהן בצורה תמימה כביכול שבחסותה הוא מצליח להתקרב אליהן, ואז הוא מבצע את אותו שוד, כאשר באחד המקרים הנאשם בו ביום מכר השרשרת בחנות תכשיטים.

8.אין צורך להכביר מילים כמה חמורים מעשיו של הנאשם. שוד אלים של חפים מפשע, עוברי אורח המהלכים על פי תומם ברחוב, על אחת כמה וכמה של חסרי ישע וחלשים ובמיוחד קשישים, ראוי לכל גנאי.

בתי המשפט חזרו וציינו כי יש לנקוט במקרים אלה מדיניות ענישה מחמירה, בדמות מאסר בפועל ממושך ומרתיע, למען השמירה על שלום הציבור וביטחונו, לשם הרתעת הרבים, וכדי להביע את שאט הנפש שחשה החברה נוכח ניצול חולשתן של אוכלוסיות אלה.

כך למשל בע"פ 5165/92 ע"פ 5165/92 דורון סויסה נ' מ"י (לא פורסם) נקבע כי:

"...חיוני הוא להחדיר לתודעת כל האנשים בעלי נטיות עברייניות מהסוג הנידון, שאם מתנפלים הם על עוברי אורח תמימים, ובמיוחד על אנשים קשישים, חסרי ישע, ושודדים את רכושם תוך הפעלת אלימות, הרי צפויים להם בגין מעשים כאלה עונשים כבדים ומכאיבים..."