מדינת ישראל נ' עואד

גזר דין

א.מבוא

הנאשם הורשע, על פי הודאתו, בעבירה של פציעה כשהעבריין מזויין, עבירה לפי סעיף 334 וסעיף 335(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז – 1977 (להלן: "חוק העונשין") וכן בעבירה של החזקת סכין שלא כדין ,עבירה לפי סעיף 186(א) לחוק העונשין.

ב.כתב האישום

2.בעובדות כתב האישום נטען, כדלקמן:

בתאריך 13/5/10 ,בסמוך לשעה 00:30, בטמרה, פצע הנאשם את מר חליל עוסמאן (להלן: "המתלונן") באופן שדקרו בידו השמאלית באמצעות סכין בעלת להב מתקבע (להלן: "הסכין"). כתוצאה מהמתואר לעיל נגרם למתלונן חתך באורך 10 ס"מ בזרוע ידו השמאלית. המתלונן אושפז בבית חולים רמב"ם בחיפה במשך 4 ימים ונזקק לטיפול רפואי הכולל תפרים תחת הרדמה מקומית.

ביום 13.5.10 בשעה 15:22, לערך, בשכונה העליונה בעיר טמרה, בעת מעצרו של הנאשם, נמצא הנאשם כשהוא מחזיק את הסכין.

ג.תסקיר שירות המבחן

3.בעניינו של הנאשם הוגש ביום 6.1.11 תסקיר שירות המבחן.

4.מהתסקיר עולה, כי הנאשם בן 19.5, רווק המתגורר עם משפחת מוצאו בטמרה. טרם מעצרו עבד הנאשם בעבודות בניין ושיפוצים, ומיום 23.6.10 שוהה הנאשם בתנאי מעצר בית מלא. שירות המבחן התרשם כי הוריו של הנאשם מהווים דמויות הקרובות אליו רגשית, וכן מהווים גורמי תמיכה והכוונה עבורו.

5.באשר להתייחסות הנאשם לעבירות המיוחסות לו בכתב האישום, התרשם שירות המבחן כי הנאשם לוקח אחריות חלקית בגין ביצוען. הנאשם טען בפני שירות המבחן, כי בעת ביצוע העבירה בילה יחד עם המתלונן וחברים נוספים בחתונה, כאשר במהלך הבילוי התנהל וויכוח בינו לבין המתלונן בעטיה של בחורה, וכי הוויכוח הסלים, והנאשם הותקף על ידי המתלונן וחבריו, שאז חבר אחר הפריד ביניהם והוא שב לביתו. הנאשם המשיך וסיפר לקצינת המבחן, כי בשעת לילה מאוחרת, הוא נקרא לרדת מביתו על מנת לערוך סולחה, שאז הוא הותקף על ידי המתלונן וחבריו, אשר החזיקו בסכין ומקל. הנאשם טען כי ,במעמד זה, נטל את הסכין לידיו מידי התוקפים, במטרה להפחיד את התוקפים ולהגן על עצמו, שאז במהלך וויכוח, נפל עליו המתלונן וכך נדקר מהסכין. הנאשם סיפר לשירות המבחן כי, לאחר האירוע נשוא כתב האישום, נערכה סולחה בינו לבין המתלונן וכי כיום המתלונן תומך בו. שירות המבחן ציין, כי הנאשם הביע צער וחרטה בגין הסתבכותו, אולם שירות המבחן לא התרשם מכנות מלאה בדברי הנאשם בכל הקשור לנסיבות הסתבכותו .

6.מהתסקיר עולה עוד, כי שירות המבחן התרשם כי הנאשם מנהל לרוב אורח חיים נורמטיבי, ללא קיומם של דפוסים עבריינים מושרשים, וכי הינו מצוי בשלבי גיבוש זהותו הבוגרת, מתקשה לתקשר וחש מבוכה וביישנות. שירות המבחן העריך, כי הנאשם גדל במשפחה אשר הצליחה לספק עבורו את רוב צרכיו החומרים והרגשיים, אך עם קושי להציב גבולות ברורים לדרישותיו. עוד העריך שירות המבחן, כי ההליכים הפליליים וחווית המעצר הרתיעו את הנאשם מלבצע עבירות דומות בעתיד.

7.שירות המבחן לא בא בהמלצה טיפולית אודות הנאשם, זאת נוכח האמור בתסקיר, נוכח קשייו של הנאשם להתחבר לאחריות לביצוע העבירות ונוכח אי היות הנאשם בשל להליך טיפולי. שירות המבחן בא בהמלצה לשקול להטיל על הנאשם עונש של מאסר בפועל, אשר ירוצה בדרך של עבודות שירות, ומאסר על תנאי מרתיע, אשר יהוו, להערכת שירות המבחן, גורם מרתיע מפני הסתבכויות נוספות של הנאשם בעתיד.

ד.טיעוני המאשימה לעונש

8.ב"כ המאשימה, במסגרת טיעוניה לעונש, ציינה כי אמנם עברו הפלילי של הנאשם נקי, אולם, יחד עם זאת טענה, כי הנאשם הצטייד מראש בסכין ופצע את המתלונן בעזרת הסכין, וגרם לו לחתך באורך של 10 ס"מ בגינו נזקק לטיפול רפואי הכולל תפרים תחת הרדמה מקומית (דו"ח סיכום האשפוז בבית חולים רמב"ם הוגש וסומן ת/1). ב"כ המאשימה טענה עוד, כי האמור בגוף התסקיר של שירות המבחן אינו תואם את המלצת שירות המבחן להקלה בעונשו של הנאשם. ב"כ המאשימה הפנתה לאמור בתסקיר שירות המבחן, לפיו הנאשם מגמד וממזער את חומרת העבירה, וטוען בעלמא כי הקשרים בינו לבין המתלונן תקינים, זאת מבלי להציג הסכם סולחה לעיון בית המשפט, ואף מבלי שהמתלונן יעיד בפני בית המשפט על תקינות היחסים בינו לבין המתלונן.

9.ב"כ המאשימה הוסיפה וטענה, כי לא בכדי מטילים בתי המשפט ענישה בדמות מאסר בפועל מאחורי סורג ובריח בגין עבירה של החזקת סכין שלא למטרה כשרה, וזאת כדי למנוע את התוצאה של פציעה בנסיבות מחמירות, ועל כן בית המשפט מצווה להטיל ענישה מרתיעה.

10.ב"כ המאשימה הגישה אסופת פסיקה (ת/2) לפיה בעבירות מסוג זה, חרף תסקיר חיובי, העדר עבר פלילי, גיל צעיר וחלוף הזמן הוטלו עונשים של מאסר בפועל מאחורי סורג ובריח על נאשמים.

11.אשר על כן, ונוכח הקושי של הנאשם להתחבר לאחריותו לביצוע העבירות, כמו גם נוכח העדר כנות מצדו של הנאשם בפני שירות המבחן, עתרה ב"כ המאשימה כי בית המשפט ישית על הנאשם מאסר בפועל מאחורי סורג ובריח לתקופה ממושכת, מאסר על תנאי מרתיע, וכן לחייב את הנאשם בפיצוי כספי לטובת המתלונן.

ה.טיעוני ההגנה לעונש

12.הסניגור, במסגרת טיעוניו לעונש, טען כי ב"כ המאשימה כללה במסגרת טיעוניה לעונש טענות עובדתיות שאין להן זכר בכתב האישום, שכן הנאשם לא הצטייד מראש בסכין, ולטענת הסניגור, כל שנטען בכתב האישום הוא שהנאשם פצע את המתלונן, כאשר מחומר החקירה עולה כי הסכין שייכת למתלונן. הסניגור הוסיף וטען כי הנאשם דקר את המתלונן בסכין במהלך ויכוח בין השניים עת לקח הנאשם את הסכין מהמתלונן ופצע אותו. הסניגור ציין, כי הנאשם הותקף על ידי המתלונן וחבריו ונגרמו לו חבלות והפנה בעניין זה להודעת הנאשם במשטרה מיום 13.5.10 בה ציין החוקר, כי הוא מזהה שריטה קטנה במצחו של הנאשם (נ/1).