מדינת ישראל נ' עואד

החלטה

נגד המשיב הוגש כתב אישום בתיק 394-07-12 המייחס לו נהיגה ברכב המצוי במצב העלול לסכן את המשתמשים בדרך, בניגוד לתקנה 27(א) לתקנות התעבורה.

במקביל הגישה המאשימה בקשה זו, לפסילת רשיונו של המשיב עד לתום ההליך המשפטי.

כבר נקבע לא אחת כי השיקולים שיש לשקול בעת דיון בבקשה מעין זו דומים לשיקולים בעת בקשה למעצר עד תום ההליכים, דהיינו קיומן של ראיות לכאורה לביצוע העבירה ונסיבות המצביעות על כך שנהיגתו של המשיב מסוכנת לציבור.

המשיב הודיע כי הוא כופר באשמה, כי לכל היותר היה ליקוי קל יחסית ברכב אשר תוקן בינתיים וציין את מידת היזקקותו לרכב לצרכי פרנסת משפחתו וילדיו.

בנסיבות דומות אמר בית המשפט העליון:

"יש להתחשב גם בנאשם בשלב שבו אשמתו טרם הוכרעה, ובפגיעה העלולה להיגרם לו ולפרנסת משפחתו בשלילת רשיונו, ולו הזמנית, לנהוג ברכב. אולם שיקולים אלה הם מישניים לחובת הדאגה לחיי אדם, ולשלמות גופם. מקום שהמשך נהיגתו של אדם בכביש עלול לסכן באופן ממשי את בני הציבור, ראוי לעשות שימוש גם באמצעים זמניים דרסטיים, כדי להרחיק נהגים מסוכנים מהכביש.

בש"פ 6085/10 יוסי שטרית נ' מדינת ישראל.

עיון בתיק מגלה כי קיימות ראיות לכאורה לביצוע העבירה. ראשית, המשיב עצמו הודה "במקצת" הליקויים והסתפק בטענה כנגד מידת הליקוי. אולם עיון בחומר הראיות מגלה כי למעשה המשיב לא רק שהודה בליקויים, אלא אף היה מודע לחלקם.

כך המשיב קיבל ביום 22.5.12 הוראת קצין בטיחות לתקן ליקויים ברכב עד יום 2.6, אולם לא עשה כן, ובמעמד רישום הדוח הייתה תגובתו "לא הספקתי".

הבוחן שבדק את הרכב מציין כי קיימת דליפת אוויר ממערכת הבלימה וליקויים נוספים המעידים שהרכב "במצב מיכני ירוד מאד ועלול לסכן עוברי דרך עקב הליקויים".

למשיב נערך שימוע בפני קצין בטרם הפסילה המנהלית ותגובתו הייתה "אני מטפל בזה".

אשר על כן, קיימות ראיות לכאורה לליקויים משמעותיים ברכב, ואף למודעות של המשיב לליקויים אלה מבעוד מועד, כחודש ימים לפני מועד עריכת הדוח הרלוונטי.

עיון בעברו התעבורתי של המשיב מגלה כי הוא מחזיק ברשיון נהיגה משנת 88, ולחובתו 72 הרשעות קודמות, אשר לא פחות מ – 31 מהן הינן בגין נהיגה ברכב לא תקין(!).

אין צורך להסביר כי רכב לא תקין עשוי להיות מסוכן, במיוחד כאשר מדובר במשאית כבדה במשקל 19 טון כמו הרכב דנן ובמיוחד כאשר אחד הליקויים הוא דליפת אוויר ממערכת הבלימה, ליקוי שיכול להוביל לאובדן כושר הבלימה של המשאית או פגיעה משמעותית בכושר זה.

ביצוע עבירה חוזרת מסוג זה בידי המשיב מוכיח זלזול מוחלט בכללי הבטיחות הבסיסיים, או חוסר מודעות לחשיבות הנהיגה ברכב תקין.

אמנם למשיב לא מיוחסת נהיגה פרועה, ואין בעברו עבירות המעידות על נהיגה מסוכנת פרט לאותה התנהגות חוזרת של נהיגה ברכב לא תקין, אולם בהצטברותן יוצאת הדופן של העבירות מסוג זה יש בכדי להביאני למסקנה כי אכן מדובר בנהג מסוכן.

יחד עם זאת, עיון בפסיקה מגלה כי בדרך כלל ננקט הצעד של פסילה עד תום ההליכים במקרים של נהיגה פרועה ומסוכנת כגון נהיגה בשכרות או נהיגה במהירות גבוהה מאוד, וגם במקרים אלה הוגבלה תקופת הפסילה, ורק במקרים מיוחדים חרגה מהמגבלה שקבע המחוקק - תקופה של 6 חודשים.

לאור כל האמור לעיל, ובתקווה כי תקופת פסילה מתונה תעמיד את המשיב על חומרת התנהגותו ועל הצורך להקפיד בכללי הבטיחות בכביש, אני מעמיד את תקופת הפסילה עד תום ההליכים על 45 ימים, מעבר לתקופת הפסילה המנהלית בת 30 הימים שנקבעה בידי הקצין.

הרשיון המופקד במשטרה, יועבר לתיק בית המשפט.