מדינת ישראל נ' עואד(עציר)

החלטה

1.נגד המשיב הוגש כתב אישום, בת.פ. 10- 05- 29939, בו מיוחס לו ביצוע עבירות לפי סעיפים 186 ו- 324 (לא 224 כפי שנכתב בטעות בכתב האישום) + 335 (א) (1) לחוק העונשין, תשל"ז - 1977 (להלן: "חוק העונשין").

מדובר, לפי הנטען בכתב האישום, באירוע מיום 13/5/10, בסמוך לשעה 00.30, במהלכו דקר המשיב, באמצעות סכין, את מר חליל עוסמאן (להלן: "המתלונן"), בידו השמאלית וכתוצאה מכך נגרם למתלונן חתך באורך של 10 ס"מ בזרוע ידו השמאלית והוא נזקק לטיפול רפואי ואושפז בביה"ח רמב"ם למשך 4 ימים.

עוד נטען בכתב האישום כי בהמשך אותו יום, בסמוך לשעה 15.22, עת נעצר המשיב ע"י שוטרים, בעקבות אירוע הדקירה הנ"ל, הוא נמצא מחזיק סכין בעל להב מתקבע.

2.בד בבד עם הגשת כתב האישום הוגשה גם הבקשה שבפניי, בה עותרת המבקשת להורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים נגדו בת.פ. 10- 05- 28839.

מקור סמכותו של בימ"ש להורות על מעצרו של נאשם עד תום ההליכים בהוראות סעיף 21 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו - 1996 (להלן: "חוק המעצרים").

מהוראות סעיף 21 הנ"ל עולה כי הסמכות להורות על מעצרו של נאשם עד תום ההליכים קמה לו, לביהמ"ש, רק בהתקיים שני תנאים מצטברים והם:

א.שמתקיימת עילת מעצר.

ב.שישנן ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של הנאשם.

3.הבה נבדוק, להלן, האם במקרה שבפניי ישנה עילת מעצר וישנן ראיות לכאורה.

א.קיומה של עילת מעצר - לאור העובדה שהמשיב מואשם, בין היתר, בביצוע עבירה לפי סעיף 334 + 335 (א) (1) לחוק העונשין, ולאור הוראות סעיף 21 (א) (1) (ג) (4) לחוק המעצרים, חזקה כי מתקיימת במקרה זה עילת מעצר לפי סעיף 21 (א) (1) (ב) לחוק המעצרים, המוכרת כ"עילת המסוכנות". חזקה זו ניתנת אמנם לסתירה, אולם לאור עובדות ונסיבות המקרה, כפי שהן עולות, לכאורה, מחומר החקירה המצוי בתיק החקירה שהוצג לעיוני, אני קובע כי לא עלה בידי המשיב לסתור חזקה זו.

ב.קיומן של ראיות לכאורה- כאמור, עיינתי בחומר החקירה שמצוי בתיק החקירה, שהוצג לעיוני. נחה דעתי שיש די והותר ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של המשיב בהתייחס לשתי העבירות שבביצוען הוא מואשם.

4.בהתאם להוראות סעיף 21 (ב) (1) לחוק המעצרים, משמוצא ביהמ"ש שיש עילת מעצר וישנן ראיות לכאורה, חייב הוא לבדוק "אם ניתן להשיג את מטרת המעצר בדרך של שחרור בערובה ותנאי שחרור שפגיעתם בחירותו של הנאשם פחותה". היינו, על ביהמ"ש לבדוק אם יש בנמצא חלופת מעצר ראויה ורק אם מגיע ביהמ"ש למסקנה שאין, במקרה הקונקרטי הנדון בפניו, חלופת מעצר ראויה, יצווה על מעצרו של הנאשם עד תום ההליכים.

במקרה שבפניי הופנה הנאשם לקבלת תסקיר מעצר, זאת כדי לבחון את קיומה של חלופת מעצר ראויה.

ביום 16/6/10 ניתן תסקיר מעצר (להלן: "התסקיר"). התסקיר מבוסס על שיחות שקיים קצין המבחן עם המשיב, עם הוריו, עם סבו, עם סבתו, עם המתלונן, עם אמו של המתלונן ועם מעסיקו של המשיב. בתסקיר ממליץ ק. המבחן לשחרר את המשיב למעצר בית מלא בבית הוריו, בפיקוחם של הוריו ושל סבו וסבתו, זאת לאחר שלפי הערכת קצין המבחן "... הסיכון להישנות מעשים פוגעניים, כמתואר בכתב האישום, אינו גבוה וניתן להפחיתו על ידי חלופת מעצר ופיקוח מותאמים, בליווי פיקוח טיפולי" של שירות המבחן. כן ממליץ קצין המבחן להעמיד את המשיב בפיקוח מעצרים. כפי שצויין לעיל, שוחח קצין המבחן גם עם המתלונן ועם אמו ולאור שיחותיו אלה הוא מעריך "שחזרתו של מוחמד לבית הוריו לא מהווה אקט מאיים עליהם".

בישיבת יום 20/06/10 הביע ב"כ המבקשת התנגדות לקבלת המלצת קצין המבחן וביקש להורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים. הסניגור, לעומתו, ביקש לקבל את ההמלצה ולשחרר את המשיב לחלופה שהוצעה ע"י קצין המבחן.

לאחר ששקלתי בעניין, תוך שנתתי את דעתי לטיעוני הצדדים, לאמור בתסקיר, לעמדת המתלונן ואמו, כעולה מהתסקיר ולאור התרשמותי החיובית מאביו של המשיב ומסבו, שנחקרו בישיבת יום 20/06/10, הגעתי למסקנה שהחלופה המוצעת הינה חלופה ראויה, שיש בה כדי להפחית למינימום ואולי אף לאיין את מסוכנותו של המשיב.

אשר על כן, אני מורה לשחרר את המשיב בתנאים כדלקמן:

א.המשיב ישהה במעצר בית מלא בבית הוריו שבטמרה, בפיקוחם של אביו, אמו, סבו וסבתו, עד תום ההליכים נגדו בת.פ. 10- 05- 28339.

ב.נאסר על המשיב ליצור כל קשר, לרבות קשר טלפוני, עם מי מעדי התביעה שאיננו איש משטרה, עד לתום פרשת התביעה בת.פ. 28339-05-10.