מדינת ישראל נ' עגלוני

הכרעת דין

האישום

על פי עובדות כתב האישום ביום 28.05.12 בשעה 10:42 קיבל הנאשם דו"ח ברירת משפט (500 ₪) בגין כניסה לגן הבונים (ליד רמזור שער יפו) על אף תמרור האוסר זאת לרכבים בלתי מורשים, בניגוד לתקנה 22(א) לתקנות התעבורה תשכ"א –1961.

הנאשם ביקש להישפט. במועד ההקראה כפר סנגורו במיוחס לו, תוך שהוא מסביר כי במקום היה תמרור שאפשר חניה למוניות מגדל דוד אך הוא הוסר. כמו כן, ציין בא כוח הנאשם כי הנאשם עמד בחזית הכביש לפני הכניסה לגן יחד עם מונית נוספת.

דיון בראיות

ראיות המאשימה

מטעם התביעה העיד רס"ל לויטן משה וידאל, עורך הדו"ח. לדבריו באזור שער יפו ישנה בעיה כיוון שנהגי מוניות רבים עוצרים במקומות אסורים על מנת לחפש לקוחות. אחד המקומות הבעייתיים הוא אזור גן הבונים לשם נכנסים נהגי המוניות לא אחת על מנת לבצע פניית פרסה. השוטר הסביר כי לגן הבונים הכניסה אסורה עם רכב למעט למי שמגיע לבית הספר, למרכז אמריקאי נוצרי או, להבדיל, לבית הקברות הנמצא במקום.

בצורה בהירה מתאר השוטר כי אותו הבוקר קיבל הנחיה לתת דגש לאזור נשוא ענייננו. הוא מבהיר כיצד אכיפת התמרור נעשית תוך שיקול דעת ומתן תשומת לב, האם מתקיימת לוויה במקום אותה שעה ותוך שיתוף פעולה עם מש"ק הרובע הנוצרי אשר אוחז ברשימת מורשי כניסה למקום. גם מדבריו של הנאשם עולה כי מופעל שיקול דעת שכן לעיתים הנאשם נדרש להכניס נוסעים לבית העלמין ואז אין מעירים לו (פרוטוקול ע' 5 , ש' 5-4).

התופעה כה רווחת עד שעד התביעה זוכר בבהירות כי הזהיר את מנהל התחנה באופן כללי ואף הזהיר את הנהג הספציפי הוא הנאשם שבפני, בטרם ניתן לו הדו"ח הנוכחי.

השוטר מתאר כי הנאשם נצפה על ידו כשהוא נכנס לתוך הגן ועל כן המתין לו עד שיצא משם, הכל תוך שהשוטר שוהה ברכב סמוי. "ראיתי את הנאשם נכנס לגן הבונים, יוצא ממנו ואז עומד ואז ניגשתי אליו." (ע' 4, ש' 4). מהדו"ח עולה בצורה מפורשת כי התמרור נראה היטב לעין ומוצב משני צדי הכביש וכן כי "התמרור נבדק טרם אכיפתו" .

רס"ל לויטן מציין יותר מפעם אחת כי הוא מכיר את הנאשם מתוקף תפקידו כסייר באזור. כמו כן, הוא מתאר את המראה הייחודי של המונית בה נוהג הנאשם. אציין כי הנאשם לא רק שאינו מתנגד לתיאור הרכב, הוא אף הנהן בהסכמה. גם את ההיכרות המוקדמת בין השניים מאשר הנאשם- "...שהוא מכיר אותנו, הוא חבר שלנו..." (ע' 4, ש' 18).

במהלך חקירתו הנגדית של עד התביעה הועלו שאלות רבות בנוגע להתנהלות הכללית באזור בעבר, כגון: על ידי מי הוסר בעבר התמרור, כמה חניות מוסדרות יש בתחנת המוניות מגדל דוד ועוד כהנה וכהנה שאלות אשר לא מצאתי אותן רלוונטיות לאישום המונח לפתחי. מותב זה דן בדו"ח הספציפי של הנאשם העומד בפניו או כפי שהיטיב לומר הנאשם: "אני כאן בגלל הדו"ח שלי..." (ע' 5, ש' 4) . בכל מקרה עד התביעה היה מעורה בכל ההתפתחויות שארעו באזור זה והוא הדגיש כי כל השינויים המתוארים בוצעו לפני זמן רב וכי "...ללא ספק היה ברור לכל הצדדים שהכניסה למקום, החניה למקום (רוצה לומר במקום- מ.ק) באותה עת אסורה."

הפרטים להם נדרש עד התביעה בעדותו מעידים על מהימנות גבוהה, והעובדה כי אינו חושש לציין כאשר אינו זוכר את העובדות לאשורן רק מעצימה זו. כך למשל כאשר לא זכר אם היה עמו פקח או לא (פרוטוקול ע' 3, ש' 13-7) ציין זאת בפני.

ראיות ההגנה

מטעם ההגנה העידו הנאשם ומר חוסין קרש - מנהל תחנת מוניות מגדל דוד.

לשיטת הנאשם השוטר ישב ברכב של העירייה ממנו יצא עם פקח עירייה ועוד מישהו. לדבריו, לא ייתכן שצפה בו נכנס לגן הבונים, שכן הוא שהה עם מונית נוספת לפני הכניסה לגן, השעה הייתה שעת לילה והם עמדו בפני יציאה (ע' 4, ש' 22-21). לדברי הנאשם, השוטר מסר לו כי מישהו דיווח לו על כך שהנאשם נכנס לגן. הוא מוסיף וטוען כי הפקח נשלח לתת דו"ח לנהג המונית השני.

תיאורו של הנאשם כפי שפורט לעיל לא הוכח ואף הופרך על ידי המאשימה. תחילה התגלו סתירות בתיאורי הזמנים כפי שעלו מעדות הנאשם. הנאשם מתאר למשל כי שהה בשעת לילה לפני התמרור, אם כי כשנדרש לנקוב בשעה בחר בשעה 17:00 אשר לכל הדעות מוגדרת כשעת אחה"צ. סתירה זו זועקת לעין בהשוואה לעדותו העקבית של השוטר ולדו"ח בו צוינה שעת האירוע – 10:42 , דהיינו בבוקר, לא אחר הצהריים ולא בלילה. הסנגור ניסה לטעון כי 10:42 יכול להיות גם לילה, אולם אין לטענה זו שחר, לא רק משום שהשוטרים רושמים 22:42 ברצונם לתאר לילה, אלא גם משום שבתיאור המילולי נרשם "שעת אור יום".

לגבי כיוון הגעתו של השוטר, כאשר נדרש הנאשם להבהיר כיצד ראה מהיכן הגיע השוטר, כיוון שזה הגיע מאחורי רכבו, ציין כי הביט לאחור. הסבירות כי כך היה, אינה גבוהה במיוחד בשל תיאור המקרה כפי שהציגו כמה דקות קודם לכן- "אני עמדתי והאוטו היה מונע, היתה עליי חגורה, שנינו עמדנו לצאת..." (ע' 4, ש' 21).

הנאשם מעיד מחד גיסא כי פקח עיריה נשלח לתת דו"ח לנהג מונית אחר ששהה עמו באותו המקום, ומאידך גיסא הלין על כך שהנהג השני לא קיבל דו"ח משטרה כמוהו (ע' 5, ש' 9), בהמשך הוא חוזר ואומר כי נהג המונית השני כן קיבל דו"ח ואף ביקש להישפט בגינו (ע' 5, ש' 19). כל הפרטים הללו לרבות זהותו של הנהג השני ידועים לנאשם (ע' 5, ש' 23) ואף על פי כן לא טרח להביאו כעד מטעמו. היות שהנאשם התבלבל בין יום ללילה, אני מסופקת אם אכן היה נהג מונית נוסף נוכח באותו מקום ובאותה שעה כמתואר על ידי הנאשם. מכל מקום אי הבאת עד רלוונטי שבשליטת הנאשם פועלת לרעתו.

גם עדותו של מנהל תחנת המוניות לא הועילה לנאשם. הוא כמובן לא יכול להעיד לגבי נסיבות ביצוע העבירה ומטרת הגעתו לעדות לא היתה רלוונטית לאישום שבפני.