מדינת ישראל נ' עביד

החלטה

בפני בקשה לביטול הכרעת דין וגזר דין שניתנו בהעדר הנאשם והנוגע לאי מתן זכות קדימה לרכב אחר הנכנס לצומת או להתמזגות כבישים מכביש אחר, בניגוד לתקנה 64(ג) + 22(א) לתקנות התעבורה, תשכ"א- 1961 (להלן: "התקנות").

הנאשם קיבל לידיו הזמנה לדין וכתב אישום בה צוין כי הוא מוזמן להתייצב בבית המשפט ביום 25.6.12 כדי להישפט על העבירה. הנאשם חתום על קבלת ההודעה.

הנאשם עותר לביטול פסק הדין שכן לטענתו הוא טעה והגיע לבית המשפט ביום 29.6.12 (יום שישי) וזאת מאחר והשוטר אמר לו במועד ביצוע העבירה, 29.5.12, כי הדיון יתקיים בעוד חודש. אני מסופקת אם זו הסיבה לאי התייצבותו, שכן אם כך היו פני הדברים, מדוע לא הגיש הנאשם בקשה לביטול כבר ביום א' הקרוב (1/7/12) אלא המתין לקבלת גזר הדין בדואר?

סעיף 130 (ח) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982 קובע, כי די בקיומה של אחת משתי עילות כדי לחייב ביטול פסק דין שניתן בהעדר:

העילה הראשונה דורשת קיומה של סיבה מוצדקת לאי ההתייצבות, והשנייה דורשת להראות כי קיים חשש ממשי לעיוות דין, (ראה: רע"פ 9811/09 סמימי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, מיום 29.12.09); רע"פ 5146/09 שרעבי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, מיום 28.7.09), רע"פ 1773/04 אלעוברה נ' מדינת ישראל(לא פורסם, מיום 23.2.04), רע"פ 9142/01 איטליא נ' מדינת ישראל, פ"ד נז(6) 793; רע"פ 5377/03 וג'די נ' מדינת ישראל (לא פורסם, מיום 29.6.03)).

עניינו של המבקש לא נמנה עם אחת מהעילות  הנ"ל. גם בהנחה שהסיבה לאי הופעה במועד הדיון הינה טעות, הרי הלכה פסוקה קבעה לא אחת כי אין בכך עילה מוצדקת לביטול פסק הדין ובזבוז זמנם היקר של בתי המשפט והמאשימה (ראה: ר"ע 418/85 פרץ רוקנשטיין נ' מדינת ישראל פ"ד לט(3) 279 וע"פ(ים) 2161/08 קורנפלד נ' מ"י (לא פורסם, מיום 29.7.08) שם נאמר כי: "פתיחת פתח שכזה לציבור "השוכחים" או "הטועים" למיניהם...תביא להצפה בלתי נסבלת של בתי המשפט, העמוסים ממילא ושלא לצורך").

לגבי מהות העבירה, מדובר בעבירה של אי מתן זכות קדימה שהינה עבירה מסוכנת. הנאשם למעשה מודה בבקשתו בביצוע העבירה, לגרסתו, הוא נתן זכות קדימה לרכב אחד אולם, את הרכב השני הוא לא ראה, וזאת מאחר ו"יש מסגד ואחרי המסגד בכביש בזווית שלא מאפשר לראות". עוד טוען הנאשם, כי מאחר ולאחר הפניה ימינה יש מפרץ לתחנת אוטובוס לא נגרמה כל סכנה או הפרעה.

בנסיבות אלו, גם לגופה של העבירה, הנאשם מודה בביצועה והעונש שנפסק אינו מחמיר עמו.

אשר על כן, מכל האמור לעיל, הבקשה נדחית.  

לפנים משורת הדין נוכח הטענה בדבר מצב כלכלי קשה, אני מאפשרת לשלם את הקנס בארבעה תשלומים חודשיים שווים, החל מיום 10/8/12, כמו כן אני דוחה את הפקדת הרישיון ליום 10/8/12.

מובהר לנאשם כי העונש המקובל לנהיגה בזמן פסילה הינו עונש של מאסר בפועל. על הנאשם להפקיד רישיונו במועד שנקבע, אם לא יעשה כן, מחד ייחשב פסול לנהיגה ומאידך תקופת הפסילה לא תיחשב לו.

ניתנה היום, כ"ח תמוז תשע"ב, 18 יולי 2012, בהעדר הצדדים.

מזכירות תשלח ההחלטה בדואר רשום ותודיע טלפונית למבקש עיקרי ההחלטה.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: