מדינת ישראל נ' עבו

החלטה

בפני בקשה לביטול פסק דין בהעדר המבקש, בגין פס"ד שניתן בתאריך 3.11.13

המיוחס למבקש דו"ח בו נהג ברכב ובעת שהיה בתנועה השתמש בטלפון שלא באמצעות דיבורית בניגוד לתקנה 28(ב) לתקנות תעבורה.

בתאריך 18.11.13 הגיש המבקש כאמור בקשה לביטול פס"ד בהעדר וטען כי:-

המבקש לא התייצב לדיון האמור וזאת לטענתו כיוון שלא קיבל זימון לידיו.

המבקש טוען כי הוא לא דיבר בטלפון שלא באמצעות דיבורית

בנסיבות אלו טוען המבקש לביטול פס"ד בהעדר, על מנת לתת את יומו בבית המשפט.

מנגד, המשיבה מתנגדת לבקשה שכן המבקש זומן כדין, ובחר שלא להתייצב בנסיבות אלה כאמור מתנגדת המשיבה לבקשה.

לאחר שעיינתי במסמכים שהוגשו על ידי ב"כ המבקש, ובתגובת התביעה החלטתי שלא להיעתר לבקשה, שכן המבקש זומן כדין.

המדובר בתיק מסוג ברירת משפט בו היה על המבקש להתייצב במועד להתחקות אחר ההליך, בנסיבות השמורים עם המבקש בחר כאמור שלא להתייצב וזאת מהטעמים השמורים עמו.

לגוף הבקשה, בתיק יש אישור הדואר, כאשר בפרטי אישור המסירה נמסר כי ההזמנה הגיעה לידי הנמען ואף חתם על אישור המסירה,לפיכך קמה חזקת מסירה כקבוע בתקנה 44 א' לתקנות סד"פ.

" הוראות החוק בעניין מתן פסק דין בהיעדר אינן בעלות גוון טכני, אלא בבסיסם עומדים שיקולים מהותיים ביותר. הם נועדו למנוע "מצבים בהם יוכל נאשם לסכל או לעכב את ההליך באמצעות אי התייצבותו בתחילת המשפט או בהמשכו " [עיינו והשוו: רע"פ 9174/09 יעקב בן יששכר נ' מ"י ].

מכל מקום, משלא הייתה התייצבות מטעמים הנעוצים במבקש, לא יכול הוא לטעון שלא ניתן לו יומו (עיין: רע"פ 9142/01).

אי התייצבות, רואים אותה, כהודייה בעובדות כתב האישום, כך על פי סעיף 240 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב- 1982 (להלן: "חסד"פ") ולבית המשפט סמכות לשפוט בהעדר. [ עיינו: רע"פ 2584/09, רע"פ 206/10 ].

מטעמים השמורים עם המבקש לא צורף תצהיר לבקשה.

כאמור המדובר בעבירה מסוג ברירת משפט, ברע"פ 7223/06 יהודה יולזרי נגד מדינת ישראל בבית משפט העליון נפסק על ידי כב' השופט ס'. גובראן כי:-

" תכליתה של ברירת הקנס הינה לעודד תשלום קנס ללא התדיינות ובכך להקל הן על האזרח והן על מערכת אכיפת החוק.... משבחר המבקש להישפט, הוא חושף את עצמו לנשיאה במלוא העונש".

המבקש נוהג משנת 98 ולחובתו 7 הרשעות קודמות ובכלל זה עבירות בטיחותיות, לפנים משורת הדין בית משפט לא הטיל על הנאשם פסילה על תנאי והסתפק בהטלת קנס בסך 2000₪ כך שהעונש הולם בהתחשב בנסיבות העבירה ובעברו התעבורתי של המבקש.

בניגוד לדעת המבקש, ובהעדר טענת הגנה ממשית לגופו של עניין, לא נראה לי כי קיים חשש כלשהו לעיוות דין , ולכן הבקשה נדחית.

מאחר ובמקרה זה אין כל מחלוקת עובדתית , מצאתי לנכון לתת החלטתי על יסוד הטענות הכתובות שהובאו בפניי על ידי הצדדים.