מדינת ישראל נ' עבדולייב

פסק דין

א.בפנינו ערעור המדינה על גזר דינו של בית משפט השלום בחדרה (כב' השופטת הבכירה פנינה ארגמן), מיום 8.4.13, בת.פ. 39429-04-12, לפיו נדון המשיב ל-6 חודשי מאסר בפועל שירוצו בעבודות שירות, מאסר על תנאי לתקופה של 10 חודשים למשך 3 שנים, למקרה ויעבור עבירה מסוג אלימות גופנית או מילולית שעונשה שנתיים מאסר ומעלה, תשלום קנס של 10,000 ₪ או 100 ימי מאסר תמורתו, וכן פיצוי המתלונן בסכום של 20,000 ₪.

ב.הנסיבות הצריכות לענין הינן בתמצית אלה:

כנגד המשיב, יליד 1992, הוגש כתב אישום בו נטען, כי בתאריך 25.2.12, סמוך לשעה 00:40, ביקש המשיב מן המתלונן, בהיותו במספרה בחדרה, להתלוות אליו לבנין סמוך. המשיב אחז את המתלונן בידו, ובהמשך משך אותו בחולצתו לקומה השניה בבנין סמוך. בנסיבות אלה איים המשיב בפגיעה שלא כדין בחייו ו/או בגופו של המתלונן בכך שאמר לו: "בן זונה, אל תדאג היום אתה תאכל אותה", וזאת בכוונה להפחיד את המתלונן.

המשיב שלף סכין מכיס מכנסיו ובאמצעותה פצע את המתלונן פצע קרוע בלחי שמאל – חתך באורך כ-9 ס"מ מכיוון אוזן ימין בצורת חצי עיגול לכיוון הפה. הפצע הצריך תפירה, וכן פצע קטן במצח מימין.

בהמשך ירד המתלונן קומה ופגש את המשיב כשהוא אוחז בידו בסכין.

המשיב פנה לאדם אחר שהיה במקום, ושאל את האחר האם המתלונן אמר לו שהמשיב הוא מלשין? משאותו אחר הנהן בראשו ואמר כן, אמר המשיב למתלונן "אל תשקר", הניף את ידו הימנית ופצע את המתלונן עם הסכין בכף ידו השמאלית, חתך באורך כ-3 ס"מ.

משיצאו השניים אל מחוץ לבנין, איים המשיב בפגיעה שלא כדין בחייו או בגופו של המתלונן בכך שאמר לו : "אם תגיד למישהו על המקרה אני אזיין אותך", וזאת בכוונה להפחידו.

ג.המערערת ייחסה למשיב בכתב האישום את העבירות הבאות:

איומים לפי סעיף 192 של חוק העונשין, התשל"ז -1977 (להלן: "החוק").

פציעה כשהעבריין מזויין, לפי סעיף 335 (א) (1) של החוק + סעיף 334 של החוק.

החזקת סכין למטרה לא כשרה לפי סעיף 186 של החוק.

ד.בישיבת בית המשפט שהתקיימה ביום 16.10.12, כפר המשיב בעובדות כתב האישום, אך בישיבה נוספת מיום 4.12.12 חזר בו המשיב מן הכפירה (לאחר שבוצע תיקון בכתב האישום), המשיב הודה בעובדות כתב האישום המתוקן, והורשע בהתאם.

ה.בית משפט קמא הורה על הזמנת תסקיר שירות המבחן. מעיון בתסקיר מתאריך 31.1.13 עולה, כי המשיב השלים 10 שנות לימוד, ולדבריו, סבל מקשיים בלימודים עקב קושי לשבת בשיעור להתרכז. את הפסקת לימודיו הסביר המשיב על רקע תאונה שעבר בגיל 17 ובעטיה אושפז למשך מספר חודשים. צוין בתסקיר שירות המבחן כי לפי מידע העולה מתסקיר שירות המבחן לנוער (בנוגע לעבירות שביצע המשיב בהיותו קטין), עזיבת הלימודים בכיתה י"א נעשתה בהחלטת בית הספר על רקע המשך בעיות התנהגות ומעורבותו של המשיב בקטטה. להערכת קצינת המבחן, מעורבותו של המשיב בעבירות היתה בסמוך לנשירתו ממסגרת לימודית, והתחברות לחברה שלילית.

ו.בשירות הצבאי עבר המשיב טירונות כחייל במרכז קידום אוכלוסיות מיוחדות. לדבריו, שובץ בהמשך ליחידה קרבית, והספיק להשלים כשנה ומחצה במסגרת הצבא, כשהוא תיאר השתלבות טובה ללא קשיים מיוחדים, אם כי ריצה עונש מאסר עקב עריקות.

ממידע שהתקבל משירות המבחן לנוער עולה, כי המשיב היה מוכר להם בין השנים2005-2012, בגין עבירות רכוש ואלימות, וכן עולה כי במרץ 2012, לאחר סיום הטירונות ריצה מאסר בגין סירובו להתפנות על רקע בקשתו לשרת ביחידה קרבית.

צויין עוד, כי באופן פורמלי המשיב חייל בשירות סדיר, אך בפועל הוא נפרד מהצבא מזה תקופה ממושכת על רקע המשך התנגדותו לשרת בתפקיד שאינו קרבי.

ז.ממידע שעולה מתסקיר המעצר שהוגש בעניינו של המשיב עולה, כי המשיב מסר שבעת שתיית אלכוהול הוא עלול לנהוג באלימות. ההתרשמות מן המשיב היתה כי מדובר בצעיר אימפולסיבי המתקשה להפעיל שיקול דעת נכון וזקוק לגבול חיצוני על מנת שיוכל לזהות, אפילו באופן ראשוני, את מניעי התנהגותו, ונראה כי המעצר היווה עבור הרתעה והציב לו גבול פנימי.

ח.במסגרת תסקיר המעצר העריכה קצינת המבחן שקיימת רמת סיכון בינונית לחזרה על התנהגותו.

לפי מידע שנמסר ממנחה הקבוצה של נאשמים המצויים ב"מעצר בית", השתלב המשיב בקבוצה החל מסוף חודש ספטמבר והגיע בדרך כלל למפגשים, אך בשלושת השבועות האחרונים הפסיק להגיע. צויין בתסקיר, כי המשיב הצהיר על נטילת אחריות למעשיו, אך עלה ספק באשר לחיבור האמיתי שלו לדברים. ההתרשמות היתה, שהמשיב עסוק בשאלת כדאיות השתתפותו בקבוצה והשפעתה על ההליך המשפטי. המשיב נטל חלק בפעילות שטח שהתקיימה במסגרת הקבוצה ובמהלכה גילה מעורבות ועמד בכללי הפעילות.