מדינת ישראל נ' עבדו

הכרעת דין

כנגד הנאשם נרשמה, ביום 21.2.12, הודעת תשלום קנס בגין שימוש בטלפון נייד, שלא באמצעות דיבורית המותקנת ברכב, בעת שהרכב בתנועה (להלן – הדו"ח), עבירה על תקנה 28(ב) לתקנות התעבורה.

הנאשם כפר באישום המיוחס לו וביום 21.2.12, נשמעו הראיות בתיק שבנדון.

מטעם המאשימה, העיד רס"מ סופר טיראן, עורך הדו"ח והוגש הדו"ח, שסומן ת/1.

מטעם ההגנה, העיד הנאשם בלבד.

ע"פ גרסת המאשימה, ביום 21.2.12, בסמוך לשעה 12:10, נהג הנאשם ברכב בחולון, ברחוב דב הוז ובהגיעו לצומת עם רחוב אילת, נצפה על ידי עד התביעה כאשר הוא אוחז את טלפון נייד בידו הימנית, בצמוד לאוזנו הימנית. העד נסע כברת דרך אחרי הנאשם והבחין בו אוחז את הטלפון בידו כל העת, עד שצפר והורה לנאשם לעצור את הרכב ואז הבחין בו מוריד את הטלפון מידו.

העד רשם מפי הנאשם את הדברים הבאים:" לא דיברתי, רק שמתי את היד על האוזן ויש לי אוזניה בפלאפון והשוטר לא הסכים לבדוק את יומן השיחות ואמר שיומן השיחות לא מעניין אותו".

על פי גרסת הנאשם, הוא נהג כאמור, אך לא אחז את הטלפון הנייד בידו. לטענתו, יש לו אוזניה בה הוא עושה שימוש כאשר הוא משוחח בטלפון הנייד ברכב.

לאחר שבחנתי גרסאות הצדדים, הראיות שהוגשו מטעמם ושמעתי עדויותיהם, השתכנעתי במידה הנדרשת במשפט פלילי כי הנאשם עבר את העבירה המיוחסת לו בכתב האישום וזאת מהנימוקים הבאים:

עד התביעה תיעד באופן מפורט את נסיבות ביצוע העבירה, תוך התייחסות לכל רכיביה ולעובדות הרלוונטיות לאישום. העד ציין כי הבחין בנאשם כאשר הטלפון הנייד בידו הימנית, צמוד לאוזנו הימנית ואף נסע אחריו כברת דרך במהלכה המשיך הנאשם לאחוז את הטלפון הנייד בידו והוריד אותו לאחר שנדרש לעצור על ידי העד.

עדותו של עד התביעה הייתה עניינית, בהירה, עקבית ולא נסתרה בחקירה נגדית.

גרסת הנאשם לא עשתה עלי רושם אמין. בדו"ח נרשם מפי הנאשם כי שם את ידו על האוזן, אך בבית המשפט זנח הנאשם כליל טענה זו והציג גרסה אחרת, לפיה לא נגע בטלפון הנייד, מבלי להתייחס לטענת העד לפיה ראה אותו אוחז את הטלפון הנייד בצמוד לאוזנו הימנית.

העד הבחין בנאשם עוד לפני שהורה לו לעצור, נסע אחריו כברת דרך והבחין בו ממשיך ואוחז טלפון נייד בידו, דהיינו, ראה את ביצוע העבירה לאורך פרק זמן של מספר דקות. לא מצאתי בגרסת הנאשם כל טיעון ממשי שיש בו כדי לסתור את האמור בדו"ח.

לאור כל האמור לעיל, ולאחר ששבתי והזהרתי עצמי, שכן עדות יחידה הוצגה בפני במסגרת פרשת התביעה, הנני קובעת כאמור, כי הנאשם עבר עבירה כמיוחס לו בכתב האישום שבנדון.

זכות ערעור כחוק.

ניתנה היום, כ"ח אדר תשע"ג , 10 מרץ 2013, במעמד הצדדים התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: