מדינת ישראל נ' עבדאללה שחדה(עציר)

גזר דין

רקע

הנאשם הורשע בהתאם להודאתו בעובדות כתב האישום בעבירות הבאות:

א.הסעת תושב זר השוהה שלא כדין, לפי סעיף 12א (ג)(1) לחוק הכניסה לישראל, תשי"ב- 1952 (להלן: "חוק הכניסה לישראל").

ב.נהיגה בזמן פסילה, לפי סעיף 67 לפקודת התעבורה (נוסח חדש), תשכ"א- 1961 (להלן: "פקודת התעבורה").

ג.הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, לפי סעיף 275 לחוק העונשין, תשל"ז- 1977.

ד.נהיגת רכב מנועי ללא רישיון, לפי סעיף 10 (א) לפקודת התעבורה.

ה.חוסר פוליסה, לפי סעיף 2 לפקודת ביטוח רכב מנועי (נוסח חדש), התש"ל- 1970.

על-פי המתואר בעובדות כתב האישום, במועד הרלוונטי לכתב האישום עמדה בתוקפה החלטת בית משפט השלום לתעבורה בפתח תקווה במסגרת פ"ל 1933-05-12 הפוסלת את הנאשם מלנהוג. בתאריך 31.3.13, בשעה 09:49, במחסום משטרה בציר שבין כפר ברא לכפר קאסם (להלן: "המחסום"), מילאו תפקידם כחוק השוטרים שירית דרחי-שמש (להלן: "השוטרת") והשוטר ניריה מתנה (להלן: "השוטר") (להלן: "השוטרים"). בנסיבות אלו, הסיע הנאשם ברכב משא מסוג מיצובישי (להלן: "הרכב") את תושב האזור, כאשר אין בידו אישור כניסה ושהייה בישראל על פי חוק. מיד ובסמוך כאשר הגיע הנאשם למחסום, נעצר על ידי השוטרת לבדיקה. השוטרת ביקשה מהנאשם מסמך מזהה, והנאשם השיב כי אין ברשותו. מיד ובסמוך, נהג הנאשם ברכב לאחור ונמלט מהמקום. מיד ובסמוך, עלו השוטרים לניידת המשטרה ונסעו בעקבות הנאשם. בהמשך, הגיע הנאשם לרחוב יפו בכפר ברא, פרק מהרכב ונמלט. השוטר צעק לעבר הנאשם לעצור והזהירו בשימוש במכשיר הטייזר (להלן: "המכשיר"). הנאשם לא ציית להוראות השוטר והמשיך במנוסתו. השוטר ירה חץ מהמכשיר, אשר החטיא את הנאשם. לאחר מרדף, נעצר הנאשם על ידי השוטר. בנסיבות המפורטות, נהג הנאשם כאשר הוא פסול לנהיגה, ללא ביטוח וללא רישיון.

טיעוני הצדדים

לטענת ב"כ המאשימה, עו"ד קרן פינקלס, הנאשם יליד 1967, אשר שוהה בישראל עם היתר מיוחד וזאת נוכח היותו נשוי לתשובת ישראל. ההיתר מוארך מעת לעת. בתאריך ה- 31.3.13 הנאשם הסיע את תושב השטחים. לא מדובר באדם זר, אלא בחתנו של הנאשם. הנאשם נהג ברכב, כאשר הוא יודע שהוא פסול לנהיגה. ביום 8.5.12 נשפט הנאשם בבית המשפט לתעבורה בפתח תקווה בנוכחותו בגין עבירה של נהיגה בפסילה. לנאשם עבר תעבורתי מכביד. מגיליונו התעבורתי של הנאשם עולה כי הנאשם הורשע בעבר בנהיגה בפסילה. הנאשם נפסל לנהיגה בעבר ל-18 חודשים ול-24 חודשים. לא מדובר בפסילה ראשונה ולא בפסילה שנייה של הנאשם, מדובר בנאשם שנוהג באופן קבוע בפסילה. נגד הנאשם תלוי ועומד מאסר מותנה בר הפעלה של 6 חודשים על עבירת הסעת שב"ח, מאסר מותנה בר הפעלה של 3 חודשים על נהיגה בפסילה, פסילה על תנאי בת הפעלה של שנה, וכן פסילה על תנאי בת הפעלה של 3 חודשים. מדובר בנאשם שמקבל אישור שהייה זמני בישראל מתוקף נסיבותיו, אך אין הדבר מקנה לנאשם את הזכות לבצע עבירות. מדובר בעבירה שעשויה לפגוע בביטחון ישראל, לא בכדי חתנו של הנאשם לא מקבל אישור שהייה בישראל. למרות זאת, הנאשם לוקח את החוק לידיים ומביא את חתנו לישראל כדי לבקר את בתו. מתחם הענישה הראוי בעבירות התעבורה נע בין מספר חודשי מאסר בפועל ל-24 חודשים. מתחם הענישה הראוי בעבירה של הסעת שב"ח נע בין חודש לשישה חודשי מאסר בפועל. סה"כ המתחם הראוי לכלל העבירות נע בין מאסר בפועל שלא יפחת משנה לבין 36 חודשים. המאשימה עתרה להטלת מאסר בפועל שנמצא בתוך המתחם, הפעלת המאסרים המותנים במצטבר, מאסר על תנאי לתקופה המקסימאלית, פסילה בפועל, פסילה על תנאי, קנס כספי משמעותי, וכן לחילוט הרכב.

לטענת ב"כ הנאשם, עו"ד ראעד מוחמד, יש לנקוט בגישת "בית הלל" בנוגע לנאשם. מדובר בנאשם ששירת את המדינה, ויתר על ארץ מולדתו, פעל למען ביטחון מדינת ישראל. לעניין הסעת השב"ח, חוק הכניסה לישראל מטרתו לטפל בסכנה מסוימת, אם בביטחון מדינת ישראל או ברכוש אזרחי מדינת ישראל. במקרה דנן, הנאשם מודה שהוא ביצע עבירה, אך מדובר בחתנו של הנאשם, ולכן לא נשקפת ממנו סכנה ביטחונית. מדובר באדם מבוגר, אשתו בהריון. זוהי הפעם הראשונה שבה הנאשם נעצר לתקופה ממושכת. מעצרו של הנאשם גרם לו להפנים את החומרה שבנהיגה בזמן פסילה. ב"כ הנאשם טען כי מתחם הענישה הראוי, בהתאם לנסיבותיו האישיות של הנאשם, הינו נמוך משנת מאסר בפועל. ב"כ הנאשם עתר להפעלת המאסרים המותנים בחופף לעונש שיוטל בגין תיק זה.

הנאשם עצמו הביע חרטה על מעשיו. הנאשם נטל אחריות למעשיו, אך טען כי לא הבין את חומרת העבירה. הנאשם ציין כי הוא אב ל-15 ילדים, אשתו בהריון.

דיון וגזירת הדין

לאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים סבורני כי יש לגזור על הנאשם עונש מאסר בפועל, יחד עם הפעלת המאסרים המותנים בחופף ובמצטבר. כן יש לגזור על הנאשם פסילה בפועל, וזאת לצד הפעלת הפסילות המותנות.

בקביעת מתחם העונש ההולם, בהתאם לעקרון ההלימה, יש להתחשב בערך החברתי שנפגע, במידת הפגיעה בו, במדיניות הענישה הנוהגת ובנסיבות הקשורות בביצוע העבירה. במקרה דנן, הערכים החברתיים אשר נפגעו על-ידי ביצוע העבירות הינם זכותה של מדינה ריבונית לקבוע את זהות הבאים בשעריה, ביטחונו של ציבור המשתמשים בדרך והגנה על תפקודה התקין של המשטרה.

בחינת מידת הפגיעה בערך המוגן מובילה למסקנה כי בכל הנוגע לעבירות התעבורה, נגרמה פגיעה משמעותית בערך המוגן. הנאשם נהג ברכב כאשר הוא פסול לנהיגה, רכבו ללא פוליסה וללא רישיון. כמו כן, נגרמה פגיעה משמעותית בכך שכאשר נעצר הנאשם, הוא נמלט מהשוטרים. בכל הנוגע לעבירת ההסעה, הפגיעה בערך המוגן הינה ברף הנמוך. הנאשם הסיע את חתנו, בעלה של בתו. אמנם קיימת אף בכך פגיעה ביכולתה של המדינה לקבוע את שהות הבאים בשעריה, אך במידה מועטה, וזאת בהשוואה להסעה של אדם זר.

לעניין ההבחנה בין הסעה שלא כדין של אדם זר לבין הסעת אדם קרוב או חבר קרוב, יפים הדברים שנאמרו ברע"פ 3674/04 אבו סאלם נ' מדינת ישראל (12.2.06):

"... כשם שאין אדם דומה לחברו וכל אדם הוא לעצמו, כן שונות הן נסיבותיו של עבריין פלוני ונסיבותיה של עבירה שעבר מנסיבותיו של עבריין אלמוני ונסיבותיה של עבירה שעבר הוא. כך, למשל, יש לתת ביטוי לנסיבותיו האישיות של העבריין, בהן גילו, מצב בריאותו, מצבו המשפחתי ועוד כיוצא-באלו נסיבות שלעניין. נסיבות אלו - ונסיבות דומות להן -אף שאין בהן, כשלעצמן, כדי לשלול הטלתו של מאסר בפועל, אפשר יביאו להקלה במשך תקופת המאסר, ובמקרים המתאימים יחייבו הטלתו של עונש קל יותר. משקל רב יש ליתן, כמובן, לנסיבות ביצוע העבירה ולמניעיו של העבריין, ובייחוד נתחשב בסיכון שיצר הנאשם לשלום הציבור. כך, למשל, פלוני שבעצימת עיניים הסיע אדם זר משטחי האזור אל תוך ישראל, נוטל על עצמו סיכון רב שכן אין לו כל ערובה כי הנוסע אינו נושא עימו מטען חבלה. פלוני יישפט אפוא לחומרה ומדיניות הענישה תיושם עליו במלואה. שונה הוא עניינו של אלמוני, המסיע בן משפחה או חבר קרוב. אמת, אלמוני אינו פטור מעונש, ואפשר אף כי יש להטיל עליו עונש מאסר, אך מנגד לא נוכל לומר כי ראוי לאכוף עליו את מדיניות הענישה במלוא עוצמתה".

בחינת מדיניות הענישה הנוהגת מעלה כי במקרים דומים הוטלו על נאשמים עונשים החל מעבודות שירות וכלה במאסר בפועל למשך תקופה משמעותית, כמפורט להלן: