מדינת ישראל נ' עבד אלראזק(עציר)

הכרעת דין

הנאשם הודה בכל העובדות הנטענות בכתב האישום המתוקן. לפיכך הנני מוצא את הנאשם אשם בעבירות אשר יוחסו לו בכתב האישום המתוקן: הכשלת שוטר – עבירה על סעיף 275 לחוק העונשין, התשל"ז - 1977 ושני פריטים של שהיה שלא כדין – עבירה על סעיף 12 לחוק הכניסה לישראל, ובכך יורשע.

ניתנה והודעה היום ב' כסלו תש"ע, 19/11/2009 במעמד הנוכחים.

חגי טרסי, שופט

גזר דין

הנאשם, תושב ג'נין, הורשע על פי הודאתו בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום המתוקן: שני מקרים של שהייה בישראל שלא כדין ועבירה של הכשלת שוטר. על פי עובדות כתב האישום המתוקן, שהה הנאשם ביום 29.10.09 בשעה 16:00 לערך ברחוב יוספטל בנתניה, מבלי שהייה ברשותו אישור שהייה בתחומי מדינת ישראל. משנתבקש להזדהות על ידי שוטר, טען כי הוא מישראל וכי אין ברשותו תעודה מזהה. בחיפוש שנערך בכליו אותרה תעודת זהות הנושאת תמונתו ופרטיו של אדם אחר, ורק אז הזדהה הנאשם. בנוסף, הורשע הנאשם בכך שביום 11.4.08 שהה בשוק בנתניה מבלי שהייה ברשותו אישור שהייה בארץ.

לחובת הנאשם הרשעה אחת קודמת מאפריל 2009 בגין עבירות של כניסה לישראל שלא כדין, הפרעה לשוטר והחזקת נכס חשוד כגנוב. באותו מקרה נדון במסגרת הסדר טעון למאסר בפועל למשך 45 ימים. כמו כן תלוי ועומד נגדו בגין ההרשעה הנ"ל מאסר על תנאי בר הפעלה למשך שלושה וחצי חודשים.

ב"כ המאשימה מבקשת להפעיל את המאסר המותנה ולהטיל מאסר נוסף במצטבר, לצד מאסר על תנאי וקנס כספי. לטענתה, מדובר בעבירות חמורות אותן ביצע הנאשם, בעיקר העבירה של שהייה שלא כדין, אשר פוגעת בריבונות המדינה ואף גורמת לנזק בטחוני, באשר הנאשם ואחרים כמותו עוקפים את מערכת הבדיקות הביטחוניות ונכנסים לארץ ללא אישור.

מנגד, עתרה ב"כ הנאשם שלא למצות עמו את הדין ולהורות על הארכת המאסר המותנה. ב"כ הנאשם הדגישה את החלטתו של הנאשם להודות במיוחס לו, החלטה שהביאה לחיסכון ניכר בזמן שיפוטי וכן את טענת הנאשם כי כניסתו לארץ נועדה לצרכי פרנסה גרידא. עוד הזכירה הסנגורית את התיקון המשמעותי שנעשה בכתב האישום, עת נמחק ממנו אישום נוסף ונמחקו העבירות הנוגעות להתחזות והחזקת נכס חשוד כגנוב.

רבות כבר נכתב בערכאות השונות של בתי המשפט באשר לתופעה הנפוצה של כניסתם של תושבי האזור לשטח מדינת ישראל ללא אישור. מצד אחד, לא ניתן להעלים עין מהקשיים הממשיים בהם נתונים חלק גדול מתושבים אלה, אשר פרנסתם אינה נמצאת בשפע במקום מגוריהם, והצורך לדאוג לכלכלת בני משפחתם מניע אותם באופן טבעי למצוא מזור לקשייהם בגבולות מדינת ישראל.

מנגד, רשאית המדינה להחליט משיקוליה שלה כניסתו של מי תאושר לגבולותיה, וכל פגיעה בעקרון זה הנו פגיעה בריבונות המדינה. מעבר לכך, בשל מערכת היחסים המתוחה שבין הצדדים, קיים חשש ממשי כי לגבולות המדינה ייכנסו גורמים עוינים, אשר עלולים לפגוע פגיעה ממשית בשלומם של תושבי המדינה. גם אם אין מדובר במקרה זה באדם שנובעת ממנו מסוכנות ישירה שכזו, ואין לקבוע מסמרות על כך משום שהנאשם עקף את הדרכים הפורמאליות לקבלת אישורי כניסה, הרי שעצם כניסתם של הנאשם ואחרים רבים כמותו מטיל נטל כבד ביותר על כוחות הביטחון ומשבש את פעולתם הסדירה באופן ממשי.

בית המשפט העליון דן לא פעם בשאלה כיצד לאזן בין השיקולים השונים וקבע לאחרונה כי יש לבחון לצד נסיבותיו האישיות של כל נאשם ונאשם, את השאלה האם מדובר בכניסתו הראשונה והיחידה של הנאשם לישראל, או שמא מדובר בעבריינות חוזרת. כמו כן יש חשיבות גדולה לשאלה האם בוצעו עבירות נלוות. ככלל, כשמדובר בפעם הראשונה ניתן להסתפק בהטלת מאסר על תנאי ואילו במקרים חוזרים ונשנים אין מנוס מהטלת מאסר בפועל, בהתאם למידת הרצידיביזם ולחומרת האירועים.

הנאשם שלפני, כפי שהובהר, הורשע אך לפני חודשים אחדים בעבירות דומות ובכל זאת שב בתוך פרק זמן קצר והפר את החוק, תוך שהוא מכשיל שוטר במילוי תפקידו. בנסיבות אלה, גם אם בכניסתו כשלעצמה לא היה מניע בטחוני, הרי שאין מנוס מהרתעתו והרתעת אחרים על דרך של הפעלת המאסר המותנה והטלת מאסר נוסף במצטבר. לא מצאתי כל נימוק מיוחד אשר יכול להצדיק במקרה זה את הארכת התנאי. עם זאת, תהייה תקופת המאסר הנוספת מוגבלת בהיקפה, ועיקר הדגש יינתן בה על מאסר על תנאי מרתיע הצופה פני עתיד.

אשר על כן, הנני דן הנאשם לעונשים הבאים:

1.מאסר למשך 8 חודשים, מתוכם 3 חודשים בפועל והיתרה על תנאי. התנאי הוא כי במשך שלוש שנים מיום שחרורו מהמאסר לא יעבור אחת העבירות בהן הורשע בתיק זה.

2.הנני מורה על הפעלתו של מאסר על תנאי למשך שלושה וחצי חודשים, אשר הוטל על הנאשם במסגרת ת.פ. 5299/09 בבימ"ש השלום בנתניה. המאסר יופעל חלקו בחופף וחלקו במצטבר, כך שבסך הכול ירצה הנאשם 5 חודשי מאסר בפועל מיום מעצרו – 29.10.09.

3.קנס בסך 750 ₪ או 15 ימי מאסר תמורתו. הקנס ישולם בתוך 30 יום.

תעודת הזהות – תושמד.

הפלאפונים – יוחזרו לבעליהם.

תיק המחשב שנתפס – יועבר לידי מר חיים יום טוב.

זכות ערעור תוך 45 יום מהיום.