מדינת ישראל נ' עבד אלקאדר

הכרעת דין

האישום:

1.נגד הנאשם, מר עימאד עבד אלקאדר (להלן: "הנאשם"), הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של נהיגה בשכרות, בניגוד לסעיף סעיף 62 (3) לפקודת התעבורה (נוסח חדש), התשכ"א – 1961 (להלן: "פקודת התעבורה"), כאשר על פי הנטען נמצאו בגופו 440 מיקרוגרם אלכוהול בליטר אחד של אוויר נשוף.

2.הנאשם כפר, באמצעות בא כוחו, בעובדות כתב האישום, למעט בנהיגה. ב"כ הנאשם הסכים כי כל חומר הראיות של התביעה יוגש ללא חקירת העדים והצהיר שאין בדעת מרשו לקיים פרשת הגנה. משכך, התקבל חומר הראיות בהסכמה והצדדים סיכמו את טענותיהם בע"פ.

הכרעת דין זו ניתנת אפוא מבלי ששמעתי עדים ובהסתמך על המוצגים שהונחו בפניי תוך התייחסות לטענות הצדדים.

הראיות:

3.הראיות שהוגשו מטעם התביעה כוללים את המסמכים הבאים; ד"ח הזמנה לדין (ת/1), מזכר השוטרת נורית קרני (ת/2), מזכר השוטרת דנה זרובצ'וק (ת/3), דו"ח פעולה באכיפת נהיגה בשכרות של אותה שוטרת (ת/4), דין וחשבון על בדיקת שכרות באמצעות ינשוף שנערך ע"י השוטרת שירי מזרחי (ת/5), פלט בדיקת הינשוף (ת/6), בדיקת כיול (ת/7) ודו"ח עיכוב שנערך לנאשם (ת/8).

טענות ההגנה:

4.הסניגור המלומד טוען, כי יש לזכות את הנאשם מהעבירה שיוחסה לו מאחר ולא הוכח כי עברו 15 דקות מרגע העיכוב ועד להפעלת הינשוף. הסניגור מפנה לדו"ח העיכוב (ת/8) ממנו עולה כי שעת העיכוב הינה 02:20, ולדו"ח על בדיקת שכרות (ת/5) שם נרשם כי דגימת האוויר הנשוף ניטלה בשעה 02:30. הסניגור גם טען, כי סעיף 9 של דו"ח הפעולה (ת/4) הינו בניגוד לאמור ביתר הדו"חות לעניין שעת העיכוב.

באשר לשעת התחלת הבדיקה שמופיעה בפלט בדיקת הינשוף, שכפי שנראה להלן עולה בקנה אחד עם הדרישות ועם מילוי ההנחיות, טען הסניגור בהאי לישנא: "אני מתייחס לחומר הראיות כפי שהוגש שגם חברתי נמנעה מהגשת הדו"ח באותו מעמד. אני לא יודע להגדיר מה נכון ומה לא. אני מתייחס לחומר שנמצא בפניי".

דיון והכרעה:

5.לאחר שעיינתי בראיות התביעה שהונחו בפניי ונתתי דעתי לאמור במסמכים אלה, ולאחר ששקלתי את טענות הסניגור, מצאתי כי עובדות כתב האישום הוכחו בפניי מעל לכל ספק סביר וכי יש מקום להרשיע את הנאשם בעבירה אשר יוחסה לו בכתב האישום.

6.אין מחלוקת כי תוצאה של 440 מיקרוגרם אלכוהול לליטר אחד של אויר נשוף, יש בה כדי לספק הוכחה מעל לכל ספק סביר כי הנהג הינו שיכור, שהרי כמות זו עולה על ריכוז האלכוהול המקסימלי בגוף כמשמעותו בתקנה 169א לתקנות התעבורה, תשכ"א – 1961 (להלן: "תקנות התעבורה") ובסעיף 64ב לפקודת התעבורה, ובלבד שהבדיקה בוצעה כדין ותוך מילוי הדרישות המקדימות לבדיקה.

7.הסניגור המלומד טוען, כי הבדיקה דנן אינה תקינה מאחר ואין הוכחה מעל לכל ספק סביר כי עברו 15 דקות משעת העיכוב של הנאשם ועד לשעת הבדיקה. רוצה הסניגור לומר, כי אין ערובה שההנחיות והתנאים המקדימים של הבדיקה קוימו במלואם שעה שלא וידאו השוטרים כי הנאשם לא אכל, לא שתה, לא עישן ולא הקיא לפני הבדיקה.

טענה זו של הסניגור, עם כל הכבוד, דינה להידחות.

8.על עובדה אחת אין מחלוקת בדנא ולפיה, שהנאשם נעצר ע"י השוטרים בשעה 02:20. שעה זו מופיעה הן בהזמנה לדין (ת/1), הן בדו"ח הפעולה (ת/4) והן בדו"ח העיכוב (ת/8). מרגע זה הנאשם היה ברשות השוטרות שגם ציינו כל אחת בתורה, כי וידתה ואסרה על הנאשם לאכול, לשתות ולעשן ואף הודע לו על כך.

דא עקא, שמתוך עיון בת/5, הדין וחשבון על בדיקת השכרות, מבקש הסניגור ללמוד כי דגימת האוויר הנשוף ניטלה מהנאשם בשעה 02:30 ומשכך חלפו אך ורק 10 דקות מרגע העיכוב ועד הבדיקה, משמע שהמדובר בבדיקה לא תקינה.

אין דעתי כדעתו של הסניגור המלומד.

9.שעת נטילת בדיקת האוויר הנשוף מופיעה, ברחל בתך הקטנה, על גבי פלט הינשוף (ת/6) ולפיה תחילת הבדיקה (התקינה) היתה בשעה 02:42. הנאשם גם מסר בדיקה פסולה שניטלה ממנו בשעה 02:38. משמעות הדבר, כי מרגע עיכובו של הנאשם בשעה 02:20 ועד שעת נטילת הדגימה הראשונית ממנו בשעה 02:38, חלפו 18 דקות שבמהלכן נאסר עליו לאכול, לשתות או לעשן. קביעה זו יש בה להביא לתוצאה חד משמעית ונטולת ספקות כי המדובר בבדיקת נשיפה תקינה.