מדינת ישראל נ' עבד אלבאקי(עציר)

החלטה

נגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של הטרדה באמצעות מתקן בזק וכן שהיה בלתי חוקית בישראל.

המיוחס בכתב האישום הוא כי כחודש עובר ליום 27/1/11, בתדירות של פעמיים בשבוע התקשר הנאשם למתלוננת והציג עצמו כסמי מירושלים וביקש להפגש עימה, להכירה ולעשות עימה אהבה. המתלוננת סרבה להצעותיו אלה וניתקה את השיחות.

ביום 20/1/11 משהתקשר הנאשם אל המתלוננת היא העבירה את השיחה לאחיה ואזי ניתק הנאשם את השיחה.

ביום 27/1/11 התקשר הנאשם אל המתלוננת ואמר לה כי היא יפה וכי הוא מעוניין לעשות עימה אהבה. המתלוננת קבעה עימו מקום מפגש בסמוך לבית החולים בילינסון ובמקביל עדכנה את המשטרה בכך.

באותו מועד נתפס הנאשם על ידי השוטרים כאשר הוא שוהה בישראל שלא כחוק ומבלי שהיו בידו אישורים מתאימים לעשות כן.

ב"כ הנאשם העלה טענות באשר למידת הראיות לכאורה שבחומר החקירה, ככל שהן מתייחסות לעבירה של הטרדת המתלוננת.

בהודעה הראשונה שמסרה המתלוננת במשטרה היא מסרה כי מזה כחודש מתקשר אליה הבחור המציג עצמו כסמי שקיבל את מספר הטלפון שלה מאחר ומציע את ההצעות שנמנו לעיל. לדבריה, תחילה התקשר מטלפון חסוי וכשבוע לפני מסירת ההודעה התקשר ממכשיר טלפון שאת מספרו מסרה לחוקרים. המתלוננת תארה כי היא סרבה לכל הצעותיו וכן כי באחת ההזדמנויות העבירה את השיחה לאחיה ואזי ניתק הבחור את הטלפון. על מנת לקבל ממנו פרטים ולהסגירו למשטרה קבעה עימו פגישה.

בהודעה זו נרשמה הערתו של החוקר, כי במהלך הגשת התלונה התקשר אל המתלוננת בחור והשיחה הושמה על רמקול ונשמע קולו של בחור עם מבטא ערבי שאמר למתלוננת כי יגיע לפגוש אותה בבית החולים בילינסון ואף תאר את פרטי לבושו.

המתלוננת ציינה כי בשעה האחרונה השיחות שקיבלה היו ממספר טלפון אחר, אף אותו מסרה לחוקרים.

ביום 30/1/11 נקראה המתלוננת בשנית אל המשטרה על מנת להוסיף פרטים להודעתה ולפרט ככל האפשר את מועדי השיחות.

המתלוננת ציינה כי הפעם הראשונה היתה כחודש ימים לפני כן ומאז נהג להתקשר כפעם – פעמיים בשבוע. לאחר מכן התקשר ביום 20/1/11 ואזי הועברה השיחה לאחיה ולאחר מכן התבצעה השיחה ביום 27/1/11, במהלכה נקבע המפגש. לאחר קביעת המפגש התקשר אליה מי שהתקשר עוד פעמים נוספות לצורך התיאום וכשהיתה במשטרה התקשר ממספר טלפון אחר.

בהודעתו הראשונה במשטרה מסר הנאשם כי קיבל מחברו את מספר הטלפון של המתלוננת על מנת שיכיר אותה וכי לראשונה התקשר אליה כשבוע לפני כן וביקש להפגש איתה. השניים שוחחו מספר דקות והמתלוננת לא ניתקה את הטלפון כדבריה. ביום מעצרו התקשר אליה בשנית וקבע פגישה ואף תאר את פרטי לבושו.

הנאשם הודה בהודעתו השניה כי אכן כינה עצמו בפני המתלוננת כ"סמי" שכן כך מכנים אותו חבריו. יחד עם זאת עמד בהכחשתו כי התקשר אל המתלוננת מזה כחודש ימים וכי הציע לה הצעות כדוגמת אלה עליהן התלוננה.

בתיק החקירה מזכר לפיו המתלוננת מסרה לחוקר כי הינה בטוחה שהבחור עימו קבעה מפגש הוא אותו בחור אשר התקשר אליה כחודש לפני כן.

כעולה מתיק החקירה ביקשה המשטרה מבית המשפט צו לקבלת נתוני תקשורת ואף קיבלה צו כזה. אלא שצו זה מתייחס למספר הטלפון של המתלוננת בלבד וכמו כן לא הובאו בתיק החקירה הנתונים שהתקבלו לפיו – אם התקבלו כלל ועיקר.

עיון בהודעותיו של הנאשם ובשאר חומר החקירה אינו מעלה כי יש ראיה לדבר כי מספרי הטלפון הנזכרים בהודעותיה של המתלוננת הם אכן מספרי הטלפון של הנאשם. הוא לא נשאל דבר לגבי מספרי טלפון אלה ואף לא נעשתה לגביהם בקשה כלשהי לקבלת נתוני תקשורת. אין כל ראיה כי אכן הנאשם הוא המחזיק/הבעלים/המשתמש במכשירי טלפון אלה.

אמנם, כאמור, קיים בתיק החקירה מזכר באשר לשיחה עם המתלוננת לפיה לה ברור כי מדובר באותו בחור אשר התקשר אליה אף כחודש ימים לפני כן ואולם, מסדר זיהוי קולות לא נערך למתלוננת ובהעדר נתוני תקשורת ולו בסיסיים אשר יש בהם כדי ליצור זיקה בין הנאשם לבין מספרי הטלפון הנזכרים בהודעותיה הרי שיש משום כרסום משמעותי בראיות.

הנאשם אמנם אישר כי התקשר אל המתלוננת וכי הזדהה בשם "סמי" אולם גרסתו שונה מאוד מגרסתה באשר לאופי השיחות ולהיקפן ולגרסתו שלו, ספק רב אם יש בשיחות הטרדה כלשהי.

על כן ברי כי היה מקום לבדוק את הגרסאות ופשיטא שניתן היה בנקל לבדוק נתוני תקשורת. יש להזכיר כי המתלוננת מסרה שני מספרי טלפון מהם נעשו אליה השיחות כאשר אחד מהם הוא של חברת תקשורת ישראלית וברי כי ניתן היה בנקל לברר את פרטי הבעלות על טלפון זה וכך לא נעשה.